ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קה

והנה אם לא היו הבריות חוטאים והיו יוצאים בכל פעם נשמות חדשים כבר היו כלים הנשמות שבגוף והי' יכול משיח לבוא במהרה אבל אם חוטאים ומצטרכים לבוא בגלגול אין יוצאים נשמות חדשים ולא יכול משיח לבוא במהרה וזש"ה ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו ר"ל שיצאו נשמות מה שיצאו כבר שמצטרכים לבוא בגלגול ועי"כ לא יוכל משיח לבוא באותן שני אלפי שנים עכ"ל, והנה אחז"ל בחולין דף פ"ט בפ' האמנם אלם צדק תדברון וגו' מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם. ואם היו בני אדם זהירים בדבר הזה היו נשמרים מכל חטא ועון ורק ע"י שמרבים דברים מביאים חטא כמאמר ברוב דברים לא יחדל פשע, בפרט כל מה שפוגמים בברית קודש בא ע"י רבוי דברים, דברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון וכנודע, ועי"כ מצטרכים הנשמות לבוא בגלגול ואין כלים הנשמות שבגוף, וז"ש התנא הקדוש ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, שאם היו שותקים ומשימים עצמם כאלם לא היו באים לידי חטא והיו כלים הנשמות שבגוף במהרה אך בעוה"ר, וכל המרבה דברים מביא חטא הידוע, ועי"כ אין כלים נשמות שבגוף רק יוצאים נשמות מה שיצאו כבר, ודין גרמא דעצירא"ה הגאולה והתגלות קץ הימין ודו"ק. (כ"ט

) פ"ב מ"א רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם. וכו'. והקשה במד"ש האם בידי האדם לבור לו דרך כרצונו וחפצו הלא התורה מורה לנו הדרך הישרה ואין לנו ישרה הימנה כי ישרים דרכי ה' ע"ש. וכתב בס' יין הרקח מהגאה"ק ר' משה טייטלבוים זצ"ל כי יש בעלי משנה ובעלי מקרא ובעלי גמרא ובעלי אגדה כולם דרך ה' וישרה, והנה כבר כתבו, דלמה שהאדם חושק יותר, בזה יחזיק, כי נשמתו לזה מסוגל, ע"כ לא אמר בלשון ציווי, רק באם שמסופק איזה דרך יבחר, יברור במה שבני אדם מפארין יותר, ולא משום התפארת רק דקול המון כקול שדי ובודאי דזה חשוב יותר לפני המקום וכו' ע"ש באמריו כי נעמו

שם והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. פי' הרע"ב ושכר עבירה. הנאה שאתה נהנה בעבירה וכו'. ולדעתי י"ל כפשוטו עפימ"ש בכמה ספרים בשם סה"ק תולדות יעקב יוסף ז"ל דעל כל עבירה תלוי כיס מלא זהובים ומזה בא הצלחת הרשעים בעוה"ז, וז"ש הוי מחשב שכר עבירה שהשטן הוא היצה"ר משלם לך בעד כל עבירה כנגד ההפסד שעתיד לבא לך ממנה בעוה"ב וא"ש. (ל) שם מ"ב וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. בדרושים שבס"ס תשו' שמן רוקח ח"ר כתב ששמע לפרש כי הלומד תורה לשמה בורא מלאך מליץ אבל הלומד שלא לשמה לא די שאינו בורא מלאך אלא אף הלימוד נשכח ממנו ואין חכמתו מתקיימת כידוע וז"ש וכל תורה שאין עמה מלאכה דהיינו שאינו בורא מלאך ע"י הלימוד שלא לשמה סופה בטילה. שם מ"ד אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. כתב הגאון ר' אלעזר פלעקלש ז"ל, במילי דשמיא מאמר קמ"ז, רבים מעמי הארץ מתיהרים ואומרים, אין אני בשום חברא שבעולם, ולא חבר אני לכל אשר יראוך כדרך כמה אנשים כמה בטלני איכא בשוקא שמתחברים לכל החבורות, ללמוד תורה, ולתיקון חצות לילה ויום, וכהנה חבורות חבורות שיושבים אגודות אגודות, ולא שאני מטיל דופי חלילה בדברים ההם, אלא גם בלי חבורה ואגודה, יכול כל אדם לעשות בפני עצמו כל זאת, ותכלית שנאה שנאתי החבורות והמחברים יחד, וע"ז אמר התנא אל תפרוש מן הצבור אם תראה צבור שעושין חבור לטהרה אל תפרוש ואל תבדל מהם והתחבר עמהם באגודה אחת, ואל תאמר גם בלעדי החבורות אפשר להתקיים ולא מפיהם אנו חיים, אל תאמן בעצמך עד יום מותך, אז אנשי חסד יאספו החברה קדישא קברנים, ותראה שהחברה טובה ואהובה לפני המקום ב"ה, ואי אפשר להתקיים בלעדה, עכ"ד ודפח"ח

שם מ"י ה' תלמידים היו לו לריב"ז כו' הוא הי' מונה שבחן. במד"ש מביא בשם ה"ר יונה ז"ל שפי' כי לא אמר מספר או מגיד רק מונה לפי שבא לתרץ מה שהקשה לקצת המפרשים איך הי' מספר והרי אמרו ז"ל לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו לז"א כי לא סיפר לאדם רק הי' מונה בינו לבין עצמו עכ"ל. וחידוש כי לא זכר שר דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' דיעות ה"ד וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו ה"ז אבק לה"ר שזה גורם להם שיספרו בגנותו עכ"ל וכתב בהגהות מיימוני שם אבל בפני אוהביו מותר דברי הכל ריב"ז היה מונה שבחן וכו' מסכת אבות ספר המצות עכ"ל. (ל"א

) שם מי"ב והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. בס' "ילקוט הדרוש" הנערך ונסדר ע"י הרה"ג מ' שלום יצחק לעוויטאן רב בעיר קריסטיאניא בנארוועגען ומ' אליעזר ליפא ווייסבלום רב בעיר נוי-יארק באמעריקא כרם יאיר (כרך ב' פ' ויגש) מובא פי' ע"ז בשם ר"י חריף ז"ל דהנה אם אנו רואים איש שבגדיו קרועים ובלואים כאחד האביונים ועניים מדוכאים, והוא נושא טבעת זהב על ידו ובה אבן יקרה, הלא הכל יאמרו על איש כזה שהוא משוגע וחסר דעת, כי מה לו אבן יקרה העולה בסך גדול בעוד שאין לו כסות לכסות את גופו, הלא מוטב שימכור את הטבעת עם האבן היקרה ויקנה לו מלבושים ללבוש כאחד האדם -- אולם יש אשר יצדיק אותו כי לא מחוסר דעת הוא עושה זאת, רק יש לו לזה טעם נכון, והוא: כי הי' האיש הזה בן לעשיר גדול, ובמותו הנחילו את כל אשר לו, כבוד עשרו וכל חפציו, אך קודם מותו אמר לו שאם יצר לו ויצטרך לכסף יוכל למכור כל החפצים שהוא מנחילו, רק הטבעת הזאת עם האבן היקרה שבה לא ימכור בשום אופן, כי זוהי ירושה לו מאבותיו ואדיר כל חפצו שישאר גם אצלו בירושה למזכרת אהבה וידידות, והאיש הזה הפסיד כל העושר שירש מאביו בענין רע, ע"י עסקים לא טובים שעשה, וכעת הוא בעירום ובחוסר כל, אך את הטבעת לא ימכור, כי הרי ירושה הוא לו מאביו, אשר צוהו לפני מותו שלא ימכרנה -- והנה ראשית חכמה יראת ה' ומעלות ומדות טובות כאמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה, ואיש שאין לו יראת ה' וגם אינו בעל דרך ארץ ובעל מדות טובות, הוא דומה ממש לאיש שהולך בלי מכנסים ובלי בגד לכסות ערותו, והוא נושא טבעת זהב על ידו ובה אבן יקרה, אשר הכל יאמרו עליו שהוא משוגע וחסר דעת, כן מי שגדול בתורה ואין לו יראת שמים וגם אינו בעל דרך ארץ ובעל מדות טובות, הכל יאמרו עליו שהוא משוגע וחסר דעת, כי מה לו טבעת זהב וענקים לגרגרותיו, אם הוא ערום בלא לבוש יראת ה' ומעלות ומדות טובות הנצרך לכל אדם באשר הוא אדם ל– ולכן אמר התנא, "והתקן" עצמך ללמוד תורה אם רוצה אתה ללמוד תורה התקן עצמך מקודם, שתהי' ראוי ללמוד תורה, שתהי' ירא שמים בסתר ובגלוי ובעל דרך