ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קכ

המשייר מקידושא לאבדלתא, ביום השבת כולו טהור קדוש אמר לו, וגם בימות החיל נשאר מקדושה זו, עד"ז יזכה לחיי העוה"ב וא"ש נכון

קמ"ז. מתחיל בגנות ומסיים בשבח מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ושמואל אמר עבדים היינו לפרעה -- הכוונה דרב אמר רק אבותינו הראשונים היו עובדי ע"ז כמ"ש תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. אבל אנחנו לא היינו עובדי ע"ז. ושמואל אמר לא כן אלא גם אנחנו עבדים היינו לפרעה במצרים. שגם אנחנו עבדנו לפרעה שעשה עצמו אלוה כמו שעבדוהו המצריים. א"י בפשיטות עבדים היינו לפרעה כלומר שהיינו עבדי פרעה ולא עבדי ה' וזה מ"ש מתחיל בגנות לדעת שמואל וא"ש. [ובדרשה א' לשה"ג אמרתי טעם למנהג הספרדים שקורין הלל בליל פסח בבהכנ"ס קידם הסדר. ואמרתי טעמם ונימוקם. עפימ"ש בס' קול אומר קרא" המשך כהא לחמא עניא כו' מה נשתנה הלילה הזה וכו' עבדים היינו לפרעה. וכ' שם בדרך הלצה דהבן מתפלא על אביו שאומר כהא לחמא וכו' כל דכפין ייתי ויכול, ונעשה בפתע פתאום בעל מכניס אורחים גדול וקורא לכל רעבים גם צמאים שיביאו לאכול ולשתות אצלו, מה שלא שמע ממנו בשום פעם בכל השנה, ולכן הבן שואל מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שאתה אומר כל דכפין ייתי ויכול משא"כ בכל הלילות, וע"ז משיב לו האב, עבדים היינו לפרעה במצרים, ושם למדנו מדותיו מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אני גוזר ואינו מקיים. ואף שאמרתי כל דכפין ייתי וייכול מ"מ לא אקיים דברי לעשות כן בפועל ודפח"ח. אמנם עכשיו שכבר קרבנו המקום לעבודתו מוטל עלינו להיות עבדי ה' האומר ועושה וגוזר ומקיים ולא עבדי פרעה שגוזר ואינו מקיים. ולכך קורין הספרדים הלל בבהכנ"ס קודם הסדר, כדי להזהיר את העם שלא יתנהגו באמירת כל דכפין כו' כעבדי פרעה, אלא "הללו עבדי ה' " ואמרו חכז"ל עבדי ה' ולא עבדי פרעה וא"ש]

א"ל רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה א"ל בעי לאודיי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו. פי' רשב"ם לאחר שאילת הבן התחיל לומר עבדים היינו. עכ"ל. ודברים אלו תמוהים מאוד ומתנגדיה לדברי הגמרא דר"נ אמר פטרתן מלומר מה נשתנה, ורשב"ם פי' לאחר שאילת הבן משמע דבעי שאילה -- וראיתי שכבר עמד ע"ז בס' נחלת יושע והניח בצ"ע ובקונטרס תל תלפיות מחברת ז' אות צ"ו נדפס ע"ז בשם הה"ג מ' אברהם צבי קליין נ"י מסילאש באלהאש יע"א שכתב ביאור הדברים בהקדם איזה דקדוקים (א) במשנה אמרינן וכאן הבן "שואל" וכן בברייתא חכם בנו "שואלו" בכולם איתא לשון שאלה, וכאן אמר פטרתן "מלומר" מה נשתנה ולא נקט לישנא דשאלה (ב) בברייתא דשם יל"ד דהול"ל "ואם אין לו בן אשתו שואלתו" ולמה אמר "ואם אינו חכם" (ג) תמיה מאוד לשון הרמב"ם פ"ח מחמץ ומצה ה"ב וז"ל. ואח"כ עוקרין השלחן מלפני קורא ההגדה לבדו ומוזגין הכוס השני וכאן הבן שואל ואומר הקורא מה נשתנה וכו' עכ"ל. הנה הב' תיבות "ואומר הקורא" אין להם פירוש לכאורה, הלא הבן שואל ולא הקורא. ונלענ"ד דרמב"ם ס"ל דודאי אם הבן חכם ויוכל לפרט שאלתו על כל השינויים הנעשים בזה הלילה אז די בשאילת הבן לבדה, אבל אם הבן אינו חכם כ"כ ואינו יכיל לפרט שאלתו רק שואל סתמא "מה זאת" וכדומה, אז מחויב האב לברר הגאלה ולפרט עוד השינויים ולומר לו יפה שאלת בני כמה שינויים נעשים בזה הלילה, ועל כולם אומר לך טעם, ובירור זה שאומר האב לבני נקרא אמירת מה נשתנה, ואם הבן חכם ומברר הוא בעצמו את שאלתו זה נקרא "שאלת" מה נשתנה, והרמב"ם שכ' וכאן הבן שואל ואומר הקורא מה נשתנה איירי בבן שאינו חכם ששואל סתמא, וע"כ אומר הקורא ומברר דברי הבן. ודייק לה מקושיות הנ"ל, תני ואם אין הבן חכם לפרט שאלתו אשתו שואלתו כי עכ"פ צריך בירור השאלה, ועובדא דר"נ י"ל לפי"ז שהיה לו בן אבל היה עדיין קטן ורך בשנים. ושאל רק בקצירת אומר "מה זאת" וא"כ וע"כ היה צריך "עוד לומר" מה נשתנה רצ"ל לברר דבריו ע"ד שכ' הרמב"ם ואומר הקורא כנ"ל, ולכן אמר ר"כ פטרתו "מלומר" "מה נשתנה, לא מלשאול, כי שאילת הבן היתה כאן, אבל היה צריך עוד פרט ובירור, ומזה נפטר ע"י דברי העבד, ושפיר פירשב"ם לאחר שאילת הבן פתח ואמר עבדים היינו ודו"ק עכ"ל

ובס' עזר אליעזר מהה"ג מ' אליעזר צבי ציעגעלמאן נ"י מפיאסק פלך לובלין כתב בס"פ בא בשם הגאון מ' צבי יחזקאל מיכלזאהן נ"י אבדק"ק פלונסק יע"א, וז"ל, בש"ס פסחים (דף קט"ז ע"א) פתח ואמר עבדים היינו, וכ' שם הרשב"ם ז"ל ד"ה פתח ואמר לאחר שאילה הבן, וקשה למה אמר פטרתן מלומר מה נשתנה, ועיין בכוונת הרשב"ם בס' שם אפרים עה"ת סו"פ ויחי מהגה"ק רא"ז מרגליות מבראד ז"ל, ובש"ס, ולענ"ד בהקדם מש"כ בס' ברכת אברהם פסחים שם מהגה"ק ר' אבושל אבדק"ק פ"פ דמיין ז"ל, וז"ל פי' הרשב"ם לאחר שאילת הבן והוא תמוה, אבל הוא ט"ס שהיה כתוב ברשב"ם פתח ואמר לאשה, והיינו שאמר כן לאשתו, וטעה המעתיק שהיא ר"ת לאחר שאילת הבן עכ"ל, והנה זה דוחק דאם היה כתוב לאשה בלא ר"ת איך עשה המעתיק מזה ר"ת לאחר שאילת הבן. לכן י"ל עפ"י דרכו בקידש בהקדם מה שהקשו המפורשים על כל ענין דרב נחמן ודרו עבדיה, דלמה פטר העבד עם תשובתו דבעי לאודיי ולשבוחי מלומר מה נשתנה, וכבר האריכו בזה בהגש"פ אמת ליעקב וחסד לאברהם, ובהגש"פ מלבים ושבחא דמרא, ובדרושים בס' חיי אריה לשה"ג ובס' תולדות נח ח"ב לשה"ג, לכן י"ל דקאי הא דר"נ אהא דלעיל דקאמר הגמ' ת"ר חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו והו', הרי מבואר דהא דהבן שואל דוקא אם הוא חכם ובר דעת, אבל באם אינו חכם הוא שואל לעצמו, ע"ז מביא הא דר"נ דבחן את חכמתו של עבדו דרו, אם די שהעבד ישאל אותו או אם הוא מחויב לשאול את עצמו, ע"ד הבחינה בקטן אם יודע למי מברכין, כן שאל את העבד, עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר, א"ל בעי לאודיי ולשבוחי. וכיון דידע והבין דרו ענין ההודאה והשבח עבור טובת מריה, מזה ראה ר"נ שהוא חכם ואין מהצורך לר"נ שישאל את עצמו רק שהעבד ישאל אותו כדין חכם בנו שואלו. ולכן אמר ר"נ פטרתן מלומר מה נשתנה היינו, מלומר בעצמו נפטר ר"נ, רק דהעבד ישאל מה נשתנה, אבל ר"כ עצמו פטור מלשאול, רק פתח ואמר עבדים היינו, אחר שאילת העבד כקושיית המפורשים דבאמת אין טעם שיפטור ממה נשתנה אחר דברי תשובת העבד כנ"ל וא"כ י"ל שהיה כתוב ברשב"ם לאש"ה בר"ת, והכונה היה לאחר שאילת העבד, וטעה המעתיק וכתב לאחר שאילה הבן, ומעתה אין חידוש כ"כ על טעות המעתיק כיון דהיה כתוב באמת בר"ת לאש"ה וטעה רק בכוונת הראשי תיבות כנ"ל – שוב ראיתי בס' דקדוקי סופרים פסחים שמביא מש"ס ישן הגרס"א דליתא שם תיבות אלו, א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה. גם הובא שם מכתב יד הגרסא ברשב"ם לאחר שאילת העבד, ע"ש והיא כדברינו תלי"ת -- עכ"ל הגאון הנ"ל -- ואח"כ הביא בעל עזר אליעזר