ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קכא

עוד, שראה בגליון הש"ס של אדמו"ר הגה"ק מוהר"צ הכהן ז"ל מלובלין, כי דברי הרשב"ם נכונים כמו שהם, רק שחסר בהם תיבת "כמו" וצ"ל ברשב"ם פתח ואמר כמו לאחר שאילת הבן, ופשוט, ודפח"ח

מצה זו שאנו אוכלין על שום מה וכו', מרור זה שאנו אוכלין על שום מה וכו' -- ראיתי במהר"ם מלובלין הישן עם חידושים מחתנו ז"ל שכתב עפימ"ש בסה"ק דאין ליתן טעם על המצות דע"י שנותנים טעם יוכל לבא לפעמים לידי ביטול המצוה (ועי' באהבת יונתן הפטורת יתרו בפסוק שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראה ואל תדעו ע"ש דפח"ח), ולכך אין אנו שואלין "מצה זו" או "מרור זה" על שום מה אנו "אוכלין" כי באמת אנו אנו מקיימים המצוה בכל אופן בין אנו יודעין טעמה ובין אין אנו יודעין -- רק אנו רוצין לידע גם הטעם -- וז"ש מצה זו שאנו אוכלין -- מרור זה שאנו אוכלין כלומר אכילתנו אין תלוי בשום טעם -- כי אנו אוכלין המצה והמרור בין כך ובין כך, רק לרווחא דמלתא אנו שואלים ורוצים לידע ג"כ "על שום מה", ודפח"ח

קי"ו: ואעשיך לגוי גדול אר"ל זה שאומרים אלהי אברהם וכו' יכול יהו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בכולם כ' באור חדש בשם זקינו הגאון פמ"א ז"ל, יל"ד מנלן דהך והיה ברכה קאי על אברהם דלמא קאי על מה דמסיים ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב, ונראה דאי' בברכות מ' ע"ב אר"י כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וכתבו תוס' שהרי"ף פוסק כר' יוחנן וברכות של שמונה עשרה כו' אלקי אברהם הוי כמו מלכות דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו ע"ש -- והשתא ה"פ והיה ברכה כלומר ע"י אברהם נעשה ברכה כיון שהוא הודיע מלכותו בעולם הוי אלקי אברהם כמו מלכות ומיקרי ברכה וראוי גם לסיים בחתימה כיון שהוי ברכה וא"ש דבך חותמין שאתה גורם להחתימה ודפח"ח. (וע' בס' זכרון אפרים מהה"ג מ' פישל סופר ז"ל אבדק"ק שארוואר יע"א מ"ש בפ' לך לך על מאמר "בך חותמין ולא בכולם" וגם מביא מתש' מהרי"א או"ח סי' י' פי' על מאמר ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב' עיי"ש. ואני שמעתי באופן אחר דתיבות אלהי אברהם אלהי יצחק" ואלהי יעקב' הם כ"ו אותיות כמנין שם הוי' ב"ה שהוא בגימט' כ"ו, אבל אם היו אומרים ואלהי ישראל, היו מוכרחים לומר אלהי אברם, (לא אברהם), כדי לכוין מספר כ"ו אותיות כנ"ל, וז"ש ואגדלה שמך, אברהם ולא אברם, זה רק ע"י שאומרים אלהי יעקב, דאם היו אומרים אלהי ישראל, היו מוכרחים לומר אלהי אברם ולא אברהם, וע' עוד בס' שער בת רבים ר"פ לך לך מ"ש בענינים אלו ואין להאריך

קי"ח. הודו לה' כי טוב, הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתי עשיר בשורו עני בשיו וכו', פרש"י מפסידו ממון ומכפר על גופו -- פי' הודו לה' כי טוב. הודו לה' שגובה חובהו של אדם בטובתו, כלומר בטובה שהשפיע לו תחלה כדי לגבות ממנו עי"ז את חובתו והוא כמ"ש רז"ל (ילקוט תשא) ארך אפים ורב חסד, משל למלך שהיה חייב לו אחד מאה מנה, שלח עליו שליח ואמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון, היה מיצרי שלח עליו שליח אחר כו'. מה עשה המלך עמד בלילה ונטל כיס אחד ונתן לתוכו מאה מנה, וזרקו דרך החלון, ועמד וקיבל הכיס, והתחיל להיות שמח, ואח"כ שלח עליו שליח אחר, אמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון, בא ופרע לו מה שהיה חייב לו, נמצא זה פורע חובו והמלך נוטל את שלי, כך הבריות, עשה אדם עבירה וחייב עלי' מיתה, והקב"ה ממתין לו כו' ובזה יובנו דברי המדרש (בראשית) מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו עמו מדה"ר, ולא עוד אלא שהקדים מדה"ר למדה"ד, וצ"ב מה ענין השיתוף ומה ענין ההקדם, כי אם הניחו שמרה"ר משותפת למדה"ד איך א"כ חזרו ואמרו ולא עוד אלא שהקדים כו', וגם הדבר בעצמו צ"ב מה יתרון בזה אם הקדים, ולהנ"ל א"ש כי ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדה"ד, כי לפי מדס"ד הנפש החוטאת תמות ח"ו כמ"ש ז"ל (בילקוט תהלים כ"ה) שאלו לחכמה כו' עיי"ש, ולכן שיתף מדה"ר למדה"ד, ואופני השותפות ותועלתה כך הוא כי כאשר יש ביד החוטא איזה דבר לתת בעד נפשו, אזי יעשו ב' המדות האלה פעולותיהם גם יחד, כי המדה"ד תעשה דבר המשפט, לקחת דין מאת החוטא, והמדה"ר, פעולת ההגנה וההצלה אל גוף החוטא לבלתי יפגעו בו בעצמו, כמרז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה והפליגו עוד ואמרו. ולא עוד אלא שהקדים מדה"ר למדה"ד, היינו כאשר יקרה כי יהיה החוטא ההוא מסכן ודל עד שלא יהיה בידו דבר במה להתפרע ממנו, הנה השי"ת יעשה עמו צדקה, ויחון אותו בעושר, טרם יקחהו לדין, וזהו, ולא עוד אלא שהקדים מדה"ר למדה"ד, כלומר אשר מדה"ר תעשה פעולתה טרם בוא אליו המדה"ד (מהמגיד רא"ב פלאהם בסוף ספרו אבל יחיד הספד על גאון יעקב מליסא ז"ל)

אר"י קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה כו' עיין בס' "תורה תמימה" פ' בראשית בפסוק בעצבון תאכלנה וגו' מ"ש בזה. וכבר קדמן היפ"ת. כמובא בס' עץ יוסף לכאן עיי"ש

אר"א קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנא' נותן לחם כו' וסמוך לי' לגוזר י"ס לגזרים כ' בס' עשרה למאה סוף דרוש א' דלכאור' ק' מה ענין מזונות לקרי"ס וגם מה אמרו שקשין מזונותיו ש"א כקי"ס איך שייך לומר על בורא שמים וארץ מאפס המוחלט, שיהי' נמצא דבר שהואקשה לפניו, אבל יובן דהנה אחז"ל ע"פ וישב הים לאיתנו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל, ולפי"ז כאשר הגיע הזמן צאת ישראל ממצרים ורדיפת פרעה אחריהם על הים, היה ראוי שתיכף ומיד יקרע הים ויהיה קרוע ועומד וממתין עד יבואו ישראל לתוכו, כי כן היה התנאי, אבל לא כן עשה ה', אלא מקודם ויצעקו בני ישראל אל ה', והכל מטעם שהקב"ה רצה שיתפלל כמרז"ל שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, וז"ש קשין מזוניתיו של אדם. ר"ל מה שתראה לפעמים שיקשה על האדם שיגיע אל מזונותיו, אעפ"י שמזוכיתיו כבר קצובות לו מראש השנה, אל תתמה על החפץ, ודע שטעמו של דבר הוא כקריעת י"ס שהיה תנאי בתחלת מעשה בראשית ואפ"ה לא נקרע עד שהתפללו, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן כנ"ל עכ"ד ודפח"ח

אהבתי כי ישמע ה' אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני -- מאמר זה יובן מאוד עפ"י מה שכתב הפרמ"ג ז"ל בס' תיבת גומא על נוסח "אב הרחמן שמע קולינו' דזה החילוק בין אב לאדון, דהאדון אינו שומע בקול עבדו אא"כ יקרא אליו בכוונת הלב, וז"ש אב' הרחמן שמע "קולינו" אפילו לא נתפלל בכוונה כראוי ולא יהיה אלא קול דברים לבד ג"כ תשמע לפי שאתה אב הרחמן ולא בבחינת אדון עכ"ד ודפח"ח -- וז"ש, אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע "קול" תחנוני ר"ל אפילו קול דברים לבד, כי אז יודע איפוא כי אנו בנים למקום ולא בבחינת עבדים וא"ש: