ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קיא

שיטעון נגד בעל דינו, כמו כן לא ילמוד האדם לההמון עם תשובת ותירוצים שיאמרו לפני הבורא ית' לדין להתנצל לפניו, כי הם יסמכו על זה וירפו ידיהם מן התורה והמצות, רק יוכיחם על פניהם שלא יעשו איש כל הישר בעיניו כי על כל אלה יביאם אלהים במשפט כמאמר חז"ל במדרש רבה אוי לנו מיום התוכחה וכו' ומה יוסף קטנן של שבטים לא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל א' וא' לפי מה שהוא עאכו"כ וא"ש. (ושמעתי מליצה על ענין זה, כי כ"ז היות האדם בעולם התחתון נדמה לו שיש לו תשובות ותירוצים שיאמר לפניו יתב' בעת יעמוד לפניו למשפט -- אבל תם, מה הוא אומר, בעת שיהי' שם בעולם העליון, מה יאמר ומה ידבר): (מ"ז

) פ"ב מ"ט ר' שמעון אומר הרואה את הנולד פי' בס' עבודת ישראל הנ"ל. שהוא ע"ד שאמרנו לעיל בסיפור שבחו דר' שמעון שהי' ירא חטא, אמר ג"כ הרואה את הנולד, כי בוודאי החטא בשעתו הוא מתוק מאד ואחריתו מר, לזה אמר הרואה את הנולד, אשר יולד מחטא זה כמה מקטריגים ומשחיתים רח"ל, ובחשבו זאת בודאי לא יחטא עכ"ד קדשו

(מח

) במדרש תלפיות ענף בלעם מביא כתיבת יד בפסוק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וכו' פי' רש"י ז"ל למדנו שנפשו רחבה וכו' התוספות הקשו וכי נפשו של רבי יוסי בן קסמא היה רחבה דקאמר אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה ותירצו דלא דמי כי בלעם אמר דבר שיכול להיות שאמר מלא ביתו כסף וזהב אבל רבי יוסי בן קסמא אמר כל כסף וזהב שבעולם וזה דבר שאי אפשר כי מי יוכל למצוא כל זה אלא כדי לפרוש ממנו אמר לו כך עכ"ל. והנה בס' תורה תמימה הקשה ג"כ מדנפשי' קושי' הנ"ל וכתב דלא דמי דשם הי' המעשה שאיש א' הציע לפני ר' יוסי שילך לדור בעירו ויתן לו עבור זה אלף אלפים דינרי זהב וע"ז השיבו ר' יוסי התשובה הנזכרת וא"כ הוכרח ר' יוסי להשיבו מעין ההצעה שלא רק שלא יקח אלף אלפים דנרי זהב אלא אפילו כל כסף וזהב שבעולם, משא"כ הכא לא הציע בלק לבלעם שיעשרנו בכסף עבור מעשיו רק הבטיחו שיכבדנו כמו שאמר כי כבד אכבדך וא"כ הו"ל לבלעם להשיבו ג"כ מעין הצעתו שלא יוכל להתכבד בשום כבוד ולעבור את פי ה', ולמה השיב מעניני כסף, אלא ודאי משום דחומד ממון הוא, וכמו שנודע בטבע שתאות האדם רגילה על לשונו תמיד להזכירה עכ"ל. (יע"ש בפ' בלק אות ח')

(מ"ט

) פ"ב מ"א הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. יש להתבונן, כי מה שאמר התנא עין רואה, זה מוסב על המעשים אשר יעשה האדם כי השי"ת רואה בעין השגחתו על מעשי האדם, ואוזן שומעת, מוסב על הדברים אשר יבטא האדם בשפתיו כי השי"ת שומע את כולם, וא"כ הי' לו לומר, וכל מעשיך ודבריך בספר נכתבים, כי כמו שיקבל האדם שכר טוב על מעשיו הטובים ועונש על מעשיו הרעים, כן יקבל ג"כ שכר טוב על דבריו הטובים ומענישים אותו על דבריו הרעים, ולמה לא הזכיר שגם דברי האדם נכתבים בספרו וכתב בס' תורת בר נש אות שפ"ח לבאר ענין זה עפ"י מה שאמר הנביא:

הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר (ישעי' ה' כ'). הנה בתחלה הוכיח הנביא את החוטאים, על הדברים אשר יבטאו בפיהם, ואומרים לרע טוב ולטוב רע, ואח"כ מוסיף והולך בתוכחתו שחוטאים גם במעשיהם וישימו חושך לאור וגו'. וביאור ענין זה הוא כך. כי יש בני אדם אשר לא יעיזו לעבור על גדרי וחוקי התורה ע"י מעשי ידיהם וגם רגילים לקיים את מצוות עשה, ובכל זאת ראוים הם לחשוב אותם לכת הלצים, כי בעתות הפנאי יושבים בבתי משתאות ושם משתעשעים בדברי שחוק ולצון מתלוצצים על המדקדקים בעשיית המצוות וחרדים לדבר ה', וכהתל בשוטים וטפשים יהתלו בם, והנה הם לפי דעתם המשובשת חושבים כי אינם עושים בפועל שום עברה ע"י דברי התול ולצנות שמשתעשעים בם, אבל טועים הם מאוד וגדול עונם מנשוא, כי אם אלה השומעים את דברי הלצון הם ריקי המוח וחלושי דעת, אזי הדברים אשר שמעו יכו שורש על תלמי לבבם, ולאט לאט יצמחו ויעלו ברעוני המינות והאפיקורסית בקרבם, והלצים המה היו בעוכרם כי הם היו הגורמים, והם הטילו את ארס הכפירה אל לבבם הנבער מדעת, ועל הלצים האלה אמר הנביא:

הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, כי גם אם אינם חוטאים בפועל ורק אומרים לרע טוב ומשבחים ומפארים את קלי הדעת, ולהיפך אומרים לטוב רע, כלומר שיבטאו דברי לצון על המדקדקים במצוות, כדי להתענג בדברי שחוק והתולים, הם חוטאים מאוד מאוד, כי גם אם יחשבו שאין עושים בפועל שום עברה ודבריהם הם פורחים באויר ולא ישאר מהם שום רושם, בכל זאת, שמים חושך לאור ואור לחושך, כלומר המינות והאפיקורסת שדומה לחושך הם מהפכים לאור בעיני הכסילים אשר ישמעו דבריהם, ואור האמונה הקדושה בתורת ה' הם מהפכים לחושך, כי יחשיכו לגמרי את עיני הבוערים מראות האמת, ואנשי הלצון הם הגורמים כי יסורו שומעי דבריהם מדרכי התורה ויראת ה', וגם אם השומעים את דבריהם לא יעזובו לגמרי את שבילי האמונה והיראה, מ"מ שמים מר למתוק ומתוק למר, כלומר העברה שהיא ליראי ה' דבר מר, כגון דבר האסור באכילה, יהפכו ע"י דברי לצון להיות מתוק לפיהם, והמצוה אשר היתה מתוקה להם כדבש ונופת צופים יהפכו לדבר מר --- ולפי"ז מבוארים דברי התנא שאמר:

עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, ירצה, עין ההשגחה העליונה רואה את כל מעשיך אשר תעשה, ואוזן שומעת כל דבריך אשר תוציא בפיך, ואל תדמה בנפשך כי הדברים אשר תמלל בעתות הפנאי כדי להשתעשע ולהתענג, הם רק דברים שאין בהם ממש ואין בהם חטא, אבל גם הדברים הם פעמים רבות כמו מעשים הנעשים בפועל, כי הדברים אשר תבטא בשפתיך לפני בני אדם, הם מסבבים מעשים טובים או רעים לכן גם הדברים נחשבים כמו מעשים וכל מעשיך בספר נכתבים. ע"כ דפח"ח. (נ') בפ"ו ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים ולא עוד כו' כתב בשל"ה הקדוש בקונטרס בעשרה מאמרות (ד' יוזעפאף דף ל"ז וז"ל:

יש להקשות מה הם הדברים הרבים שזוכה להם, ואין לומר אלו שחושב אח"כ כל העולם כולו כדאי וכו', דאלו דקא חשיב הא קאי על ולא עוד ? אלא הענין הוא הקב"ה נתן תרי"ג מצות ובאלו התרי"ג מצות נשלם דמות האדם בסוד רמ"ח אברים ושס"ה גידים, ולכאורה יתבהל האדם כי מי הוא זה ואיזה הוא הנשלם בכל התרי"ג, כי יש ויש הרבה מצות שהם בחק הנמנע אצלו לקיים ואפי' מרע"ה לא