ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קיד

עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים עיין בס' פתח עינים למרן החיד"א ז"ל שדקדק בלשון עד "שבא" ר"ע וכו' מהיכן בא, וכתב על זה, שמעתי כי הנה שמעון העמסוני פירש. כי ירא לאמר דאת מרבה ת"ח, וכשנכנסו לפרדס ר' עקיבא ודעימיה, ואמרו בחגיגה דף ט"ו ע"א דמחיוהו למט"ט שיתין פולסי דנורא על דלא קאים מקמי' דאחר להיותו ת"ח, ומכאן נתפרסם מעלת הת"ח, וז"ש עד שבא ר"ע מכניסת הפרד"ס אשר שם חזה תוקף מעלת הת"ח כי מחיוהו למט"ט וכו' ואז היה לו כח לדרוש לרבות ת"ח עכ"ד ועיין מ"ש בזה לקמן במס' ר"ה דף י"ז בד"ה ולשון עד שבא ר"ע וכו' -- אך אמנם בעיקר דקדוקו על הלשון עד שבא, חידוש בעיני שלא זכר שר שכן הלשון במשנה ח' פ"ח דמעשר שני, עד שבא ר"ע ולמד שכל הפירות וכו' ע"ש וכבר נודע בזה מה שמפרשים העולם דשמעון העמסוני הי' רב אב"ד בעירו. ושם הי' ירא לדרוש את ה"א תירא לרבות ת"ח, פן יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש, לכן פירש עד, "שבא" ר"ע מעיר אחרת, ודרש לאנשי הקהל של שמעון העמסוני, שיכבדו את רבם, כי את ה"א תירא לרבות ת"ח, והיינו דפי' רש"י ז"ל לרבות ת"ח שיהא מורא רבך כמורא שמים ודו"ק -- ובס' דורש לפרקים על פרקי אבות, הביא בשם ספר כה"מ דודאי גם שמעון העמסוני הי' יכול לדרוש כר"ע, אך כאשר נדרוש את ה"א תירא לרבות ת"ח, אז צריכין אנו לדרוש ואהבת את ה' אלקיך וגו' ובכל מאדך, ג"כ לרבות ת"ח, וחכז"ל דרשו בכל מאדך בכל ממונך וכן נדרוש ולא יראה את פני ה' ריקם (דס"פ ראה) ג"כ לרבות ת"ח, ומה יאמרו הבריות אותו זקן לכבוד עצמו הוא דורש בעבור יתנו לו מתנות, לכך פירש, אבל ר"ע הי' עשיר גדול כדאיתא בנדרים נ' ע"א מן שית מילי איעתר ר"ע עיי"ש, ולא לקח מתנות, לכך לו הי' נאה לדרוש דרש זה ובס' "שיחת חולין החדש" מביא שבעת שנתקבל הגאון מהו' שאול ז"ל לאבד"ק אמסטערדאם, דרש דרוש גדול ונפלא בביהכנ"ס הגדולה דשם, אשר מצא חן בעיני כל שומעיו, אחר הדרשה אמרו אליו איזהו ת"ח מה זה חידוש אם דרש כעת דרשה טובה, הלא בודאי עסק בסוגיא זו כמה חדשים, אנחנו נציע לפניו איזה סוגיא ובג' ימים ידרוש בסוגיא זו, אז נראה כמה רב חילו באורייתא, ויאמר להם הגאון הנ"ל, הנה חז"ל אמרו, שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה"א תירא פירש. עד שבא ר"ע ואמר את ה"א תירא לרבות ת"ח ולכאורה קשה מדוע לא הי' יכול שמעון העמסוני לדרוש זאת, אך ידוע, דמי שהי' מוסמך לדון ולהורות הי' נקרא בשם רבי, ומי שלא הי' מוסמך הי' נקרא בשמו העצמי, ומסתמא גם שמעון העמסוני לא הי' מוסמך, ואם הי' דורש דאת ה' אתא לרבות ת"ח, הרי יאמרו, דגם מ"ש לא תנסו את ה' אתא לרבות ת"ח, דכמו שאסור לנסות את ה' כן אסור לנסות הת"ח. א"כ יאמרו שלכבוד עצמו הוא דורש, כדי שלא יבחנו וינסו אותו, ולכך פירש, אבל "רבי" עקיבא שהי' כבר מוסמך, לא חשש על דבר זה כיון דשוב אין צריך לנסות אותו, וסיים, כמו כן אני אומר, אם הייתם רוצים לנסות אותי טרם שמניתם אותי לרב הי' הצדק אתכם, אבל עתה שכבר סמכתם אותי וקבלתם אותי לרב, שוב אין הרשות בידכם לנסות אותי, עכ"ד ודפח"ח ובגוף הדרשה את ה"א תירא לרבות ת"ח, עיין בס' גור ארי' על רש"י ר"פ בראשית (בד"ה כל תולדות שמים וארץ) שכתב דהיינו טעמא שדרשו חז"ל את ה"א תירא לרבות ת"ח, יען שת"ח הם דביקים ומחוברים בהשם ית' ולפיכך את ה"א תירא לרבות ת"ח, וכן אמרו במס' ב"ק מ"א ע"ב את בשרו את הטפל לבשרו והיינו עורו (וכן אמרו בברכות ל"ו ע"ב וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי) עיי"ש -- ועיין עוד בס' אוהל יעקב להמגיד מדובנא ז"ל פרשת עקב שהמתיק דרשה את ה"א תירא לרבות ת"ח עפ"י משל כדרכו בקודש בכ"מ, עיי"ש וינעם לך, וכבר העתיקו בס' שער בת רבים פ' עקב וע"ש עוד בזה

ואציגה נא עמך קורא נעים קושי' אחת, שהקשיתי לפי מה דמבואר בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים דמחיקת אותיות הנטפלים לשם מאחוריו (כגון ד' של אלקיך, כם של אלקיכם, נו של אלקינו), אינו אסור אלא מדרבנן, אמאי פירש שמעון העמסוני כשהגיע לאת ה' אלקיך תירא, ואמאי לא דרש דאתא לרבות גם הנטפל לשם מאחוריו דיהא אסור למוחקו מדאורייתא, (כדדרשינן בעלמא את הטפל לבשרו את הטפל לפריו), דהרי כתב בס' מנחת חינוך מצוה תל"ז בשם המשנת חכמים דהמוחק את השם עובר גם בעשה דאת ה' אלקיך תירא עיי"ש, א"כ הו"ל למימר דאתא לרבות גם הנטפלים לשם מאחוריו דאסורים במחיקה מדאוריי' וצ"ע. וכן הקשיתי בדברי התוס' ב"ק מ"א ע"ב ד"ה כיון שהגיע וכו' שכ' דלא ניחא לי' לשמעון העמסוני (למדרשי' דאתא לרבות מורא אב ואם לאוקמי לעשה יתירא) עיי"ש. וקשה לי הא באמת אע"ג דכתיב איש אמו ואביו תיראו מ"מ לא שמענו מעולם שיהא אסור מדאוריי' למחוק שם אביו ואמו, ולכן אתא את ה' אלקיך תירא לרבות גם אביו ואמו דאסור למחוק שמם מדאורייתא, והעושה כן עובר בעשה דאת ה' אלקיך תירא כמו דעובר במוחק א' משמותיו הקדושים ית"ש, וא"כ לא הוי עשה יתירא וצ"ע (ויש ליישב) ודו"ק. (וע' בהשמטות מ"ש בשם הס' לוית חן ע"ש)

כ"ח. שתק רבי יהודא, אמר רב יוסף היינו דאמרי אינשי כפא דחטא נגרא בגויה נשרוף חרדלא -- אביי אמר סדנא בסדני יתיב מדויל ידיה משתלם -- רבא אמר גיראה בגיריה מיקטיל מדויל ידיה משתלם וקשה וכי ממשלי משלים הם ומדוע ממשיל כל א' משל אחר ואביי מ"ט לא אמר כרב יוסף וכן רבא מ"ט לא אמר כאביי, ועיין בעץ יוסף בשם הגר"א ז"ל), ונלע"ד דאביי חולק על רב יוסף משום דאין הכף מזיק להאומן אלא החרדל מזיקו א"כ אין לומר דמעשי ידיו בעצמן גורמין לו רע כי הלא רק החרדל שורף את לשונו והוא לא עשה את החרדל רק את הכף לכן אומר הוא, סדנא בסדני יתיב מדויל ידיה משתלים, ובזה שפיר הסד שעשה בעצמו גורם לו רע וזה שפירש"י כאן מהרמת ידו "וממלאכתו" משתלים שכרו כשנמצא גנב -- אמנם רבא לא ניחא ליה כלל במשלים אלו, דמה ענין כף וחרדל וסד של גנבים לפלפול דר"י ורבנן והיאך נוכל לדמות דברי תורה לענינים אלו, לכך אמר הוא, גיראה (עושה חלים) בגיריה מיקטיל מדויל ידיה משתלים, כי זה הדמיון עולה יפה ושייך שפיר לדברי תורה, כענין שנאמר בתהלים חגור חרבך על ירך גבור וגו' חציך שנונים וגו' וכתב בס' מקדש מעט (תהלים מ"ה) בשם מהר"ו הצרפתי ז"ל הדבר הנכון בטעמו והלימוד המשובח יצטרך ב' תנאים שיהיה בו אמיתות, גם צד חריפות, זהו על דבר אמת. חציך שנונים תחתיך יפלו בלב אויבי. כי נראים ת"ח כלוחמים זה עם זה את והב בסופה עכ"ל, וז"ש רבא גיראה היינו הת"ח השנון ומחודד ועושה חצים שנונים יפלו בלב אויביו החולקים עליו. בגיריה מיקטיל מדויל ידיה משתלים. חיצי עצמו אל חיקו ישובו. וכמו שהיה הענין ברבי יהודא דדחו רבנן דבריו מדברי עצמו וא"ש. (ועיין בפירוש הגר"א מווילנא ז"ל על משלי קאפ' י"א פסוק ד' מ"ש בזה)

מ"ב ואלו עוברין בפסח וכו' וכו' -- עי' בס' לחמי תודה בשם אביו הגאון האמיתי בעל הפלאה