ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קיב

קיימם, כגון מצות הנוהגים בכהנים וכל תורת כהנים מי שאינו כהן, ומצות יבום או חליצה לא נזדמן לידו, גם דיני מחזיר גרושתו והוצאת שם רע וכיוצא בהן הרבה, וא"כ לא נשלם דמות וצלם שבו חלילה חלילה, אלא הענין הוא כל העוסק בתורה לשמה, הכוונה משל למלך שכותב כתב לבני מדינתו מה לעשות וכו' והם פותחים הכתב לעשות רצון המלך דהיינו כל אחד ואחד יעשה מה ששייך לו, זה הולך ולוחם, וזה בונה פלטרין, וזה גובה המכס, כל אחד עושה מה שאפשר לעשות, וזה נקרא עובד המלך כי עושה מה שאפשר לו לעשות ואלו הי' באפשרי לו לעשות יותר מזה אז הי' עושה, אז מעלה עליו כאלו עשה הכל. כן אנחנו עבדי ה', התורה היא הכתב שכתב הקב"ה לבני מדינתו דהיינו אנחנו אומה הישראלית ואנחנו פותחים זה הכתב לקיים כל מה שכתוב, כל אחד מה שאפשר לו, על כן אנחנו עבדי ה' אם אנחנו עוסקים בתורה לשמה, דהיינו כדי שנדע מה שהזהירנו הקב"ה ומה שציוונו, ואנחנו לומדים לשמור לעשות ולקיים, אז אם מקיים כל מה שאפשרי לו לקיים, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים הכל, כי הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, כמאמרם ז"ל בפ"ק דברכות בפ' אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו' ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו, אמר רב אסי חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, ובזה יתורץ ג"כ במה שנמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, והקושיא מפורסמת בזה המאמר, כי נודע התכלית הוא גדול מהפעולות הקודמות המביאות להתכלית, ומאחר שהתכלית הוא המעשה נמצא המעשה גדול וכו' אמנם וכו' נ"ל לפרש דה"ק התלמוד מביא לידי מעשה כלומר שהלומד והעוסק לשמה וחושב לקיים, מביא כאלו היה קיים זה המעשה מאחר שמצדו לא הי' מניעה באם הי' באפשר לו לקיים, וז"ש ר"מ זוכה לדברים הרבה דהיינו יותר ממה שעשה מקבל שכר כאלו עשאם מאחר שמצד מחשבתו שבלב היה מוכן לקיים אם היה באפשרי לו עכ"ל הזהב. (נ"א

) שם מ"ב שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה שנא' והלוחות וגו' והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות ביאור הענין כתב באלשיך הקדוש פ' כי תשא, שהזקיקם לומר אל תקרי, שאל"כ הל"ל חרות בלוחות, על כן אמרו שיהי' להם חירות בשביל הלוחות ע"ד (בראשית י"ב על דבר שרי (שם ל"ז) על חלומותיו ועל דבריו עכ"ל. והנה בענין דרשות אל תקרי ראיתי בשל"ה הקדוש חלק תורה שבע"פ (אות האלף) שכתב וז"ל:

אל תקרי כו' תמצא כן בתלמוד כמה פעמים, וקבלתי כ"מ שאמרו אל תקרי הוא משום שיש איזה קושיא המורית כן שלא לקרי כך אלא כך, כמו אל תקרי בניך אלא בוניך שרז"ל עשו א"ת זה על ורוב שלום בניך, כי תיבת בניך מיותר מאחר שאמר ברישא וכל בניך למודי ה' די לו לומר וכל בניך למן למודי ה' ורב שלומם, אלא א"ת כו', וכן אל תקרי שומר שבת מחללו אלא מחול לו. משום דקשה ליה דאילו קאי על השבת הל"ל מחללה בלשון נקיבה כי כן מצינו ענין חילל שבת מוזכר בל' נקיבה כמ"ש מחלליה מות יומת אלא אל תקרי מחללו אלא מחול לו. והארכתי בזה במקומו. [א"ה צע"ק מתוס' כתובות דף ז' ע"א ד"ה שמא ישחוט וכו' יעו"ש]. ועוד אני אומר כי לפעמים אומר א"ת אף כשאין לו קושיא בקריאה והוא משום שאותו הדבר בעצמו הוא מקובל איש מפי איש וכדי שלא ישכח מפיהם ומפי זרעם שמו כמו סימנא בפיהם והציבו ציונים לדבר כדמות אסמכתא ואמרו אל תקרי כו' עכ"ל הטהור. ועיין בשדי חמד פאת השדה מערכת האל"ף אות ג"ן הביא דברי הספר אור לי סי' ב' ששם הובא מ"ש הרמב"ם בס' המורה פרק י"ג לשלישי כי כל הדרשות בדרך אל תקרי המה רק מליצות השיר והמה סימנים למען יהיו הדרשות האמורות בע"פ נסמכות להכתב ויהיו נשמרות בכח הזוכר עכ"ל וחידוש דהשל"ה הקדוש זי"ע לא זכר דברי הרמב"ם הנ"ל. וע"ע בשדי חמד חלק הכללים מערכת האל"ף אות קכ"ב שכתב וז"ל:

וכתבו הקדמונים דזימנין יתפרש מ"ש א"ת וכו' דר"ל דשניהם צריכים הכתוב והדרוש שאם אין הדרוש א"א להבין הכתוב ולא שיעקר הכתוב ממקומו ופי' בזה מ"ש אל תקרי כי אין בלתך אלא כי אין לבלותך דר"ל דלא יתקיים הכתוב כי אין בלתך (שהרי גדולים צדיקים שיכולים ועושים כמעשי ה' אך חילוק רב כי הצדיקים מעשה ידיהם מבלים אותם והקב"ה מבלה מעשי ידיו) אלא א"כ תדרוש כי אין לבלותך שהוא יתברך מבלה מעשי ידיו, ועד"ז פירשתי מאמרם אל תקרי בניך אלא בוניך, לפי שיש שני סוג ת"ח יש אשר הוא רק טוב לשמים תורתו אומנתו ואין לו עסק עם בני אדם להשפיע מטובתו ללמד בני יעקב תורה ויראה, ויש שדומה לפרה שרוצה להניק ומשתדל להפיץ תורה ויראה ורבים יאותו לאור תורתו, והשני כוח לשמים ולבריות ולא המדרש עיקר וכו', וזהו אמרם אל תקרי בניך אלא א"כ תקרא בוניך שהם בונים ומקיימים העולם ויסוד התורה והאמונה שלא תשכח תורה מישראל עכ"ל הנחמד. ובדרך מוסר י"ל א"ת בניך אלא בוניך עפ"ד הספר אפריון עה"ת פ' בא בשם החת"ס ז"ל בפסוק ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים ע"ש כי להצדיק רק אלו נחשבים לבנים מי שיזכו אותו לאחר פטירתו בתורתם ותפלתם ובמעש"ט אשר יעשו כמ"ש רז"ל ברא מזכה אבא ע"ש באריכות דבריו כי נעמו, וז"ש א"ת בניך אלא א"כ תוכל לקרוא אותם בשם בוניך רק אז תוכל לקרוא אותם בניך ואם לאו אינם נחשבים בניך ודו"ק]. (נ"ב

) פ"א מי"ד הוא הי' אומר אם אין אני לי מי לי' וכו' כתב בס' ווי העמודים מהגאון מ' שעפטיל בן השל"ה זצ"ל פרק י"ד ששמע מחכם א' בק"ק פראנק- פורט עפ"י הגמ' ביומא ת"ר עני ועשיר באים לדין לעני אומרים מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני את יותר מהלל כו' נמצא הלל מחייב עניים, וז"ש הילל אם אין אני לי מי לי ר"ל אם אין אני מחייב עצמי מי לי שיחייב עצמי בשלמא שארי אנשים ילמדו מוסר ממני אבל אני ממי אלמוד לחייב עצמי ע"כ דפח"ח. תם ונשלם קונטרס נחלת אבות, תהלה ותפארת למלך רוכב בערבות.