ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קז

הקב"ה מודיע שרוצה ליתן להם כלי חמדה סתם, אבל לא הודיע להם שהתוה"ק הוא כלי חמדה שבו נברא העולם, וע"כ לא רצו לקבלה, אבל לישראל הודיע הקב"ה שהתוה"ק אינו כלי חמדה סתם רק כלי חמדה שבו נברא העולם, וט"כ חשקה נפשם להשיג כלי חמדה כזה, וז"ש חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה וא"ת הלא גם לשאר האומות רצה הקב"ה ליתן הכלי חמדה הזה, לז"א חבה יתירה לישראל מה שנודעת להם מפי הקב"ה שניתן להם כלי חמדה "שבו נברא העולם" מה שלא עשה כן לכל גוי וסגלות ויקר כלי חמדה "שנו נברא העולם" בל ידעום וא"ש ודו"ק. (ל"ו

) שם מכ"א הכל צפוי כו' והכל לפי רוב המעשה. כתב במדרש שמואל וז"ל: ואפשר עוד שכוון במ"ש והכל לפי רוב המעשה כי אף שהוא יתברך מסייע את האדם שהבא ליטהר מסייעין אותו והיה מן הראוי שינכה מן השכר כנגד מה שסייע הוא יתברך באותו מעשה המצוה, והשמיענו, שהשי"ת אינו מנכה כלל בשביל אותו המעט שסייע רק הכל הולך לפי רוב המעשה וכיון שרוב המעשה הוא מן האדם משלמים לו שכרו משלם כאלו הוא קיים את המצוה כולה לבדו עכ"ל, ופלא דדבריו סותרים זא"ז, דלקמן בספ"ד בהא דתנן ברוך הוא שאין לפניו לא עולה וכו' ולא מקח שוחד שהכל שלו, כתב ליישב דברי הרמב"ם שפי' שהקב"ה אינו לוקח שוחד המצות כדי למחול העבירות וקשה לפי"ז מאי קאמר ולא מקח שוחד שהכל שלו בשלמא אם מקח שוחד היינו ממון שפיר נותן טעם שהכל שלו כי לו הכסף ולו הזהב אמנם אם פי' הדברים שוחד של מצות מאי שהכל שלו דקאמר, ותי' המד"ש שאף המצוה היא הכל שלו לפי שהאדם אינו עושה במצוה רק התחלה לבד והגמר הקב"ה עושה וכמ"ש ה' יגמור בעדי וכתיב לאל גומר עלי ואין המצוה נקראת אלא על שם גומרה וא"כ איך יעלה על הדעת שיקח שוחד של מצות תמורת העבירות שהרי כל המצות הם שלו וז"ש שהכל שלו יע"ש באריכות שנתן בזה ג"כ טעם למ"ש חז"ל עבירה מכבה מצוה ואין מצוה מכבה עבירה משום שהמצוה הוא כולה שלו יתברך ואין חלק לאדם בה רק כגרגיר חרדל וכו' יע"ש, ודבריו סותרים למ"ש כאן בתרתי, חדא דשם כתב דאין חלק לאדם במצוה רק כגרגיר חרדל, וכאן כתב שרוב המעשה הוא מן האדם ורובו ככולו, ועוד דשם כתב דהקב"ה הגומר ואין המצוה נקראת אלא ע"ש גומרה, וכאן כתב לפי שרוב המעשה הוא מן האדם מקבל שכר כאלו קיים כל המצוה לבדו, ומה בכך שרוב המעשה שלו מ"מ הגמר הוא של הקב"ה ואין המצוה נקראת אלא ע"ש גומרה וצ"ע

ובתוי"ט לכאן כתב וז"ל: וראיתי במדרש שמואל שכתב בשם הר"ם אלשק"ר דיש גורסין ובטוב העולם נדון אבל לא על פי רוב המעשה ומפרש שהכונה כי העולם נדון בטוב בחן בחסד וברחמים, אבל לא עפ"י רוב מעשה בני אדם שאם הי' רואה רוב המעשים הי' העולם אבד ונפסד ע"כ. והוי יודע דמ"מ נפרעין מן האדם לפי מעשיו שהאומר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעוהי אלא מאריך אפיה ודן העולם בטוב שלא יהא אבד ונפסד וגבי דיליה לעתים ידועים אצלו יתברך זכרו נצח עכ"ל התוי"ט ז"ל. ופלא בעיני שבמקומות הרבה במסכתין הוא מזכיר פירש"י על אבות ומביא כמה פירושים בשמו. וכאן העלים עינו עין הבדולח מפ' רש"י לכאן שכתב וז"ל: נ"א [כוונתו על נ"א שנזכר במשנה שבמשניות כאן] אין הקב"ה הולך אחר רוב מעשיהם של אדם שהן מוסיפין וחוטאים בכל יום אלא לטובה הוא דן את העולם שלא להחריבו ומ"מ מעשיהן גנוזים ליום הדין עכ"ל. והוא כולל כל מ"ש התוי"ט בזה

ולענ"ד נראה לפרש הנ"א ובטוב העולם נדון אבל לא לפי רוב המעשה, עפימ"ש בדרשות מהר"י מוסקאטי ז"ל מובא בהקדמה לס' שם שמעתתא מבעל קצוה"ח ז"ל בהא דעולם נידון אחר רובו והיינו אם זה רוצח וזה גנב וזה מקבל שוחד וזה מלוה בריבית איסורין מבטלין זה את זה, כדאמרינן פיגול ונותר וטמא שבללן ואכלן פטור, וא"כ דרובם לאו לוקחי ריבית ולאו רוצחים הן, מבטלין זה את זה ע"ש, אמנם אם הקב"ה הי' הולך אחר רוב המעשה דהיינו אם רוב מעשיהן של בני אדם הם מעשים טובים או מעשים רעים לא הי' אפשר לומר כנ"ל דרובם לאו לוקחי ריבית ולאו רוצחים הן דסוף כל סוף רוב מעשיהם תוהו ובוהו ומעשים רעים המה עושים אלא הקב"ה רב חסד מטה כלפי חסד ודן את העולם בטוב ואינה מביט על רוב המעשה של העולם כי ברע הוא רק על מה דרובם אינם עוברים על איסור אחד רק על איסורים מאיסורים שונים והם מבטלים זה את זה, וז"ש התנא רע"ק ובטוב העולם נדון אבל לא לפי רוב המעשה וא"ש ודו"ק

(ל"ז

) שם מכ"ב הכל נתון בערבון וכו' כתב התוי"ט ז"ל שמשנה זו אינה אלא תוספת ביאור למשנת הכל צפוי וכו' וקאמר הוא הי' אומר כלומר בעצמו הי' אומר ביאור דבריו וכו' ע"ש. והנה מ"ש הכל נתון בערבון הוא כנגד הכל צפוי כמ"ש במד"ש בשם החסיד ז"ל כלומר שאעפ"י שהכל צפוי ויודע השי"ת בעושי רע לא משלם כדי רשעתו מיד כי הכל נתון בערבון כלומר שיש לו ערבות שלא ימלט מידו, ומביאו התוי"ט ז"ל וכתב, וכן יש לפרש לפי פירוש הר"ב דרגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה עכ"ל -- ומ"ש וכל הרוצה ללות יבא וילוה, כתב הברטנורה היינו והרשות נתונה דלעיל שאין שום אדם מוכרח ללות שלא ברצונו עכ"ל -- ועל דרך זה נלע"ד לפרש דמ"ש והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם וכו' הוא כנגד ובטוב העולם נדון (דבתר והרשות נתונה דלעיל) והוא עפ"י הגמ' בע"ז דף ד' בפסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, משל למה"ד לאדם שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת ע"כ. וכבר הבאתי בילקה"ג מלאכים א' סי' ח' בשם צרור המור ואלשיך ז"ל, דעל זאת התפלל הערה לעיל אות ל"ג כתבתי דהתנא ר"ש קיצר בלשונו אמנם כוונתו היתה שלשה שאכלו כל אחד על שלחן אחד עיי"ש, וכעת מצאתי דוגמא לזה במסכתין בפ"ב משנה י' הם אמרו שלשה דברים ופירש"י כל אחד מאלו ה' תלמידים עכ"ל ע"ש, הרי כוונת התנא הם אמרו כל אחד שלשה דברים, ולאהבת הקיצור השמיט הני ב' תיבות "כל אחד" וא"כ ה"נ י"ל במלתא דר"ש דלאהבת הקיצור השמיט הני ב' תיבות "כל אחד" אבל כוונתו היתה לומר שלשה שאכלו כל אחד על שלחן אחד, ודברי הגאון מו"ה חיים וולאזין זצ"ל עולים יפה בלי פקפוק: