ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קכב

הללו את ה' כל גוים, אוה"ע מאי עבידתייהו, ה"ק הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דקא עביד להו כ"ש אנן כי גבר עלינו חסדו פי בספר עין הבדולח, דאומות העולם עולים מגדולה לגדולה ואין ניכר כל כך החסד, ואעפי"כ הללו את ה' כל גוים, כ"ש אנן לעתיד לבא, כי גבר חסדו לעלות מדיוטא תחתונה לאיגרא רמה, עאכו"כ שחייבים אנו להלל ולהודות לשם ה', וזה כוונת המאמר שלפנינו ודו"ק

גער חית קנה, א"ל הקב"ה לגבריאל גער בחיה שכל שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד נלע"ד הכוונה עפ"י מ"ש בכמה ספרים שכל מה שעושין אוה"ע עם ישראל הן רעה הן טובה, כוונתם להדיחם מאמונת אומן שמאמינים בה' ובתורתו הקדושה, פעם ינשאו אותם ויתנו להם כל החריות והחפשיות: כדי שמעצמם יתקרבו להם ויהיו לעם אחד, וכאשר רואים שזה אינו מועיל, אז ידכאום עד לעפר וישימו עליהם מסים וארנוניות וחוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, פן ואולי מגודל הלחץ זה הדחק ישליכו מעליהם עול תורה ומצות וימירו דתם ר"ל, א"כ כל מה שעושים לישראל הן טובה הן רעה, הכל עולה בקנה אחד וז"ש, גער בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד ר"ל בכוונה אחת ודו"ק

קיט: אומרים לו לדוד טול אתה וברך' אמר להם אני אברך ולי נאה לברך ראיתי בס' בנין אריאל פ' ויחי שמביא בשם השל"ה ז"ל בהל' פסח ועוד גדולים אחרים, שכתבו הטעם כי נאה לו לברך, לפי שבא מרות המואביה, והוא כמו אורח דקיי"ל אורח מברך עכ"ד ודפח"ח

סליק מסכת פסחים בס"ד. וזה דבר השמטה וקונטרס "עמק הלכה" בסוגיא דחזקי' ור' אבהו. שייך לדף ח' ע"ב אמר ר' דיסתאי בר' ינאי מפני מה אין חמי טבריא בירושלים כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא נא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו ונמצא עלייה שלא לשמה וכן איתא בספרי ומובא בילקוט שמעוני פ' בהעלתך רמז תשל"ה וז"ל, כיוצא בו א"ר דוסתאי אי בר ר' ינאי מפני מה לא ברא הקב"ה חמין בירושלים כחמי טבריא שלא יאמר אדם לחבירו נלך ונעלה לירושלים הא אם אנו עולים אלא בשביל רחיצה דיינו ונמצאת עליתן שלא לשמה עכ"ל והנה בש"ס ווילנא מובא קושי' הגאון מהו' שלמה הכהן בפסחים דף מ"א פסח שבישלו בחמי טבריא חייב משום צלי אש, והקשה הנ"ל היאך משכחת לה להאי דינא הרי כיון שיצא הפסח חוץ לחומת ירושלים הוא נפסל ביוצא ע"ש. ובס' תורה תמימה פ' בא מביא קושי' זו וכתב דלכך כתב רש"י שם לפרש הלשון חמי טבריא, מעינות רותחין, אשר לכאורה דברים אלה מיותרים, כי מי אינו יודע שם חמי טבריא או"ו מכוין לפרש שכל מעינות רותחים בכל מקום שהם, מכונים בשם חמי טבריא וכו' ע"ש, ופלא גדול היאך נעלם ממנו דבירושלים אין מעינות חמין כחמי טבריא כנ"ל בשם הגמ' והספרי וצ"ע. (א) לדף כ"ב ע"ב כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש בס' לוית חן עה"ת פ' ואתחנן מביא קושי' התוס' ב"ק דף מיא למה לא דרש את הי אלהיך תירא לרבות אב ואם ותירצו דלא הוה ניחא לי' למידרשי' לאוקמי בעשה יתירא, והנה לפי מ"ש בדרישה ופרישה (הביאו הטו"ז יו"ד ר"ס רמ"ב) בהא דקשה על הטור דכתב שם חייב אדם בכבוד רבו יותר מכבוד אביו כו' ואמרו חכמים ומורא רבך כמורא שמים, וקשה הא כתב הטור ר"ס ר"מ דגם כבוד ומורא אביו ואמו ככבוד ומורא שמים דהוקשו להדדי נאמר איש אמו ואביו תיראו וכו' ותירץ הפרישה דכל המוקש אינו שוה לגמרי אל המקיש משא"כ מורא רבך דרשוהו מאת ה' אלהיך תירא הרי שני מוראות במקרא אחד להודיע שהם שוים לגמרי ע"ש, א"כ לפי דבריו לא תירצו התוס' כלום דאכתי קשה למה לא ריבה מאת ה' אלהיך תירא מורא אב ואם, ואי משום דלא רצה לאוקמי בעשה יתירה דכבר הוקש מוראם למורא המקום, הא איצטריך את ה' אלהיך תירא, דמן ההיקש לא הוי מורא אב ואם שוה לגמרי למורא המקום, ואתא האת ה' וגו' לרבות מורא אב ואם להשוותם לגמרי, ואיצטריך נמי ההיקש דאי לאו ההיקש לא הי' יכול לרבות מאת ה' וגו' מורא אב ואם -- ולכן כתב לתרץ קושי' התוס' הא דלא ריבה שמעון העמסוני מאת ה' אלהיך תירא מורא אב ואם, לפי דסבר דריבוי את ה' וגו' קאי נמי על ואותו תעבוד ובשמו תשבע הסמוך לו, כי אין לחלק ביניהם לפי שמחוברין בווי"ן יחר, וגבי ובשמו תשבע ודאי אין לרבות אב ואם דהא אין נשבעין אלא בדבר שבקדושה בשם או בספר ושאר כתבי הקודש כדאי' ביו"ד סי' רל"ו -- ולכן פירש עד שבא ר"ע ולימד דאתא לרבות ת"ח, כי בריבוי ת"ח יש לקיים הפסיק כולו דאותו תעבוד יש לרבות ת"ח כמ"ש חכז"ל גדולה שימושו של ת"ח יותר מלימודו שנא' היש פה אלישע אשר יצק מים על ידי אלי' למד לא נאמר אלא יצק וכו' וכן בשמו תשבע יש לרבות ת"ח כדאי' בפסחים דף קי"ג ע"ב גבי רב חנינא ורב אושעי' וכו' ומומתייהי הכי (פירש"י שבועה שלהן) בחייהון דרבנן קדישי דבארעא דישראל עיי"ש, לכן לא ריבה מפסוק זה אלא ת"ח דשייך לדרוש הריבוי על כל הפסוק כולו וא"ש ודו"ק:

(ב) לדף קי"ז ע"ב ואעשך לגוי גדול אמר ריש לקיש זה שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב, יכול יהו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בכולם בס' זכרון יהודא מביא בשם הגאון מו"ה מאיר א"ש זצ"ל הכוונה כי למה לא יחתמו ג"כ בכולם ואמר לפרש דהנה הפנים מאירות ז"ל בתשובה השיב על מה שנשאל למה אומרים בכל אחד ואחד אלהי ולא כוללים כולם ביחד, אלהי אברהם יצחק ויעקב, והשיב הפמ"א ז"ל כי האבות הקדושים כל אחד ואחד חקר על אחדות הבורא ית"ש ומצד. שכלו והבנתו חקר ומצא כי הבורא קדמון אחד ואין יחיד כמוהו, ולזה אומרים אלהי בכל אחד ואחד, להורות כי כל אחד ואחד מצד חקירתו