ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קיג

מסכת פסחים

ג'. ההוא עכו"ם דהו' סליק ואכיל פסחי' בירושלים כו' א"ל ר"י בן בתירא מאליה מי קא ספו לך כו'. ובתוס' ד"ה א"ל ריב"ב. וא"ת איך לא עלה לרגל י"ל שלא היה לו קרקע וכו' עכ"ל -- והנה יש בזה אריכות גדול באחרונים, וגם אני הארכתי בזה במכתב שכתבתי בילדותי להגאב"ד דק"ק פאקש בעהמ"ח תשו' הריב"א ז"ל, אך אזכיר מה ששמעתי בשם הגאון מ' אפרים זלמן מרגליות זצ"ל מבראד, שאמר דבאמת שאר אדם חייב לעלות לרגל אע"פ שאין לו קרקע, משום שכל אדם יש לו חלק בארץ ישראל כמ"ש הה"מ בפ"ג מה' שלוחין ה"ז בשם הגאונים דלכן כותבין בהרשאות והקניתי לו ד' אמות אעפ"י כשידוע שאין לו קרקע ועיין בס' "תורה תמימה" פ' כי תשא בפ' ולא יחמוד איש וגו' ע"ש], אבל ר' יהודא בן בתירא שעמד על רגליו ואמר אני מבני בניהם של מתים שהחיה יחזקאל והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהן, כדאיתא בסנהדרין דף צ"ב ע"ב, ומתים שהחיה יחזקאל אמר רב (שם) אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו ויצאו ממצרים קודם זמנם, א"כ לא היה להם חלק בארץ ישראל, וממילא גם לר"י בן בתירא לא היה חלק בא"י לכך לא עלה לרגל משום שלא היה לו קרקע ודפח"ח ש"י. [שו"ר בתשו' בית יצחק יו"ד סי' נ"ה שמביא זאת בשם הגר"א מווילנא ז"ל]

ד'. ההוא דהוה קאמר דונו דיני אמרי ש"מ מדן קאתי דכתיב דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל עיין רש"י דאיש הזה לא רצה לשמוע לדבר אדם אלא על פי דיין ע"ש. והענין דשאר בני אדם כשיש להם דין ודברים הם דנים עפ"י דעת בעלי בתים, כי חושדים להדיין שנושא פנים לבני עירו וקהלתו וכדומה, אבל איש הזה לא חשד את הדיין בזה, ולכך אמרו ש"מ מדן קאתי דכתיב דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, ופי' האלשיך הקדוש ז"ל כי דן לא הי' מחניף שבטו רק ידין עמו המיוחד לו כאחד שבטי ישראל מכל יתר השבטים. ולכך איש הזה דאתי מדן שלא הי' מחניף לשום אדם, ע"כ לא חשד ג"כ להדיין שיחניף וישא פנים, וכמאמר חז"ל כל הפוסל במומו פוסל, ואשר אין בו מום גם את אחרים לא יפסול ודו"ק. כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנאמר וישכם אברהם בבקר -- בס' "תורה תמימה" פ' וירא, הביא בשם רביד הזהב שהעיר, למה לא יליף לי' מפסוק דפ' בא ושמרתם את המצות, ודרשינן בגמ' ומכילתא, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ע"ש ולענ"ד נראה דדרשה דפ' בא קאי למ"ד יש אם למסורת, משא"כ למקרא אי אפשר למילף משם לענין מצות, דהא מצות קרינן, א"כ י"ל דלכך ניחא לי' להברייתא טפי למילף מאברהם, משום דמהתם ילפי' אליבא דכולי עלמא, משא"כ מושמרתם את המצות, וא"ש

ח. ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזו, למה צדיקים דומים בפני השכינה כנר בפני האבוקה -- כתב בספר עיון יעקב, כנר בפני אבוקה, ואפ"ה הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה עכ"ל -- נלע"ד כוונתו ז"ל לפרש הקרא, ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו, פי' אורה מידו של הקב"ה לו לצדיק כמו כי קרן עור פני משה, אעפי"כ ושם (אצל הצדיק) חבוי עוזו, וכוחו של הקב"ה, כלומר שמסר עוזו וכוחו אל הצדיק, דכאשר יגזור כן יקום, ודו"ק. מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים וכו' -- עיין בס' פרשת דרכים דרוש ז' מה ששמע בזה מפ' הרב מהר"ם גאלאנטי זלה"ה, בפי' הפסוקים בתהלים ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו וגו' ע"ש, דפח"ח ש"י, (עוד בגמרא) מפני מה אין חמי טבריא בירושלים וכו'. עיין מ"ש לקמן בסוף המסכתא להשיג מכאן על הספר תורה תמימה פ' בא עיי"ש

וכהאי גוונא לאו מצוה היא [פירש"י המתכוין למצוה ולצרכו לאו שליח מצוה הוא בתמיה], והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני או כד' שאהי' בן העוה"ב ה"ז צדיק גמור -- עיין בתוס' ובמהרש"א לכאן. והנה ראיתי בס' ילקוט אליעזר ערך צדקה אות ג' שמביא פי' המאמר, בשם ביאור מרדכי ז"ל האומר סלע זה לצדקה וכו' לא באמת שנחלה בנו או שנותן רק בעבור זה, אלא לפייס לעני ביקש ממנו אחי, עשה עמי אות לטובה קח נא מנחתי מידי ותנצל בזה נפש בני ה"ז באמת צדיק גמור ע"ש, וקשה לי דא"כ תיקשי כקושי' מהרש"א ז"ל מאי פריך מזה אהך דהכא וכה"ג לאו מצוה היא, הא שאני התם דכוונתו לפייס העני, ולכך ה"ז צדיק וצ"ע ודו"ק ועיין בחדושי חת"ס ז"ל לכאן שכ', יש לעיין מה מקשה ממצות צדקה לשארי מצות דמותר לנסות את הקב"ה בנתינת צדקה (א"ה ברמ"א יו"ד ס"ס רמ"ז יש פלוגתא בזה ע"ש), וכן הקשה במהרש"א ח"א, ולפע"ד דוקא בשכר ממון עשר בשביל שתתעשר וכן מורה קרא ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח וגו' והריקותי לכם ברכה כו' אבל לא שיחיו בני ושיהי' בן העוה"ב ואפ"ה אמרינן שהוא צדיק גמור ומקשה שפיר וק"ל עכ"ל -- ועיין בפתחי תשובה יו"ד סימן רמ"ז סק"א שהביא כדברי חת"ס ז"ל בשם ס' משנת חכמים הל' יסוה"ת דהא דשרי לנסות במעות מעשר היינו אם עושה ע"מ להתעשר אבל בשביל טובה אחרת כמו בשביל שיחיו בניו וכדומה אסור לנסות ע"ש, ומרן החת"ס ז"ל כיוון לדעת המשנ"ח ז"ל בזה

כ"ב: שמעון העמסוני וכו' הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש -- ידוע קושי' המפורשים אמאי לא פירש תחלה כשהגיע לואהבת את ה' אלקיך (וע' בס' ברית משה על הסמ"ג מ"ע ד' אות ב' מ"ש בזה, אך כבר קדמו בס' עין הבדולח יומא דף פ"ו ע"א ד"ה ואהבת וכו' ע"ש ותמצא), ובס' אור חדש לכאן הביא בשם בעל פנים מאירות ז"ל, דתוס' ב"ק דמ"א הקשו אמאי לא דרש שמעון העמסוני את ה' אלקיך תירא לרבות אב ואם, ותי' דכבר כתיב איש אמו ואביו תיראו ולא ניחא לי' לאוקמי בעשה יתירא ע"ש, והתינח גבי יראה אבל גבי ואהבת את ה' וגו' י"ל באמת דאתי לרבות אהבת אב ואם דזה לא נכתב בתורה עכ"ד ודפח"ח, ולפענ"ד נראה דבאמת בירושלמי פ"ט דברכות דרש את ה' אלקיך תירא אותו ואת תורתו ע"ש, ומה דבגמ' דילן לא רצו לדרוש כן היינו משום דלא מצינו בקרא יראת התורה רק אהבת התורה כמ"ש בתהלים קי"ט מה אהבתי תורתך וגו' ואמר עוד שם סעפים שנאתי ותורתך אהבתי, ולכך לא רצו לדרוש את ה' וגו' אותו ואת תורתו דאצל תורה לא מצינו לשון יראה, ולכן כשהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש אבל בואהבת את ה אלקיך, באמת י"ל אותו ואת תורתו דאהבה מצינו שפיר אצל תורה, וא"ש ודו"ק.