ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קכג

הכיר את הבורא ואמר הגאון ר' מאיר א"ש זצ"ל כי בודאי חקירתו של יצחק ויעקב לא היה על זה האופן אם האמת הוא כאשר הגיד והודיע להם אברהם אביהם, רק היתה על אופן הלזה כי האמינו באמונה שלימה מה שלמד ומסר להם אביהם אברהם, ולא היה אצלם ספק כלל, וגם אם לא היה מגיע תבונתם לידע זאת מצד שכלם והכרתם היו מאמינים באמונה שלימה, ורק אחרי כי היתה הקבלה מאברהם חזק אצלם ליסוד מוסד יתד אשר לא תמוט חקרו גם המה על זה, וה' עזר להם כי גם המה באו על זה להכיר את אחדות הבורא מצד תבונתם. והנה מאז אשר הכיר אברהם אבינו את הבורא ית"ש וקרא בשם ה' אל עולם, מאז אין עוד שום ספק על זה ואין מהצורך לחקור על זה, וזה כוונת הגמ' כי אמר ואעשך וכו' זה שאומרים אלהי אברהם כי הכיר את הבורא, וכן יצחק ויעקב הכירו ג"כ את הבורא מצד חקירתם, נוסף על מה שהיתה האמונה חזק אצלם מצד מה שקבלו מאברהם. יכול יהו חותמין בכולם, ונאמר כי כל אחד מהאבות לא היה לו האמונה מצד מה שקבל מאביו ורק מצד חקירתו, ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בכולם, כי העיקר האמונה הוא מצד אברהם, ומאז אשר הכיר אברהם את הבורא והודיע אחדותו בעולם, לא עלה עוד על דעת זרעו זרע קודש שום ספק על זה ואין צורך עוד לחקירה, וכמ"ש דוד לשלמה דע את אלהי אביך כי אב אינו מוריש שקר לבנו ואין מהצורך לבלבל את עצמו בחקירות ובהבלי הפילוסיפים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר עכ"ד ודפח"ח ש"י:

(ג) בדף ג' ע"א אמר ריב"ל לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתב שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה עיין ברש"י ז"ל ד"ה אשר איננה טהורה כו' ואע"ג דבאורייתא כתיב טמא שני קרא בחד דוכתא וכו' ע"ש– וע' בפי' הרי"ף שעל העין יעקב לכאן מ"ש על דברי רש"י אלו וינעם לך, ועיין בס' משיב נפש על פסחים שהביא קושי' המפו' (ובס' אור חדש הביאו בשם החזקוני) אמאי לא יליף מקרא המוקדם שאמר הקב"ה לנח ומן הבהמה אשר לא טהורה היא ועיי"ש תירוצו בזה ולא זכר שסברתו כתובה כבר בפי' הרי"ף הנ"ל. ועיין בחי' חת"ס ז"ל למסכתין שהביא ג"כ קושי' זו וכתב דודאי כשדבר עם נח לא הומ"ל טמאה כי איננו טמא לב"נ כ"א לא טהורה היא להקרבה דמש"ה ציוהו שיקח מהטהורים ז' שיקריב ממנו כידוע אך הכא שהוא רק סיפור שכתבם נותן התורה ית' לנו איך הי' המעשה שבאו להתיבה שנים שנים א"כ הו"מ למכתב לן בקצרה והטמאות שנים שנים אע"כ משום לישנא מעלי' נקט עכ"ל, ובס' תורה תמימה פ' נח כתב וז"ל, ויש מן המפרשים שהעירו למה לא הביא ריב"ל לראי' זו את הפסוק המוקדם אשר לא טהורה היא ובו ג"כ ח' אותיות יתרות, וכתבו בזה כמה תירוצים, אבל לפלא מאד שלא העירו שבמדרש רבה פרשה זו (פי' ל"ב) מביא באמת ריב"ל לענין זה את הפסוק הקודם וא"כ מה שהובא כאן פסיק זה לאו דוקא הוא עכ"ל -- ועי' בס' שיחת חולין החדש דף ע"א מה שהביא בזה בשם המגיד מדובנא עפ"י משל (כדרכו בקודש בכ"מ) והנמשל הוא דבאמת במקום שאין נ"מ לדינא אם הוא טמא או טהור הקפידה התוה"ק לדבר בלשון נקי' ולכך עיקם הכתוב שמונה אותיות כדי לכתוב בלשון צח ונקי, אמנם במקום שהצריכה התורה להזהיר על האיסור ולהרחיק את האדם מן העבירה בודאי אין להקפיד על לשון נקי' כי הצריכה לצעוק ולומר בפירוש שהוא טמא למען ינזרו בני ישראל מאכילת איסור עיי"ש דפח"ח, אך לא זכר הרב המוציא לאור דקשה על זה דא"כ מאי פריך הגמ' לקמן בעמוד ב' "ובאורייתא מי לא כתב טמא" עיי"ש -- ועי' בהגהות מלא הרועים ז"ל לכאן שהקשה כיו"ב על רבינו יונה ז"ל בס' שערי תשובה עיי"ש – ועיין כאן בדברי רבינו בעל המאור ז"ל ותמצא שדברי המגיד מדובנא ז"ל הנ"ל קרובים מאד ואולי הם ממש דברי הרב בעל המאיר ז"ל, ועיין במהרש"א בחידושי הלכות לכאן שכתב, ועוד יש לבעל המאור דרך אחרת בשמעתין וסוגיין דשמעתין ק"ק להולמו לפי דרכו ע"ש ודו"ק עכ"ל, אמנם בחידושי חת"ס ז"ל לכאן כתב, ועי' בהרז"ה שדבריו נכונים מאוד לנבון וק"ל עכ"ל. ועיין עוד בפתח עינים להחיד"א זצ"ל מ"ש בזה ודו"ק:

(ד) בדף מ"ו האופה מיו"ט לחול רבה אמר אינו לוקה הואיל ומקלעי לי' אורחים אורחים חזי לי' ופירש"י לאחר שגמר כל סעודתו, ותמה הצל"ח ז"ל דהול"ל הואיל ומקלעי לי, אורחים חזי להו ומה הלשון חזי לי' וכתב בהקדמה לס' מלא הרועים ח"ב עפ"י מ"ש בסה"ק בוצינא דנהורא בפי' הפסוק צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר דהכוונה שהצדיק כשמזמין עניים על שלחנו הגם שהוא שבע כבר בכ"ז אוכל כדי שהעניים ג"כ יאכלו ולא יתביישו אבל ובטן נשעים תחסר דגבי רשעים הוא להיפוך שהגם שבטנם חסר והמה רעבים בכ"ז אינם אוכלים כדי שעניים ג"כ לא יאכלו, וזה כוונת הש"ס אם יקלעו לי' אורחים ממילא יהי' צדיק אוכל לשובע נפשו ויהי' חזי' לי' באמת ע"ד הצחות עכ"ד ודפח"ח:

(ה) בדף מ"ט תנא שנה ופירש קשה מכולם -- עיין מ"ש בפנים וכעת מצאתי בס' יין הרקח מהגאה"ק ר' משה טייטעלבוים זצ"ל שכתב ג"כ לפי שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, א"כ זה ששנה תורה יצרי גדול יו ר מזה שלא למד, רק לעומת זה יש לו תורה תבלין, וזה שפירש מהתורה ודאי דיצה"ר לא אזיל ומשם זה, וא"כ נשאר יצה"ר בלי תבלין כנ"ל עכ"ל הנעים:

(ו) בדף נ"ג ע"ב אין מברכין על האור אלא במוש"ק -- וכ' התוס' הקשה ה"ר יוסף למה אין מברכין בכל שעה שנהנה ממנו דאסיר ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה ותירץ דה"מ כשגופו נהנה אבל שאר הנאה לא עכ"ל וא"כ בריח שאין הגוף נהנה ממנו שפיר סד"א דאין מברכין כמו שאין מברכין על האור לפי שאין גופו נהנה ממנו ולכך שפיר שאל רב בברכות מ"ג ע"ב מנין שמברכין על הריח ע"ש, ובחנם נתקשה בזה הצל"ח ז"ל לברכות שם עיי"ש. והנה ראיתי בס' לקוטי שלמה לברכות שהביא דבס' קול רמז תמה דברכת ריח לא נזכר בשום משנה עכ"ל ואני תמה על תמיהתו, דהרי נזכרה ברכת ריח בברכות פ"ו משנה ו' והיא אומר על המוגמר, ועי' בב"ח בטוא"ח ר"ס רט"ז, ודו"ק:

(ז) בדף כ"ב ע"ב שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים כתב בס' תפארת יהונתן פ'