ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קטו

ז"ל ע"פ מאמר חז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל (עיין בפי' הר"ע ספורנו ז"ל בפ' בא בפסוק ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, שהי' מצפה להוציאם אבל לא מצא את ישראל מוכנים וראוים לגאלם עד אותו הלילה ואותה היה משמר ומצפה כי חפץ חסד הוא כאמרם ז"ל שהקב"ה מחשב את הקץ, הוא הלילה הזה לה' שמורים וכמו שהי' משמר ומצפה לגאולת ישראל כל ימי גלותם במצרים כן הוא משמר ומצפה לגאולת ישראל העתידה כאמרו ולכן יחכה ה' לחננכם, לכל בני ישראל לדורותם, כאמרם בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל עכ"ל), וז"ש ואלו, כל אלו הארבע גליות עוברין מן העולם בפסח, כותח הבבלי רמז לגלות בבל, ושכר המדי רמז לגלות מדי וחומץ האדומי רמז לגלות אדום, וזיתום המצרי רמז לגלות מצרים (דכל הארבע גליות באו להשלימו) ר' אליעזר אומר אף תכשיטי נשים -- כלומר אף תכשיטי נשים גלות הם לנו ולבנינו, ולכך אף אלו עוברין מן העולם בפסח כשאר כל הגליות, עכ"ד ודפח"ח

ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין וקורין אותו חומץ האדומי -- כראה לפרש בדרך מליצה, כוונתם ז"ל דיינם של אדומיים מחמיץ היהודים ומשחית נפשם, כמאמר חז"ל במס' שבת גזרי על יינן משום בנותיהן, אמנם לא הי' אפשר לאדומיים לפתות היהודים שיתקרבו אליהם וישתו מיינם, עד שנותנין לתוכן שעורין, כלומר עד שבאים עמהם בברית המסחר והמשא ומתן למכור להם תבואתם שעורין וחטין, וע"י כן מתערבים בגוים ואוכלים מפתם ושותים מיינם, וקורין אותו חומץ האדומי, כלומר וע"כ קורין החכמים אותו היין חומץ האדומי, על שם שיינם של אדומיים מחמיץ היהודים ומקלקל אותם, דוק ותשכח שכן הוא האמת בעוה"ר, וה' ירחם

מ"ט: אמר ר' עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור וכו' -- נ"ל לפרש עפ"י ווה ששמעתי מעשה מעם הארץ אחד שהי' שונא גדול לתלמידי חכמים, ולבסוף השיא בתו לתלמיד חכם, ושאלו אותו למה עשה זאת, והשיב להם, גם זאת עשיתי מחמת שאני שונא לתלמיד חכם, וכל תשוקתי וחפצי לבזות אותו ולומר לו כל החירופים וגידופים שבעולם, אמנם לתלמיד חכם זר שאינו שלי, אין אני יכול לעשות כן, כי הלא יביאני בפלילים ויענשו אותי, לכך את בתי נתתי לאיש הזה שהוא תלמיד חכם, ועתה יש לי תלמיד חכם שהוא שלי, ולו אני יכול לומר ככל אשר עם לבבי וז"ש ר' עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן "לי" תלמיד, דהיינו מי יתן לי תלמיד חכם שישא את בתי ויהי' לי משלי, (כמו ולקחתם לכם משלכם), ואז, ואנשכנו כחמור, כי על זה אני בטוח שלא יביאנו אל הדיין או אל השופט, וא"ש ודו"ק

אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב, א"ל זה נושך ושובר העצם וזה נושך ואינו שובר העצם שמעתי מפי הרבני מ' אליעזר דיאמאנטשטיין ע"ה מסענט- קיראלי יע"א, דיש ב' מיני שונאים לת"ח, הא' מכיר שזה ת"ח וצדיק רק הוא שונא לו ומבקש רעתו, והב' עוד גרוע מזה, שאינו מכיר כלל מעלות הת"ח ואומר שאינו ת"ח אלא איש פשוט ולא ירא אלקים, נמצא כי הראשון אינו נוטל העצמיות של הת"ח, כי מודה שהוא ת"ח רק שהוא שונאו, אבל השני נוטל גם העצמיות של הת"ח כי אומר עליו שאינו ת"ח כלל, וזה כוונת הגמ' דאמרו לו תלמידיו לר"ע, רבי אמור ככלב, והשיב להם זה ר"ל החמור נושך ושובר העצם, ששובר גם העצמיות של הת"ח, אבל הכלב נושך, ששונא לת"ח, אבל אינו שובר העצם ר"ל העצמיות של הת"ח והוא פירוש נכון. ו וגדולה שנאה ששונאין ע"ה את חכמים כו' תנא שנה ופירוש יותר מכולן עיין בחידושי חת"ס ז"ל לכאן מ"ש בזה, ושם נאמר ג"כ פירוש בשם מורו הגאון מ' מענדלי לילג ז"ל רב בבה"מ דק"ק פפד"מ, דשנה ופירש יותר מכולן, משום דהגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, והאי ששנה היה לו יצה"ר גדול ונשאר לו אחר שפירש ג"כ ודפח"ח [וע"ע בצל"ח מ"ש בזה]

נ. רב יוסף ברי' דריב"ל איחלש ואתנגיד, כי הדר, א"ל אבוה מאי חזית, א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, א"ל בני עולם ברור ראית -- פי' בנטע שורק פ' הברכה עפ"ד הפלא"ה ז"ל בפנים יפות פ' וירא בביאור מחז"ל חגיגה ט"ו ב' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. ואמר כי המלמד תורה לתלמידיו יהי' על בחינת מלאך אלקים אשר אין לו שום פני' כ"א להביא רצון ה' אל הפועל כציר שולח מה' להשלים תלמידיו והעם העוטרים סביביו וכמו שמלאך אלקים הוא עומד ואינו הולך במדרגה מעלה מעלה כן יהי' הוא בהפיקו רצון ה' עם תלמידיו והעם החונים עליו, הגם שעי"ז יעצר הוא במהלכו ולא יוכל לעלות בסולם השלימות במדרגה גבוה כפי יכולת כשרונו להיות עולה מעלה מעלה בתורה וקדושה כי מוכרח לגדור בעד השגתו להתנהל לאטו לרגל המלאכה אשר לפניו עם תלמידיו קצרי הדעת והשכל ועי"כ ישאר גם הוא עומד על מצבו לבלתי לכת במדרגה מעלה מעלה, אם כן יעשה הנהו דומה למלאך ה' צבאות יחפץ ה' בידו יצליח להביא התלמידים אל מדרגה נכונה, לא כן הרב אשר אינו כמלאך אלקים שהוא עומד, אבל כל מחשבת רצונו להשלים עצמו בתורה, הנה הוא באמת ישיג מבוקשו בו ירוץ צדיק ונשגב ויגדל מאוד, אבל אלה צעירי הצאן קדשים תלמידיו הקטנים אשר בקוצר מושגם לא יוכלו ללכת אחריו, יסוגו אחור, וז"ש אם הרב דומה למלאך ה' צבאות אז יבקשו תורה מפיהו, ודרכו צלחה, אבל אם אינו דומה למלאך ה' צבאות אל יבקשו תורה מפיהו כמובן. ועד"ז ג"כ בהנהגת העם ביראה ועבודה, אם המנהיג והרב יחפוץ לרוץ אורחות דרכו מועף ביעף השמימה, לא יצלח למנהיג, כי אז העם אשר לרגליו יסוגו אחור. כי לא יוכלו ללכת אחריו, כי אך עלייתו בקדושה ובטהרה לבו חפץ ולא בהשלמת אחרים כפי מדרגתם והשגתם. ופי' שם בזה גם מחז"ל (שבת קכ"ז) גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, ירצה שגדולה מעלת המנהיג אשר שם מגמתו להכניס אורחים תחת כנפי השכינה ללמדם ולהריחם ביראת ה' טהורה, ולא יחוש אף אם עי"ז יסוג אחור בבחינת עצמו ולא יעלה במדרגה גבוה שיהי' מקבל פני השכינה כי ישכון עליו הענן וערפל ע"י עסקו ועמלו עם הציבור עיי"ש בדבריו כי נעמו. נמצא לפי"ז יש ב' מיני צדיקים, יש צדיקים הדומים למלאכים שהם עומדים ואינם הולכים במדרגה מעלה מעלה למען השלים עצמם בתורה וקדושה ויצמצמו השגתם לטובת התלמידים והעם, ונגד זה יש צדיקים אשר יעפו בגדלם למעלה ראש וישיג מעלה רמה מאוד בתורה ויראה ושלימות הנפש אבל לא יתנו עיניהם ולבם על תלמידיהם והעם אשר הם בקרבם ובהשקיף על מעלות שני אלו צדיקים אשר לכל אחד מעלה וחסרון כמובן. יאמר בטח שתגדל מעלות הצדיקים הראשונים כי הגם שבעצם אישם יש חסרון שישארו אחור כפי יכולת כשרונם, אבל לעומת זה זכות הרבים תלוי בם ויעלו מעלה מעלה בזכות הרבים אשר ילכו לנוגה אור צדקתם ותורתם וכפי' הפנים יפות הנ"ל במאמר גדולה הכנסת אורחים וכו' וזה פירש המאמר לפנינו. א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. היינו כפי האמור שראה באמת צדיקים גדולים נשגבים