ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קב

ותמצא שחסר בהם הך ב' תיבות שהכל שלו, ולא כתוב רק, ולא מקח שוחד ודע שהכל לפי החשבון, ולא לחנם נשמט זה בכל הסידורים, אך הם הלכו בשיטת הרמב"ם ז"ל דלא הי' גורס כלל הנך ב' תיבות, ועיין במדרש שמואל שהביא בעצמו דברי הרב ר' מנחם לבית מאיר ז"ל שכתב וז"ל שאין לפניו וכו' ולא מקח שוחד כלומר אף אם הוא צדיק גמור לא ישא לו פנים להעביר לו שום חטא ולא יקח שוחר דמצות ואם עשה עבירה אחת אפי' עשה מאה מצות כנגדה לא תמחק העבירה אלא יעניש על העבירה ויגמול על כל מצותיו וז"ש והכל לפי חשבון עכ"ל וא"כ לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר שהרמב"ם ז"ל ג"כ הי' גורס כן, ולא מקח שוחד אלא הכל לפי החשבון כנלע"ד ברור ולק"מ -- ובענין מה שתמהתי לעיל על התוי"ט ז"ל מדברי הגור ארי' ז"ל חתרתי אל היבשה להצילו מהשגתי ולא עלתה בידי כי נלע"ד ברור לפי"ד הגו"א ז"ל כמו מילה ופריעה וכן שחיטה וזריקה דכל א' הוי חצי מצוה אחרי שעשה האחד הפריעה או הזריקה יש מצוה במילה כמו בפריעה ויש מצוה בשחיטה כמו בזריקה ולא אמרינן בכה"ג דאין המצוה נקראת אלא ע"ש הגומרה, ה"נ אם האדם עושה התחלת המצוה דהיינו חצי מצוה [וכמאמר החכם ההתחלה היא חצי הכל] והקב"ה עושה גמר המצוה יש מצוה בהתחלה. כמו לגמר ובכה"ג לא אמרינן דאין המצוה נקראת אלא ע"ש הגומר כי לא אמרינן רק דומיא דקבורה דאין המצוה רק הקבורה ולא העלאה ובהאי גוונא אמרינן דנקרא על שם הגומר, ולכך תמיהתי על התוי"ט נצבה כמו נד דהיאך לא זכר דברי רבו בעל גור ארי' ז"ל ושתק לי' לבעל מד"ש בתירוצו לדברי הרמב"ם ז"ל

(ט"ו

) שם ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך בדרושים שבסוף תשו' שמן רוקח ח"ר כתב ששמע לפרש מאמר זה, דהנה כמה תחבולות יש ליצה"ר לפתות את הבריות ולפעמים מענה בפיו לאמר שמע בקולי ולא תענש כי יש לך להתנצל ולומר הנחש השיאני כלומר יצרי אנסני, אמנם באמת אין זה התנצלות כי אם תזכיר לו יום המיתה תוכל להנצל מפתויי היצר וכמחז"ל בפ"ק דברכות ואם לאו יזכיר לו וכו'. וז"ש "ואל יבטיחך" היצה"ר שתוכל להתנצל באומרך "יצרך" גרם החטא כי באמת אין זה התנצלות "שהשאול בית מנוס לך" שזכרון השאול דהיינו יום המיתה הלא הוא בית מניס לך, ועי"ז תויכל להנצל מפהויי יצרך. עכ"ד ודפח"ח. ואני אמרתי לפרש בזה גם יתר דברי המשנה, שעכ"ח אתה נוצר ועכ"ח אתה נולד ועכ"ח אתה חי ועכ"ח אתה מת, כלומר, וכי תאמר גם זכרון יום המיתה הי' ללא יועיל נגד היצה"ר, כי הלא היצה"ר אומר, לא מות תמותין, וכמ"ש רבינו הגר"א ז"ל בפירושו ליונה בפסוק והאניה חשבה להשבר, שכל ימיו חישב האדם שכל העוה"ז הוא שלו ולעולם לא ימות יע"ש לזה אמר הלא תוכל לברר לו כי שקר בימינו, שהרי עכ"ח אתה נוצר ועכ"ח אתה נולד ועכ"ח אתה חי, ומה שהוא ע"י כח המכריח סוף שיחלש אותו כח (כמ"ש בס' יערת דבש וכנודע) וא"כ כיון שכל החיות של האדם היא בעכ"ח, א"כ בעכ"ח סופו למות, וז"ש שעכ"ח אתה נוצר וכו' ועכ"ח אתה חי, א"כ ממילא ועכ"ח אתה מת, ואיך תוכל להתפתה בטענות שקר וכזב של היצה"ר שמדמה בנפשך שלעולם תחי' וא"ש ודוק

(ט"ז) פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם וכו'. פי' בס' לקוטי שלמה. על פסוק בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים פי' רמב"ן הלא השי"ת לא ייעף ולא ייגע אבל החוזק יד מורה לפי שבדין לא היו ראויים להגאל כמ"ש המלאכים מה נשתנו אלו מאלו, וכן בבריאת עולם אמרו קצת מלאכים אל יברא האדם שכולו מלא שקרים שכולו מלא קטטות, לכן בחוזק יד ברא הקב"ה את העולם ולא במאמר אחד אלא בעשרה מאמרות, והנה הרשעים אנשי שקר ובעלי מחלוקת אשר גורמים שה' התעצב אל לבו כי עשה את האדם ואת העולם נפרעים על שבעבורם הוצרך להבראות ביו"ד מאמרות אבל צדיקים מקבלים שכר עכ"ד ודפח"ח (ובמקהלים הרחבתי הדברים וכאן אין מקום להאריך): (י"ז) י' דורות מנח עד אברהם כו' שכה"ד היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם. שמעתי שהך וקבל שכר כולם קאי על הקב"ה שכל כך הי' לו נחת רוח ממצות ומע"ט של אברהם אבינו עד שקבל בזה שכר ותשלומין על כל הצער שהי' לו מכל הדורות הקודמים שהיו מכעיסין ובאין וא"ש ודו"ק

(י"ח

) בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. י"ל עפ"י הרשב"ם המובא במד"ש ובתוי"ט דבן הא הא היה גר ר"ל בן אברהם ושרה שנתוסף להם ה"א על שמותם יע"ש, ואיתא ביבמות דף מ"ח ע"ב מפני מה גרים בזה"ז מעונים ויסורין באין עליהם וכו' ובטעמא דמלתא פליגי שם תנאי יע"ש, עכ"פ הגרים בזה"ז שרויים בצער וביסורין, ולכך אמר בן הא הא, דמ"מ לא ימנעו הגרים מלהכנס תחת כנפי השכינא ואל יחושו להצער והעינוי אשר ישיגם, כי לפום צערא אגרא, וא"ש ודו"ק

(י"ט

) בפ"ו מ"א ר"מ אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. וע' במפרשים שנתקשו מאד במ"ש זוכה לדברים הרבה ומה הם אותן הדברים הרבה. ונ"ל דמוסב על מ"ש אח"כ שהתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים וקחשיב ואזיל לכולהו, ובאמת המעיין יפה בכל אותן המ"ח דברים יראה כי כמעט א"א למין אנושי לקנות בנפשו כל אותן המעלות ומדות וכל פרישות דרך ארץ והקדושה והטהרה והותיקות שנמנה בין אותן המ"ח דברים וכאשר יביט האדם אל אותן המ"ח דברים הלא יחרד האיש וילפת ויאמר מי גבר יזכה לכולם, וע"ז אמר התנא ר"מ כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה מן אותן המ"ח דברים, ואם כי לא יזכה לכולם עכ"פ זוכה להרבה מהם ועי"כ יכול לקנות לעצמו קנין התורה, וא"ש ודו"ק: (כ) שם ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו, בליקוטי חבר בן חיים ח"ד דף כ"ז מביא פי' ע"ז בשם מרן חת"ס ז"ל כי עיקר ישיבת ישראל באה"ק לקיים מצות התלויות בה אמנם ידוע דברי חז"ל בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, ת"ח העוסקים בהל' עבידה כאלו מקטירים ומגישים, נמצא דהעוסק בתורה לשמה א"צ לישיבת ארץ ישראל כ"א כל העולם כולו כדאי הוא לו עכ"ד ודפח"ח. (כ"א

) שם בנ"י ב"ק יוצאת מהר חורב כו' אוי ל להם לבריות מעלבונה של תורה. נ"ל ע"ד שכ' היערות דבש במשנה כל שרוח הבריות נוחה הימנו כו' דהבריות היינו