ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קט

מיוחדת ובמקום הראוי ושיעשו לו מטעמים כאשר אהב, וזולת הכנות הללו אינו נהנה כלל מאכילה זו, וכמו כן בענין שכיבתו שתהא על מטתו בכרים וכסתות ובמטה כבודה ובשעה הראוי', אבל כשאדם הולך בדרך אינו משגיח כלל על ענין אכילתו יהי' איך שיהי' כל שיבא לידו אף לחם צר יערב לו מאד כמו כל המטעמים שהוא אוכל בביתו, וכמו כן בענין השינה אף שיהא על הארץ יערב לו ויבושם לו והיינו משום דלעולם עיקר מחשבות האדם על התכלית ואינו משגיח על ההכנות איך שיהיו וע"כ כשאדם בביתו התכלית שלו היא האכילה כשהולך לאכול וע"כ הוא נותן לבו ומחשבותיו שיהי' כראוי כאשר אהב וכשאיננה כרצונו אינו נהנה ממנה, משא"כ האדם כשהוא על הדרך שעיקר כוונתו על דרכו אשר הולך עלי' לעשות צרכיו במשא ומתן שלו וע"כ אינו משגיח על אכילתו ושינתו כי זה רק הכנה להתכלית, ואוכל רק להשקיט רעבונו וישן רק להעביר שינה מעיניו, וכמו כן הוא בעסק התורה אמרו על חזקי' המלך שהי' אוכל ליטרא ירק ועוסק בתורה וכן אמרו בפסוק שחורות כעורב אין ד"ת מתקיימין וכו' וכן דרשו על פסוק כן יתן לידידו שנה כו' וע"כ מי שחשקה נפשו בתורה אינו משים עיניו ולבו כלל על אכילה ושתי' וכל מעייניו הם רק להשלים חשקו בעסק התורה ואעפ"י שאוכל לחם צר וישן במטה רעועה הוא נערב לו מאד בכדי שיוכל ללמוד אח"כ במהרה, וזש"ה כך דרכה של תורה וכו' שאין ד"ת מתקיימין בך רק כאשר פת במלח תאכל וכו' ואעפי"כ אשריך בעוה"ז שנערב ונתבשם לך מאוד ואז יהי' טוב לך לעוה"ב עכ"ל ודפח"ח

(מ'

) בדברי שאול (דרשות לש"ש ושה"ג) דף כ"ה מביא בשם אביו הגאון מ' ליבוש נאטאנזאהן ז"ל על המשנה אף הוא ראה גלגלות אחת שצפה על פני המים ואמר לה על דאטפת אטפוך, דבאמת אם היו מביאין עגלה ערופה הי' מכופר להם הדם ולא נצטרך שיהרג זה אבל כאן לא הביאו עגלה ערופה שהרי דרשו חז"ל בסוטה כי ימצא חלל על פני האדמה ולא שצף על פני המים וכיון שלא הביאו עגלה ערופה על כן אמר על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון ע"כ דפח"ח. (מ"א

) במעשי למלך על הרמב"ם דף רל"ג עמוד ד' כתב וז"ל, והנה במה שאמרו שציץ מכפר על עזות פנים ראיתי בס' תורת העולה להרמ"א שכ' בשם הבע"ק וז"ל הציץ מכפר על עז"פ כי מי הוא אשר יראה כהן בגדולתו וציץ הזהב אשר שם המפורש חקוק בו עומד על מצחו שלא יכבוש פניו בקרקע מהביט אל האלקים ומשם יקח מוסר השכל כל איש השלם והחכם כי אין ספק כי שם ה' נקרא עליו וראוי לירא מפניו ועי"ז הי' הציץ מונע העז"פ ומכפר עליו עכ"ל ובזה נראה לפרש משנה פ"ה מאבות הוא הי' אומר עז"פ לגיהנם ובושת פנים לג"ע יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, ופלא המשך הענין, וכתב בתוס' רעק"א בשם הרד"ך משום דבלימוד צריך שיהי' עז"פ כדקתני ולא הביישן למד אבל לעתיד לבא תמלא הארץ דעה ולא נצטרך עזות אפי' בתורה ולזה משום דאמר תחלה עז"פ לגיהנם ובתורה שצריך עז"פ אמר יה"ר שתבנה עירך כו' ואז יתבטל העזות מכל וכל, אולם לפי דברי בע"ק יפורש כמין חומר דיה"ר שיבנה ביהמ"ק וכה"ג עומד ומשמש בציץ ועי"ז יכנע לבבו וימנע מעז"פ ומכפר עליו ג"כ עכ"ל, וראה דבריו נכוחים אבל כבר קדמו במדרש שמואל פ"ה משנה כ"ב שכ' וז"ל, ושמעתי אומרים כי אחר אשר הזהיר על ענין העזות פנים כו' התפלל כדי להנצל מעון העז"פ אמר יה"ר שתבנה עירך ב"ב כי אז בבנין ביהמ"ק יבוקש עון העזות פנים ואיננו כי הציץ מכפר על עזי פנים עכ"ל יעו"ש. (ועיין מ"ש ע"ז בספרי ילקוט הגרשוני חלק ג' על סדר א"ב בחלק המכתבים דף י"ז עמוד ג' וינעם לך) ובס' בית שמואל אחרון פ' במדבר כתב בדרך הלצה קצת, דהנה איתא בגמ' דבר צוה לאלף דור העביר הקב"ה תתקע"ד דורות ונתן התורה ועמד ושתלן בכל דור והן הן עזי פנים שבדור, ובוודאי כל מה שיכול הקב"ה למעט עזי פנים בכל דור ממעט. ובעקבות המשיח אמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וא"כ צריכים כל הנשמות להבראות בעקבות המשיח ונבראו כל עזי פנים שבדור:

נמצא מה שיקדים משיח יותר יהי' אז יותר עזי פנים, דמה שמשיח מתאחר נברא בכל דור עזי פנים ויתמעטו בביאת משיח, אבל אם יבוא קודם יתרבו העזי פנים יותר וז"ש הוא הי' אומר עז"פ לגיהנם כו' וא"כ יש פחד מה שיקדים ביאת משיח דיתרבו באותו הדור עזי פנים, לז"א אעפי"כ אני מתפלל יה"ר שתבנה עירך ב"ב ואף שיהיו עזי פנים הרבה וכו' ע"כ דפח"ח. ולפענ"ד נראה יותר עפי"מ שתירצתי קושי' התוס' בנדה דף י"ג ע"ב בהא דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. והא אמרי' בשבת דף קי"ח אילמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים יעו"ש, ונלע"ד ליישב עפמ"ש הפלתי בסי' ק"י בסוף קונטרס בית הספק, וז"ל, הא דכתב הרמב"ם סוף הל' מלכים דאין הדבר מוחלט שיבא אלי' קודם משיח אף דבגמ' אמרו כן והא קרא הנני שולח וכו' וכי דברי הגמרא בכדי נאמרו, אבל ידוע מ"ש חז"ל בעתה אחישנה לא זכו בעתה זכו אחישנה וס"ל להרמב"ם ודאי סדר ותנאי ביאת משיח הוא שאלי' יבא לבשר ביאתו רק ה"מ אם נעשה בעתה אבל אם זכו שימהר ויחיש גאולה מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות לשנות הסדר, ואהבה של הקב"ה כי זכו ישראל משנה השורה, והן הן דברי הרמב"ם כי ודאי ראוי שאלי' יבא קודם לבשר אבל אין מוחלט כי אולי ירחם ה' להערות על ישראל רוח קדשו לעבדו בכל לבב ואז יחיש הפדות והגאולה למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת אלי' ז"ל עכ"ל הזהב, ולפי"ז י"ל גם הא דאמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף היינו שכן סדר וביאת משיח דוקא באופן הזה ומיהו ה"מ כשגאולה בעתה אבל אם זכו שאז הגאולה בבחי' אחישנה אז. לאהבת ישראל הקב"ה מדלג על ההרים לשנות הסדר, ולכך שפיר אחז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלין כי אז היתה הגאולה בבחי' אחישנה ואין צריך לתנאי שיכלו כל הנשמות שבגוף ומיושב קושי' התוס' בנדה הנ"ל. וז"ש הוא הי' אומר עז פנים לגיהנם וכו' וא"כ יש פחד לעת יבוא משיח ויכלו כל הנשמות שבגוף יתרבו באותו דור עזי פנים כמ"ש ב"ש אחרון הנ"ל, לז"א יה"ר מלפניך ה' אלקינו שתבנה עירך "במהרה" בימינו, היינו שתרחם להערות על ישראל רוח קדשך לעבדך בכל לבב ואז תחיש הגאולה "במהרה" בבחי' אחישנה ולא יצטרך שיכלו כל הנשמות שבגוף כי כאשר תהי' הגאולה "במהרה" בבחי' אחישנה לא ישמור הקב"ה שום סדר ותנאי בביאת בן דוד, וכיון שלא יכלו כל הנשמות שבגוף גם העזי פנים לא יתרבו וא"ש ודו"ק. (ועיין עוד מ"ש בזה אדמ"ו הגאון הקדוש מהר"ם שיק ז"ל בפתיחה לתשו' מהר"ם שיק חלק או"ח וינעם לך), ועי' גם בס' שיחת חולין של ת"ח פרק ו' מ"ש בזה דרך בדיחותא ע"ש. (מ"ב

) פ"ד מ"ד ר' לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי

שפל רוח שתקות אנוש רימה -- והקושי'