ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קד

ואמרתי לו שלא חרב העולם (פי' במאורי אש, זה דור המבול כמה מדינות שחרבו) ולא חרבה ארץ ישראל אלא מפני פשעה של תורה, וכל הצרות הבאות על ישראל אינו אלא מפני פשעה של תורה, שנאמר (מיכה א') בפשע יעקב כל זאת ואין זאת אלא תורה שנאמר מי האיש החכם ויבין את זאת וגו' על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגי' עכ"ל יע"ש

ומאז אמרתי במאמר התנא לעיל בפרקין, ואין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובי, פי' עפ"י מה שאמר התנא כאן שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף כו' אלא תורה ומע"ט בלבד כו' נמצא דכל קניני עוה"ז האדם עוזב אותם וכמ"ש ועזבו לאחרים חילם משא"כ התורה וז"ש אין טוב באמת אלא תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם לא כשאר הקנינים כולם האדם עוזב איתם ונמצא שאינם טוב, אבל התורה היא טובה באמת, והטעם כי הלא תורתי אל תעזובו כאן. רק עמכם תלך ותלוה אתכם לעוה"ב, ונמצאת שהיא טובה יותר מכל קניני העוה"ז וא"ש. (כ"ו

) בפ"א מ"א בתוס' יו"ט והעמידו תלמידים, אמרו לשון עמידה לפי שמימות משה עד ימות רבן גמליאל היו לומדין בעמידה והרב יושב על הכסא, במדרש שמואל בשם רבי יוסף נחימאש, ואם שהוא נכון כפי הלשון מ"מ אין זה תכלית המכוון שיעמדו או שישבו למה זה אמר והעמידו הל"ל ולמדו שזהו תכלית הכונה עכ"ל. ושמעתי מידידי הגאון מ' שלמה פישער נ"י אבד"ק קארלסבורג יע"א, שאמר עפ"י מחז"ל כי רבים חללים הפילה וגו' זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועל ענין זה הזהירו אנשי כנה"ג שלא בקל יתנו כתר הסמיכה והתרת הוראה לתלמידים ולא בקל יתנו להם רשות לישב על כסא הוראה, כי אה יעמדו לפניהם בתור תלמידים זמן הרבה, ואח"כ כאשר יראו שכבר למדו מעומד שנים רבות בתור תלמידים, וכבר הגיעו להוראה, אז יתנו להם רשות והורמנא לישב על כסא הוראה, וז"ש והעמידו תלמידים הרבה, כלומר הניחו אותם ללמוד בעמידה בתור תלמידים זמן הרבה, ורק אח"כ תרשו אותם להורות את בנ"י ולהיות בגדר רב יושב על הכסא, עכ"ד ודפח"ח. (כ"ז

) שם מ"ג אל תהיו כעבדים כו' אלא הוו כעבדים המשמשי' את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם. נל"פ עפ"ד הרמב"ם פ"ב מיסוה"ת ה"ב והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמ"ש דוד צמאה נפשי לאלקים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו וירא ויפחד ויודה שהוא ברי' קטנה שפלה אפילה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמ"ש דוד כי אראה שמים מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו עכ"ל המתוק מנופת צוף וכל טעם. והנה זה ברור לכל מבין ובר דעת כי העבד המשמש את רבו ע"מ לקבל פרס זה לעולם לא יתבונן בגדולת רבו למען תהי' יראתו על פניו כי כל ישעו וכל חפצו רק קבלת הפרס אשר אליו הוא נושא את נפשו, אבל העבד המשמש את הרב שלא ע"מ לקבל פרס כ"א בעבור כבוד אדונו זה יתבונן בכבודו ובגדולתו העצומה למען ילמד ליראה אותו ולעבדו בלבב שלם, וז"ש אל תהיו כעבדים וכו' אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס, ואם תעשו כן, אז, ויהי מורא שמים עליכם, שע"י שתתבוננו בגדולות וגבורות וחכמת הבורא ית' מיד תהיו נרתעים לאחוריכם ותראו ותפחדו וכו' כדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל, וא"ש ודו"ק

(כ"ח

) שם מ"ה יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה וכו' נל"פ ההמשך עם מה שפי' המדרש שמואל יהי ביתך פתוח לרוחה כלומר יהי' לך הצלחה והרוחה וביתך יהי' מלא כל טוב אם תעשה את הדבר הזה שיהיו עניים בני ביתך מצויים תמיד בביתך כבני בית בגלל הדבר הזה יברכך ה' ויהי' ביתך פתוח לקבל הברכה העליונה עכ"ד, ובזה י"ל דמ"ש אח"כ ואל תרבה שיחה הוא כמו תנאי בדבר כלומר אימתי יהי' ביתך פתוח לרוחה, אם לא תרבה שיחה עם האשה, אבל אם תרבה שיחה עם האשה אז אעפ"י שיהיו עניים בני ביתך לא יהי' לך הצלחה, כי ע"י שתרבה שיחה עם האשה תבוא לידי הרהור, וע"י הרהור תבוא לידי עבירה דהוצאת זרע לבטלה ר"ל, וזה גורם מיעוט השפע ועניות ודלות ר"ל, כמ"ש בס' שדי חמד מערכת אישות סי' א' אות ל"ג בשם דורשי רשומות שאמרו הכל תלוי במזל (ר"ת במוציא זרע לבטלה) שכל הצרות ועניות ודלות הבאות על האדם הן בעון זה עיי"ש, וש"כ מה שתשביח ע"י ויהיו עניים בני ביתך תפגום ע"י מה שתרבה שיחה עם האשה ויצא שכרך בהפסדך וא"ש. שם ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. פי' הרע"ב מי ששומע חרפתו ושותק. בדרושים שבס"ס שמן רוקח ח"ר כתב ששמע לפרש עפ"י מחז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו א"כ מי ששומע חרפתו ושותק א"צ לסגף גופו בתעניות לכפרת עונותיו כי בלא"ה מעבירין ממנו כל פשעיו, וז"ש לא מצאתי שום דבר שיהי' טוב לגוף שלא יצטרך לתעניות וסיגופים, משתיקה, כי מי ששומע חרפתו ושותק א"צ לסגף א"ע ויכיל לענג את גופו במאכל ומשתה ואעפי"כ עונותיו מתכפרים, ועיין במשפט צדק על תהלים אות רפ"ה בשם הר"מ קארדיווארא זצ"ל בפסוק יתן למכהו לחי ישבע בחרפה ע"ש, וע' בס' זכות אבות על פרקי אבות פ"ג בהערה למטה מן השורה בשם מהר"ח מוולאזין זצ"ל על מחז"ל טיב שברופאים לגיהנם עיי"ש וינעם לך. וראיתי במדרש שמואל שכ' ויש מי שפירש לא מצאתי וכו' בענין קץ המשיח ומה שתאר קץ המשיח בשם גוף לפי שאז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף עכ"ל. ומ"ש התנא אח"כ ולא המדרש עיקר אלא המעשה. יתבאר עפימ"ש הרמב"ם פי"ב מה' מלכים הלכה ב' ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך "במדרשות" האמורים בענינים האלו וכיוצא בהן ולא ישימם "עיקר" שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשוב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחן של מחשבי הקצי' אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו עכ"ל, וז"ש לא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה, ר"ל המעשה הטוב כי ע"י מצות ומעש"ט של ישראל יתקרב הקץ, אבל לא על ידי המדרשות וההגדות האמורים בענינים האלו מביא חטא ודו"ק. ועוד י"ל עפימ"ש בכתבי האר"י ז"ל (מובא בבית שמואל אחרון פ' שמות) על הא דאיתא בגמ' סנהדרין דף צ"ו שיתא אלפי שני הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבי יצאו מה שיצאו ופי' האר"י ז"ל דהנה אמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף