ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קיט

נוכל להשיגו, כמאמרם ז"ל זמן היה לו לעולם שיברא וכו'. כן היום המיועד ממנו ית' לקבוץ הגליות ולא זולתו, הוא הגדול והחשוב בו ראוי להיות הגאולה ולא ביום אחר, כמו שהוא הענין ביום שנבראו בו שמים וארץ לא ביום מוקדם או מאוחר וז"ש גדול יום קבוץ גליות וכו' ודפח"ח

צ"ד. ועולם אחד מס' בגן וגן א' מס' בעדן ועדן א' מס' בגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככסוי קדרה לגיהנם, והקשה בס' עין הבדולח הא מדה טובה מרובה וכו' ותירץ דאם לא היה מקום רחב כ"כ היה אור של גיהנם שולט ביותר ולא היו יכולין לעמוד בה והמשכיל יבין עכ"ל

ק"ד. א"ר יוחנן בנן של קדושים אומר אחת, ונהגו העם לומר שלש בדרך מליצה נ"ל עפ"י דדרך העולם לעשות מחלוקות על התלמיד חכם (ובפרט על ת"ח שאינו גדול בתורה כ"כ רק הוא בנן של קדושים) ואם הת"ח ישיב חורפיו דבר, אזי עושים מתנגדיו מדבר אחד דברים הרבה, ומוסיפים על דבריו תוספת מרובה על העיקר, כדי להגדיל מדורת המחלוקת, אש תמיד תוקד לא תכבה, וז"ש ר"י אם הבנן של קדושים אומר אחת, אזי נהגו העם לומר שלשה דברים, ומזה תרבה המחלוקה, ותלך הלוך וגדול עד אין קץ, וק"ל

כאן ניהו בנן של קדושים ר' מנחם בר סימאי ואמאי קרו ליה בנן של קדושים דלא איסתכל בצורתא דזוזי נ"ל לפרש דידוע כי הרב החונף לעשירים ומגדלם ומנשאם יש לו כבוד בקהלתו, אבל הרב המתדבק במדותיו של הקב"ה שוה ומשוה קטן וגדול, וחולק כבוד לעני שאין ביכולתו ליתן לו יותר ממטבע המצוייר עליו כהר אחד, כמו להעשיר הנותן לו מטבע המצוייר עליו עשרה כתרים, זה יש לו תמיד מחלוקות ומריבות עם העשירים אלופי הקהל ומנהלי העדה, ואף אם כגובה ארזים גבהו, המה יאמרו שמצד עצמו לא נחשב לכלום וכל גדולתו הוא מצד יחוס אבותיו ואבות אבותיו, ולולא זה, לא הי' כדאי והגון לישב על כסא רבנות -- וז"ש מאן ניהו בנן של קדושים "רבי" מנחם בר סימאי (וכבר נודע דתואר "רבי" מורה שהי' רב גדול ומוסמך להוראה ולדין), וע"ז הקשה א"כ כיון שהי' יחוס עצמו אמאי קרו לי' "בנן של קדושים" דתואר זה מורה שאין לו יחוס רק אבותיו הקדושים, ועז"א שזה הי' מחמת דלא איסתכל "בצורתא" דזוזי, שלא הביט על הזוז איזה שיווי מצוייר עליו, ולא החניף לעשיר יותר מלעני, ע"כ קרו לי' בנן של קדושים, ואמרו שרק מצד יחוס אבותיו זכה לכל הכבוד הזה, וע"ש ודו"ק ש ועיין בספר "עיון יעקב" לסוטה דף י"ג בד"ה אותן ד' מילין כו' שהביא בשם ספרי מוסר דלא איסתכל בצורתא דזוזי היינו שלא היה קמצן בזוזי שלא היה משגיח על המעות והיה פזרן לתת צדקה הרבה, ונותן צדקה הרבה נקרא קדוש שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה עכ"ל ע"ש, אמנם קבה לפירוש הזה הול"ל קדוש ולא בנן של קדושים, אמנם לפי פירושי א"ש ב"ה

קי"ב. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות -- שמעתי בדרך צחות, דידוע דת"ח הוא בחינת שבת (דלית לי' מגרמי' כלום רק מה שמכינים לו אחרים), ועז"א דרך מוסר לת"ח, עשה שבתך (בחינת שבת שלך) חול, ואל תצטרך לבריות כלומר ואל תטיל עצמך על הצבור וק"ל, ועיין בס' משיב נפש על פסחים מ"ש בזה ע"ד דרוש עיי"ש וינעם לך. [וע"ע מ"ש לקמן ריש מס' ביצה בענין זה]

שבעה דברים צוה ר' עקיבא וכו' ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים שמעתי בשם הגאון בעל קצות החושן ז"ל, הכוונה כי בעוה"ר יש בכמה קהלות, אנשים ששנו ופירשו מן התורת והמה לצנינים בצדי הרב מרא דאתרא ומצערו ליה טובא, באמרם גם לנו יש "ראש" טוב כמוהו, (ובלשון אשכנז, איך האבע אויך זא איינען גוטען קאפף אלס ער(ר ואילו הייתי לומד, גם אני הייתי למדן כמוהו ואולי עוד יותר, ולמה ותנשא על קהל ה', ובאמת אם הי' שוקד על דלתי התורה גם הוא היה מבין גדולת הרב והיה מכבד אותו, אבל יען שאינו לומד ואינו ת"ח באמת, רק "ראשו" הוא תלמיד חכם, ע"כ יצא עתק מפיו לדבר סרה על ת"ח אמיתי, וזה שצוה ר"ע לבנו, אל תדור בעיר "שראשיה"' תלמידי חכמים, ר"ל שאינם ת"ח באמת, רק "ראשיהם" ת"ח היינו שיש להם "רא טוב, אך לא יביטו בספר, עכ"ד ודפח"ח

קי"ג. אר"י ג' מן נוחלי העוה"ב אלו הן הדר בא"י והמגדל בניו לת"ת והמבדיל על היין במוצ"ש מאי היא דמשייר מקידושא נאבדלתא – ראיתי בס' א' דאלו הן מן נוחלי העוה"ב נוחלי דייקא שבא להם העוה"ב בדרך נחלה וירושה שבא לאדם בענין כל בלי עמל ויגיעה, כן אלו נוחלין העוה"ב בלי יגיעה, א' ראיתי בס' א' ושמו נשכח ממני ובתשו' כתב סופר חא"ח סי' מ"ה כתב אהא דמשייר מקידושא לאבדלתק ופירשו הראשונים דמשייר מיין קידוש להבדלה, ותמוה וכי א"א לקנות עוה"ב רק בדבר זה עד שאמרו זה המשייר וכו' וגם צ"ל מה מצוה זו ומה טעם יש בה לשייר מקדושה צאבדלתא, וכתב הוא ז"ל עפ"י דשבת קודש הוא בלתי לה' לבדו ישמע ויוסיף לקח, דרך ילך בה אחר השבת, ועי"ז יזכה לחיי העוה"ב ליום שכולו שבת, אבל אלי שהולכים בשבת לבהכנ"ס ושומעים קול מבשר צדק בקהל רב, ובמוצ"ש לא יזכר ולא יפקד עוד ולא יעלה על לב לעולם מה ששמעו ולמדו או ראו בש"ק, במה יזכו לחיי העוה"ב, ביום זה לא סגי לי' לזכות ליום שכולו שבת, לזה תיקנו לשייר מקידושא לאבדלתא, אם לח כל אדם זוכה שיהי' כל ימות החול כביום השבת אבל ישתייר ממנו קדושה גם בחול, והיינו דקאמר זה הרי זה לקט שכחה לעיל נ' א' ולא יהיה כנעני עוד וכו' אין כאן עני -- ועיין מ"ש בזה -- ובס' ילקוט אליעזר פי' דעכשיו גם הסוחר זוכה לעמוד בבית ה' ע"י שמחזיק את הת"ח עני, אבל לעתיד לבוא אין כאן עני, א"כ לא יהיה עוד כנעני בבית ה' צבאות, רק הכל יהיו צריכים ללמוד בעצמם, עכ"ד ודפח"ח

בשבת דף קי"ט ע"ב כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו שמעתי. ממורי חמי הגאון מהו' עמרם בלום זצ"ל דכבר כתב היערות דבש בפסוק לשוא הכיתי את בניכם מוסר ה' לא לקחו. דבדורות הקודמים מי שהיה לו בת בעלת מום. חיגרת או סומא היה נותנה לבן תורה. אבל עתה לשוא הכיתי את בניכם, כי גם זה אין עושים, ומוטב שתלבין ראשה ואל ישאנה ת"ח. וז"ש כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו, כלומר אם הכהו ה' בבת אילמת או חיגרת אין לו רפואה

[וע"ע בס. ערבי נחל עה"ת פ' עקב מ"ש בזה עיי"ש] :