ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קטז

בשלימות הנפש במעלה רמה מאוד, המה למטה מהצדיקים אשר קטנו מאוד בצדקתם נגדם, והצדיקים הקטנים מהם המה למעלה, והתפלא על זה, ואמר לו אביו בני עולם ברור ראית" שהאמת כן שאלו הקטנים תגדל מעלתם מאלה הגדולים, כי המה נתנו נפשם אל העם ותלמידיהם, ועי"ז נשארו הם אחור בגדלם, אבל זכות הרבים יגדלם וינשאם למעלה ראש, ואלה הגדולים החטיאו בזה את המטרה ויעפו בגדלם, אבל העם נסוגו אחור על ידם עכ"ד ודפח"ח

ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות א"ר ירמי' א"ר אויא אין כאן עני לכאורה הוא ענין רחוק מאוד לחלק מלת כנעני לשנים. שדורשה נוטריקון אין כאן עני. ועיין עצי יוסף מ"ש ע"ז בשם אוהל יעקב. ואני שמעתי מפרשים דעכשיו בזה"ז יש בין הולכי בית המדרש וביהכנ"ס אנשים כאלו שהולכים ועושים למען יהי' שכר הליכה ושכר מעשה בידם, ומצא שהם עושים מסחר עם השי"ת, שהם עובדים השי"ת והולכים בביהכנ"ס ובביהמ"ד למען יפתח ה' למו ארובות השמים ויריק להם ברכה עד בלי די, וע"ז אמר הכתוב דזה רק עכשיו הואיל ויד עניים אנן כי דלונו מאוד ע"כ אנו עושים סחורה עם השי"ת, ועבודתינו היא כעבודת העבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס: אבל לעתיד לבא שלא יהיה בנו עני ואביון אז לא נעבוד ה' כדרך סוחר על מנת להשתכר אלא יהיו כל מעשינו לשם שמים. וז"ש ולא יהי' כנעני (דהיינו סוחר כדאמר בגמ' לקמן) עוד בבית ה' צבאות והטעם. אין כאן עני שלא יחסר לשום אדם דבר, וממילא לא יצטרכו לעשות מסחר עם השי"ת, ולעבוד ע"מ לקבל פרס וא"ש

והיה ה' למלך וגו' יהי' ה' אחד ושמו אחד. אטו האידנא לאו אחד הוא, אר"א ב"ח לא כעוה"ז העוה"ב, העוה"ז על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת אבל לעולם הבא כולו הטוב והמטיב ושמו אחד, ומאי אחד אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, ארנב"י לא כעוה"ז העוה"ב, העוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת העוה"ב כולו אחד נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א ע"כ -- הכוונה עפ"י מ"ש בעה"ט פ' ואתחנן בפסוק שמע ישראל וגו' ה' אחד. ויש פסיק בין ה' ובין אחד לומר אע"פ שראיתם כמה דמיונות ואע"פ שאני בא עם זה במדה"ר ועם זה במדה"ד אעפ"כ הכל אחד עכ"ל. ועוד נקדים מ"ש הצל"ח ז"ל בשם המגיד מבראד הרה"ג מ' אפרים רישר זצלה"ה, שדקדק במאמר הזה במ"ש לא כעוה"ז העוה"ב, הרי בענין הברכה אין הפרש, שעל הטובות גם בעוה"ז מברך הטוב, אלא שבעוה"ז יש גם רעות ולעוה"ב לא יהי' רע כלל, וא"כ אין בענין הברכה הפרש, והול"ל לא העוה"ז עוה"ב, העוה"ז יש בו רעות וטובות, העוה"ב אין בו רק טובות, ואמר הוא ז"ל דכתיב אודך ה' כי אנפת בי, לפי שמעליון לא תצא הרעות, ואין דבר רע בא מהקב"ה, רק הכל הוא לטובה, ואפילו הפרעניות שבא על האדם אינו רעה רק טובה לזכך אותו ולהכניע יצה"ר ולטהר הנשמה שיזכה לעולם שכולו טוב: אלא שהאדם בעוה"ז אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כאלו הוא רעה, כמו החולה שעושין לו תחבושת ויש לו יסורים, והחולה השוטה צועק להסיר התחבושת, אבל החכם סובל בשמחה, כן הוא יסורי הרשעים הם תחבושת, אמנם אחר מותו שרואה ומבין הטוב האמיתי, וכמו כן לעתיד לבוא כשנזכה לזה במהרה, נאמר אודך ביום ההוא כי אנפת בי, שנותן הודאה לשעבר על שהתאנף בו הקב"ה לפי שעה, להטיבו באחריתו וזה כוונת המאמר כאן, בעוה"ז אומר על בשורות רעות דיין האמת שסובר שזהו מצד מדת הדין, ולעוה"ב כולו הטוב והמטיב פירוש שיראה למפרע שכולו היה מדה טובה והיה לו לברך על הכל הטוב והמטיב עכ"ד המגיד הנ"ל ודפח"ח, וזה ג"כ כוונת הגמ' ביום ההוא יהיה ה' אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא, אראב"ח לא כעוה"ז העוה"ב וכו' פי' דעכשיו בזה"ז אין מבינים דמדה"ר ומה"ד הכל אחד הוא כמרומז בתיבות ה' אחד וכמ"ש בעה"ט הנ"ל, אלא סוברים דהם שני ענינים. אבל לעוה"ב דכולו הטוב והמטיב דהיינו שנראה למפרע שהכל היה מדה טובה, אז יבינו הכל כי ה' אחד ובין שמתנהג הקב"ה במדה"ר או שמתנהג במדה"ד הכל לטובה והכל אחד הוא. וזה הענין נמי שיהיה אז שמו אחד. נכתב ביוד ה"א שהוא שם הרחמים ונקרא ביוד ה"א שם הרחמים. לפי שאז הכל יבינו שכל פעולותיו ית' מצד מדה"ר לכך לא יהיה חילוק בין הכתיבה לקריאה ודו"ק

נ"ו. ששה דברים עשה חזקי' המלך כו' עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו -- בס' דברי שאול לכאן הקשה איך עיבר חזקי' המלך את השנה הא קיי"ל בסנהדרין ח"י ע"ב אין מושיבין מלך בעיבור שנה. והנה לא ראה דהיא קושי' ישנה ככתוב בס' פתח עינים להחיד"א ז"ל כאן ועיי"ש מ"ש בזה

ג: (כן מסודר בע"י) המצפה לשכר אשתו כו' אינו רואה סימן ברכה לעולם אבל עבדה ומזבנא אשתבוחי משתבח בה קרא שנאמר סדין עשתה ותמכור. פי' בס' עין הבדולח מבעל מעון הברכות זצוק"ל, כוונת חז"ל אם אשתו עוסקת במשא ומתן קל ומרווחת ואח"כ פנוי' ממלאכה אז אין הבעל נהנה מעוה"ז כי מצערת אותו שמקבל שפע ממנה, אבל אם היא עוסקת במלאכה למכור מעשה ידיה אז תמיד היא טרודה במלאכה ובמכירה ואין לה פנאי לצער את בעלה, וז"ש המצפה לשכר אשתו כו' אינו רואה סימן ברכה לעולם,. כי אינו נהנה לעולם ואינו נחשב אצלו לברכה, אבל "עבדא" "ומזבנא" אשתבוחי משתבח בה קרא שנא' סדין עשתה ותמכור. כי מטרדותה אינה פנוי' לצערו וא"ש

ונותנין עיניהם בחלק יפה אינם רואים סימן ברכה לעולם. פירש"י כשחולקין עם אחרים תמיד מקפידין ליטול חלק יפה -- ובס' עין הבדולח הנ"ל פי' עפמ"ש ספרי מוסר כי בכל הנאת העוה"ז העושר והכבוד יסתכל האדם במי שלמטה הימנו, אשר השיג מועט ופחות ממנו, ואז הוא שמח בחלקו ונקרא עשיר. משא"כ המסתכל למעלה ממנו במי שהשיג חלק יפה יותר, הוא מצטער והוא עני באמת כל ימיו. כי כאשר ישיג עוד יחמוד ויתאוה יותר, בהסתכלו במה שיש לזולתו חלק יפה ממנו, וזש"א "ונותנין עיניהם בחלק יפה אינם רואים סימן ברכה לעולם כלומר שמסתכלים במי שיש לו חלק יפה מהם אינם רואי' סי' ברכה לעולם, כי כל מה שישיגו קללה תחשב להם ולא ברכה, משא"כ השמח בחלקו משיג ברכה, והוא פי' נחמד

נ"ג. מה ראו חמו"ע שמסרו עצמם על ק"ה כו' נשאו ק"ו בעצמם מצפרדעים ומה צפרדעים שאינן מצווין על ק"ה כתיב בהו ועלו ובאו וגו' ובתנוריך ובמשארותיך וכו' אנו שמצווין על ק"ה עאכו"כ -- והקשה הרי"ף שעל הע"י וביפ"ת על מ"ר וארא הא גם הצפרדעים היו מצוים שגזר הקב"ה עליהם ועלו ובאו בביתך ובתנוריך. ותי' בס' לוית חן פ' וארא עפמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ח הא דענש הקב"ה המצריים על ששעבדו את ישראל הא היתה כן גזירה מאתו ית' שאמר לאברהם כי גר יהי' זרעך ועבדום וענו אותם וגו' ותירץ לפי שלא גזר הקב"ה על איש ידוע וכל אחד אם היה רוצה שלא לשעבדם היה רשות בידו א"כ בבחירתם שעבדו בישראל