ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קח

שלמה המע"ה, לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו, פי' שהשי"ת יפרע ממנו על עונותינו מעט מעט בכל יום קצת ולא ימתין ח"ו עד שיתמלא הסאה ע"ש, ולכך כנגד מ"ש לעיל ובטוב העולם נדון, (דהעולם היינו ישראל כמ"ש המד"ש שם לפי שהם עיקר העולם שבשבילם נברא העולם כמ"ש רב"ל בראשית ברא וגו' בשביל ישראל שנקראו ראשית) שהקב"ה דן את ישראל בטוב. אומר כאן בתוספת ביאור דזהו הטובה שעושה לישראל שנפרע מהם על עונותיהם מעט מעט בכל יום קצת וז"ש והגבאים מחזירים "תדיר בכל יום" ונפרעין מן האדם וכו' וא"ש ודו"ק -- וכנגד מ"ש לעיל והכל לפי רוב המעשה, ולא היינו יודעים על מה קאי והכל הזה, אומר כאן, והכל מתוקן לסעודה, ופי' הרע"ב אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעוה"ב לאחר שגבו מהן את חובן עכ"ל, ומעתה מובן שפיר מ"ש לעיל והכל לפי רוב המעשה, דלא תימא כיון דאחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעוה"ב וכו' כנ"ל, חלק כחלק יאכלו והחלק לעוה"ב של רשעים, לז"א התנא רע"ק דאינו כן, אלא הכל לפי רוב המעשה, ולכך צדיקים שסיגלו מצות ומעש"ט הרבה פשיטא דחלקם לעוה"ב יהי' גדול הרבה יותר משל רשעים אף לאחר שיגבו מהן את חובן וא"ש ודו"ק

(ל"ח

) בסוף פ"ו שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם וכו' אלא תורה ומעשים טובים בלבד. כתב בס' "זכות אבות" לכאורה מלת "בלבד" מיותרת היא, אלא בא לדייק שאיזה תורה ומעשים טובים מלוין לו לאדם בשעת פטירתו שהמה אך לשמה בלי שום כונה אחרת, ר"ל לא משום התפארות וגאות, או להשתכר חלילה, וכמו שיש עושה צדקה אך להתפאר או שיהולל בשערים כי פועל טוב הוא וכדומה, ועל זה בא לדייק תיבת בלבד, כלומר שלא כיוון שום דבר אחר, אך לעשות רצון קונו ויוצרו בלבד עכ"ל, והנה כבר קדמו בזה בס' טל אורות דף מ' וז"ל, אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ר"ל שהאדם בתחלת ימיו יקבל ממנו השי"ת גם המעשים שלא לשמה, כי מההרגל יבוא הקנין, אבל בשעת פטירתו של אדם אמרו שאין מלוין לו לאדם אלא תורה ומעש"ט בלבד, ורגיל אני להמליץ בדבריהם שיהי' מדוקדק בדבריהם מלת בלבד. שאחר שכבר אמרו מלת אלא נראה שמלת בלבד הוא מיותר ותוספת שלילה על שלילה, אבל ר"ל שיש מין מהתורה ומעש"ט שיש להם עוד שם אחר זולת שם תורה ומעש"ט, והוא כשלא יעשה אותם לשמה, אלא להגיע על ידם אל קנין ממון ונכסים וכדומה, שאז יש בהם צד לקרותם עסקי מסחר על שם התכלית שהוא מקווה לסחור ולהרויח בהם, לכן באו רז"ל לשלול שמעשים כאלו אין מלוין לו לאדם בשעת פטירתו, שכיון שכבר הגיע שעת פטירתו ולא הגיע לשיעור השלימות לעשותם לשמו ית', אחרי מתי יגיע ? ולזה אמרו בשעת פטירתו אין מלוים לו לאדם אלא מעש"ט בלבד, ר"ל מעשים שהם נקראים מעש"ט בלבד, ואין להם שם אחר בשום צד עכ"ל יעו"ש. ולפענ"ד י"ל בפשיטות ע"פ מ"ש רז"ל בע"ז דף י"ט בפסיק מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה שמא יאמר אדם הואיל ונצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואתגרה בשינה ת"ל סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ע"כ. ולכך להוציא מלב הטועים שסגי בסור מרע ואף מה שלא פעלו עולה מיקרי בדרכיו הלכו לזה דייק התנא שבשעת פטירתו ש"א אין מלוין לו לאדם אלא תורה ומעש"ט בלבד, אבל מה שנצר לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה והי' ישן ג' שעות על היום וסר מרע, זה אינו מלוה אותו, וא"ש ודו"ק

בכתב סופר עה"ת פ' בחקתי בד"ה ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, כתב לפרש המשנה כל הלומד על מנת ללמד מספיקים בידו ללמוד וללמד וכל הלומד ע"מ לעשות מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות יעו"ש באריכות. ובודאי לרוב טרדותיו לא לקח מועד לעיין בס' מדרש שמואל בפרק ד' משנה וי"ו שקדמו כבר בכל דבריו מרישא לסיפא יעוש"ה ותמצא ואמנם לענ"ד נראה לפרש, דהנה מי שעמוס עליו עול הצבור או עול פרנסה, אין לו פנאי להעמיק בלימוד וללמוד בעיון הדק היטב. וממילא אינו מסוגל ללמד לאחרים, ורק מי שאין עליו שום עול אלא עול תורה בלבד הוא האי המסוגל ללמד לאחרים תורת ה' מאחר שיש לו פנאי ללמוד לעצמו בעיון כל שיעורים הקבועים עם פירושי הראשונים והאחרונים וגם להוסיף עליהם נופך משלו חידושים נאים ונחמדים, וכמו ששמעתי בשם הגאן מ' שמואל ראזענבערג זצ"ל אבד"ק אונסדארף יע"א (שישב בקהלה קטנה הנ"ל והרביץ תורה שנים רבות והעמיד תלמידים לאלפים) שהי' מרגלא בפומי' לומר על מאמר חז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו, כלומר אם הרב דומה למלאך שאינו עושה רק שליחות אחד כאמרם ז"ל אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, וכן גם הרב אינו עושה רק ענין אחד דהיינו הרבצת תורה, אז תורה יבקשו מפיהו ואם לאו, ואם אינו דומה בזה למלאך, רק עושה הרבה שליחות, (כמו רב בעיר גדולה שמוטל על צוארו ענינים רבים לאין שיעור) אל יבקשו תורה מפיו, כי אם אין לו פנאי ללמוד לעצמו בעיון היטב אין יוכל ללמד לאחרים וכמחז"ל רבי לא שנה ר' חייא מנין וז"ש התנא כל הלומד ע"מ ללמד, מספיקים בידו ללמוד לעצמו, דהיינו שמעבירים ממנו עול צבור ועול דרך ארץ, ועי"כ יהי' מסוגל ללמד לאחרים, וז"ש ללמוד וללמד, וא"ש ודו"ק -- ומ"ש וכל הלומד ע"מ לעשות, מיירי בבעל הבית שטרוד בפועליו ואין לו פנאי ללמוד בעיון ולעסוק בד"ת דרך פלפול, כי אם לומד הלכות ודיני תוה"ק למען יוכל לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתנו, וג"ש וכל הלומד רק ע"מ לעשות, מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ר"ל יעשרנו המלך מלכו של עולם עושר גדול, ועי"כ חפץ ה' בידו יצליח, ללמד לעצמו ההלכות והדינים ואת המעשה אשר יעשה, ויהי' מסוגל גם ללמד לאחרים לשמור ולעשות, כי ממנו יראו וכן יעשו, כמנהגו של עולם שאין מביאין ראיה מן העניים והאביונים לשמור ולעשות התוה"ק כמו ששומרים העניים, אבל אם רואים עשיר גדול שעם כל עושרו ויקר תפארת גדולהו מתנהג בדרכי התורה ויראת ה' טהורה, זה עושה רושם גדול בלבם ורבים מעמי הארץ מתיחדים ולוקחים משל להתנהג גם המה כמוהו, וז"ש וכל הלומד ע"מ לעשות, מספיקים בידו ללמוד, וללמד (באין אומר ואין דברים) לאחרים, לשמור ולעשות ולקיים כמוהו את כל דברי תלמוד תוה"ק, וא"ש ודו"ק

(ט"ל) בשערי ציון הנספח לשו"ת מראה יחזקאל שער טו"ב כתב וז"ל. אחז"ל כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, וכבר נתקשו איך אשרי לו בעוה"ז כיון שחי חיי צער, ונ"ל דהנה בנוהג שבעולם כשאדם יושב בביתו שאנן ושקט הוא נותן עיניו ולבו על כל עניניו ד"מ בענין אכילתו שתהא בשעה