ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קיח

עניו והתפאר עצמו בזה, וי"ל דז"ש ר"י דהנה מרע"ה אמר לנו (דברים ל"א) כי המצוה הזאת וגו' לא נפלאת היא ממך וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. דהיינו שאם האדם הולך בדרך התורה אז כל דבר שעושה עפ"י התורה הוא מקיים בו מצות הבורא ית' אפי' בלבישת בגד או אכילה ושתי' וכמ"ש רש"י ז"ל על חכו ממתקים שהשי"ת צוה לנו בשבת לאכול ולשתות ועבורו יתן לנו גם שכר טוב היש לך חיך מתוק מזה, והנה ז"ש ר"י שצריך שיהי' לנו שמחה גדולה עם התורה, ואמר שגם הוא עושה כמו אדם הפשוט ואעפי"כ ע"י שעושה עפ"י התורה נחשב לו לעבודת שי"ת, ולכן אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא שאני ג"כ אוכל ושותה ונוהג עצמי כשאר אדם ואעפי"כ יהי' לי שכר גדול והוא לע"ד דבר יקר מאוד עכ"ל הטהור -- ובדרשה א' לשבועות אמרתי אני ב"ה הפירוש להיפוך, שר' יוסף שמח בנתינת התורה לישראל לפי שעי"כ הם יכולים לכבוש את יצרם ולעבוד את השי"ת כמו שאמרו חז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, וע"ז אמר אי לאי האי יומא דקא גרים ולא הי' לישראל התוה"ק לנצח בה היצה"ר, אז כמה יוסף איכא בשוקא, כלומר אז כמה וכמה אנשים היו בשוקא שלא היו יכולים לנצח היצה"ר, כמוני יוסף. שג"כ אין בי כח לנצח היצה"ר תמיד, ועי"כ אני מתרשל לפעמים בעסק התורה, ואינני עובד את השי"ת עבודה תמה, וכדבעי למיעבד לא עבידנא, וא"כ אדרבה לגודל ענותנותו אמר כן, וא"ש ודוק. ועיין מ"ש בזה לעיל בהשמטות למסכת שבת וינעם לך]:

פ"ו:

כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא -- עיין במהרש"א ובס' ענף יוסף בשם הב"ח ובשם הראשית חכמה ז"ל מ"ש בזה ובס' שיחת חולין של ת"ח מביא ששמע בשם רבינו הגר"א ז"ל פי' שלא תעשה מאומה בהלכות דרך ארץ בביתו של בעה"ב כי אם ע"י אמירתו, חוץ מצא, ר"ל בזה לא תמתין על אמירתו רק אם תבין מחשבתו שרצונו שתצא, צא מיד, עכ"ד ודפח"ח ועוד שמע הנ"ל מהרב מ' אברהם יצחק בערנשטיין דהנה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך, וצ"א בגימט' אמן וז"ש כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה, חוץ מצא, אם יאמר לך כי הוא יברך להוציא אותך ואתה תענה אחריו אמן. לא תשמע לו, רק תברך אתה בעצמך ותוציא שארך ונפשך עכ"ד ודפח"ח – ובס' שיחת חולין החדש דף כ"ט מביא דהרב הצדיק ר' שלמה הכהן אבדק"ק ראדאמסק נתארח פ"א אצל הרה"צ ר' ראובן הורוויץ אבדק"ק דעמביץ, ולעת סעודת הצהרים כיבד הרב מדעמביץ את הרב מראדאמסק שיטול את ידיו תחלה לסעודה, וימאן הרב מראדאמסק באמרו דבעה"ב בוצע תחלה ולכך יטול ג"כ ידיו תחלה, והרב מדעמביץ אמר וקדשתו כתיב ולכך הרב מראדאמסק שהוא כהן יטול ידיו תחלה, כה התוכחו זע"ז זמן רב עד שבאחרונה נצח הרב מראדאמסק באמור לו:

חז"ל אמרו כל מה שיאמר בעה"ב עשה חוץ מצא, וכוונתם היינו דכל דבר צריך האורח לשמוע לבעה"ב, אך אם הבעה"ב יצוה עליו דברים כאלה שמוציאין את האדם מן העולם, בזה אין צריך לשמוע לו. וז"ש חוץ מצא, כלומר אם יצוה עליו דברים שמוציאין את האדם מן העולם אל יאבה לו ולא ישמע אליו, ואיתא באבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ומה שכבודו יכבדני ליטול תחלה הוא מחמת כבוד המדומה והוא מן הדברים שמוציאין את האדם מן העולם, ואיני צריך לשמוע לכבודו, ויטב הדבר בעיני הרב מדעמביץ וקילס תמיד את דבריו בפני אנשי שלומו עכ"ל:

(והנה שמעתי עוד, דסוכה הוא בגימטרי' צ"א, וז"ש כל מה שיאמר לך בעה"ב, היינו היצה"ר שבסוף נעשה בעה"ב, עשה חוץ מצ"א, חוץ לסוכה שהוא בגימט' צ"א, שעכ"פ בסוכה לא יעשה שום חטא ועון)

פז. א"ל הקב"ה להושע בניך חטאו היה לו לומר בני הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל עליהם מדת רחמיך -- כתב בס' עולת חודש כי הטעם שלא אמר הושע כך, משום דאחז"ל שבת נ"ה א' בימי אליהו תמה זכות אבות -- אמנם אעפי"כ לא יפה עשה הושע כי רש"י ז"ל פי' בשבת (שם) למ"ד בימי אליהו תמה זכות אבות אעפי"כ ע"י רחמים הוזכרה להם בימי חזאל עיי"ש -- וא"כ אף שתמה זכות אבות, היה לו לומר גלגל עליהם "מדת רחמיך" דהיינו זכור להם זכות אבות ע"י רחמים, וז"כ הגמ' שלפנינו הי' לו לומר וכו' ודו"ק

לא דיו שלא אמר לפניו רבש"ע כל העולם שלך הוא העבירם באימה אחרת -- שמעתי דכוונת הושע הנביא ע"ה הי' לטובה, כי אף שישראל חטאו, מ"מ הם טובים יותר מכל אומות העולם, וז"ש, העבירם באומה אחרת, ותראה דהאומה האחרת היא גרוע עוד יותר מישראל -- אמנם אף דיש בדברים אלו משמעות לטובה ע"מ כיון דיש בהם גם משמעות לרעה, על כן אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה, והוא ממש כמו שאמר הקב"ה על אברהם, לא בסבי טעמא, עיין במס' שבת דף פ"ט ע"ב ובמהרש"א חיא לשם ודו"ק

א"ל הקב"ה להושע וכו' בדול עצמך הימנה א"ל רבש"ע יש לי בנים הימנה וכו' א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואי אתה יודע אם שלך הם של אחרים הם כך, ישראל שהן בני בחוני וכו' – כתב מהרש"א ז"ל דמ"ש לו הקב"ה ואי אתה יודע אם שלך הם כו' אע"ג דרוב בעילות אחר הבעל הייני שאין אתה יודע "בודאי" אם שלך הם דיש לחוש למיעוט בעילות אחרים עיי"ש – ר והכוונה בזה, עפ"י מ"ש הראשונים ז"ל דרוב אינו בגדר ודאי אלא ספק היא והתורה התירתו וכנודע -- וז"ש שאין אתה יודע "בודאא וכו' אלא שראיתי פלפול באיזה אחרונים אם גם ברובא דליתא קמן אמרינן רוב ספק הוי, או רק ברובא דאיתא קמן – ומכאן ראיה דאף רובא דליתא קמן אינו בגדר ודאי וכנ"ל ויש להאריך בזה בכמה מקומות בש"ס אלא שאכ"מ והנה המהרש"ל בח"ש לכאן כתב אע"ג דרוב בעילות אחר הבעל הכא שהיה זקן שאני עיי"ש -- וכתב בתשו' חת"ס ז"ל חאו"ח סי' ר"ח דר"ל זקן וגם פרוצה, אבל בחדא מינייהו בודאי לא עיי"ש, וכ"כ רבינו הפרמ"ג ז"ל לאו"ח בפתיחה כוללת שלו חלק ה' אות כ"ה עיי"ש ואכמ"ל בזה

פ"ח. אר"י גדול יום קבוץ גליות כיום שנבראו בי שמים וארץ שנא' ונקבצו בנ"י כו' כי גדול יום יזרעאל וכתיב ויהי ערב כו' יום אחד הב"ע דרוש נ"ד מדקדק למה תלה הדבר ביום שאמר גדול יום קבוץ כו' ולא תלאו אל הענין עצמו לומר גדול קבוץ גליות כבריאת שמים וארץ ואם מפני הגז"ש דיום יום. הא גופא טעמא בעי למה נרות ענין זה במלת יום. ותירץ כי א' והטענות אשר טענו נגד הגאולה, הוא מאורך הגלות כ"כ זמן, ועד אימתי ימתין ה' לגאלנו, או"ו מהאיחור והעיכוב הזה הם אומרים עזבם ה' לחלוטין ועוד לא יגאלם חלילה, ע"כ אמר ר' יוחנן כי טענה זו בטלה מעצמה ואין לה שחר כלל, כי שאלה זאת היא מעין שאלת בריאת העולם, למה היתה הבריאה ביום שנברא ולא כמה וכמה אלפים שנים קודם, כי לא קצרה ידו ית' לברוא אותו זמן אחר, ומה נוכל לומר בזה אלא היות השאלה הזאת סכלות גמור, כי היא ית' בחכמתו העמוקה ידע היטב הראוי והנאות להתבראות שלא יתכן זמן אחר לא לפניו ולא אחריו ואנחנו לא