ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קג

האנשים החשובים, מלשון שאני בריה דחשיבא ואפילו באלף לא בטלה, וה"נ קאי על האנשים החשובים בני תורה ובעלי מדע, הדוברים סרה על תלמידי חכמים ומבזים אותם בפני עמי הארץ, ועי"כ מלעיבים התורה ומורידים כבודה ומשפילים אותה עד לעפר, כי אם הת"ח אינו חשוב בעיניהם, מי יורה דעה ומי ירביץ תורה ויראה בקרב ישראל, (וכפי' הגאון מ' שמעון סופר ז"ל מקראקא בפ' שופטים בפסוק והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת וגו' וקשה דהול"ל בקיצור והאיש אשר לא ישמע אל הכהן וגו' אבל כוונת הפסוק והאיש אשר יעשה בזדון להשפיל כבוד הכהן ועי"ז ימשך לבלתי שמוע שום אדם אל הכהן העומד לשרת וגו' ומת האיש ההוא ובערת הרע מקרבך עכ"ד ודפח"ח) ואם ע"ה וההמון עם יעשו כזאת, עליהם לא יחרה אף ה' כי הם אינם יודעים מעלת הת"ח כי הוא הגבר הוקם על ומוכתר בכתר תורה וחכמה, אבל על "הבריות" ר"ל האנשים החשובים די בכל אתר ואתר, ועושים בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת וגו' עליהם יצא הקצף מלפני ה', ועליהם תצא הבת קול מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם "לבריות' מעלבונה של תורה, וא"ש ודו"ק. (כ"ב

) שם כך דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחי' ובתורה אתה עמל אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. דקדוק המפרשים ידוע וכ"ל עפמ"ש מרן חת"ס ז"ל בתורת משה פ' בחקתי ברש"י אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה דהנה המפרשים הקשו הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ותירצו שכר עבור המצוה גופא ליכא אבל טרחתו שטרח עצמו עבור המצוה איכא וז"ש אם בחקתי תלכי פי' שתהי' עמלים בה ותטרחו אתכם בשביל התורה עבור זה ונתתי גשמיכם וגו' אבל לא עבור גוף המצות כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כנ"ל עכ"ל. וז"ש כך דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחי' ובתורה אתה "עמל" שתעמול ותטרח ותיגע עצמך בשביל התורה, אם אתה עושה כן, יהי' הסוף. אשריך וטוב לך, אשריך בעוה"ז, בשביל העמל והטרחא, וטוב לך בעוה"ב, עבור גוף המצוה דתלמוד תורה, וא"ש ודו"ק. (כ"ג

) שם במ"ו במיעוט דרך ארץ. בילקוטי חבר בן חיים ח"ד מביא בשם הגאון מ' דוד דייטש זצ"ל ע"ד משל שני תלמידים א' עני וא' עשיר לומדים יחד בישיבה ואח"ז העשיר הולך לבית אבותיו ויבן לו בית, ובעת יבא חבירו העני לבקרו, אל ישים אליו לב, ויתנצל כי אין לו פנאי לשעשע, ובעת יבא העשיר לבקר חבירו העני שנעשה בנתים ת"ח מפורסם דיו אם ינהוג בו ג"כ מיעוט דרך ארץ, ולא יהי' לו ג"כ פנאי להשתעשע עמו ודפח"ח. (כ"ד

) שם והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וכו'. נ"ל לפרש דלכאורה קשה היאך ע"י שיאמר דבר בשם אומרו יהי' התורה נקנית לו, ואיך יהי' זה סיבה לקנין התורה וע"ז אמר הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לאולם. א"כ כיון שמביא גאולה לעולם הוא סיבה גדולה מאד לקנין התורה, שבעת הגאולה יתקיים וכל בניך למודי ה' ויהיו שומעים התורה מפי הקב"ה, וא"ש ודו"ק [ושו"ר שכבר קדמני בזה במדרש שמואל והנאני]. (כ"ה

) שם אמר ר' יוסי בן קסמא פ"א הייתי מהלך בדרך וכו'. שמעתי מפרשים בדרך הלצה דריב"ק הי' נצרך פ"א לצאת לבקש לו משען ומשענה מנדיבי עם אשר במדינה וז"ש פ"א הייתי מהלך בדרך, פגע בי אדם אחד וכו' אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. כלומר מאיזה מקום אתה שאין מחזיקין אותך ומניחין אותך לילך ממדינה למדינה מעיר לעיר ומכפר לכפר בעד משען ומשענה אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני, כלומר מקהל יראים חכמים וסופרים הנקראים בשם נאורטודוכד סים) אני ובקהלות כאלה אין נותנים סיפוק גדול כ"כ להרב אב"ד שלהם שיוכל לפרנס עצמו וב"ב בכבוד ובריוח, וע"כ אני מוכרח לשוטט במדינה ולדפוק על פתחי נדיבים, וע"ז אמר לי, רבי רצונך שתדור עמנו במקומינו, שאנחנו מאותן הקהלות החדשים הנקראים בשם (נעאלאגען) ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב, כי לא כקהלות האור- טודוכתות הנעאלאגות שכולם מלאים חסדים ונותנים להרבנים שלהם פרנסה בריוח שלא יצטרך בשום פעם לבקש משענה מקהלות אחרות, אמרתי לו, אעפי"כ, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה דהיינו בקהלה אורטודוכסית לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף וכו' אלא תורה ומעש"ט כו' [כך הוא הנוסחא בברייתא זאת בס' מדרש שמואל יע"ש וכ"ה באמת במס' אבות שבגמרא עם פי' הרמב"ם ז"ל איני דר אלא במקום תורה לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם וכו' (ובגמ' הנוסחא אין מלוין אותו וקאי על אדם, והנוסחא אין מלוין לו לאדם לכאורה הוא כפל לשון מאחר דכבר אמר שבשעת פטירתו של אדם) ואח"כ, וכן כתוב בספר תהלים ע"י דוד כו' טוב לי תורת פיך וגו', ובפרקי אבות שנדפס בסידורים הנוסחא להיפוך, איני דר אלא במקום תורה וכן כתוב בספר תהלים כו' טוב לי תורת פיך כו' ולא עוד אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין וכו' ואינו מובן הטעם מדוע כתוב בסידורים היפוך הנוסחא שבגמרא ומאין לקחו נוסחא שלהם]

וחידוש ראיתי בספר תנא דבי אלי' (אלי' זוטא פרק י"ז) מובא כל הפרק מן כל העוסק בתורה לשמה וכו' (שם הגירסא ר' אליעזר אומר כל העוסק וכו') עד ואומר ה' ימלוך לעולם ועד, רק המעשה מר' יוסי בן קסמא לא נזכר שם כלל, רק באלי' רבה פרק י"ח מובא שם בזה"ל: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ושנת בצורת היתה ומצאני אדם א' ואמר לי רבי מאיזה מקום אתה, ואמרתי לו בני ממקום פלוני אני שכולם חכמים ורבנים, וא"ל רבי שב במקומי שאני מראה אותך ואני נותן לך חטין ושעורין וכל מיני קטניות, ואמרתי לו בני אפי' אם אתה נותן לי אלף אלפים דנרי זהב אין אני מניח מקום תורה, ואמר לי רבי מפני מה, ואמרתי לו מפני שכל אותן בני אדם שאתה רואה אותן בעולם שמספיקין את עצמן, ועומדים במקום שאין בה דברי תורה, ולאחר שעה מתים והולכים להם, לפי שאין מלוין לו לאדם לבית עולמו אלא ד"ת ומע"ט בלבד שנאמר בהתהלכך תנחה אותך וגו' עכ"ל. ושם באלי' זוטא פרק א' מובא עוד בזה"ל: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני קסדור אחד, נתן לי שלום ולא הכירני, ואמר לי רבי מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים ורבנן אני, ואמר לי רבי בא ושב עמי במקומי שאני מראה אותך, ואני אתן לך חטין ושעורין ופולין עדשין וכל מיני קטניות, ואמרתי לו בני אפילו אם אתה נותן לי אלף אלפים דינרי זהב אין אני מניח מקום תורה ואין אני דר במקום שאין בו תורה, ואמר לי רבי למה,