ילקוט דוד - באוהל דוד ריב

פ' עקב א' רמ' דף רע"א ע"א וז"ל ברוך דצלותא ב"נ כורע ביה בברכוי וגחין רישא באתה בגין דאתה אקרי ראש וכו' ובגין כך כריעה בברוך וגחינו דרישא באתה וכו' ובגין דא ברכתא דבר"נ בריך לקב"ה אתער לארקא ברכאן מלעילא לעלמין כלהו כמה דאתמר זכאין בעלמא דין ובעלמא דאתי ע"ש מכאן משמע להדיא דצריך האדם כשמתפלל לשחות בברכיו מעט ואחר כך שוחה בראשו דהיינו בשיאמר ברוך ישחה את ברכיו מעט לארץ וכשיאמר אתה שוחה בראשו ועי' בש"ע א"ח סי' קי"ג סעי' ד' ובבאר היטב שם ס"ק ה' שכתב שבמשנת חסידים כתב בשם הארי' זל' כשאומר ברוך יכרע גופו וכשאומר אתה יכרע ראשו ע"ש תרפה:

ב' שם רע"ג ע"ב תמינאה מים אחרונים וכו' אמאי אקרון חובה אלא באורח רזא סם המות שריא על ידוי מזוהמין דעבדין בהו ברכה ועל כוס דמברכי עליה בלא טהרה אקרי טמא ומה כוס דשותין בו טמא לברכה עד דהוו מטהרי ליה בהדחה מלגו ומלבר כ"ש ידוי ובגין דא מים אחרונים חובה ורזא דמלה והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן ערב לקבל קק"ק ה' צבאות וכו' ע"ש. אמר הד"ך פקח עיניך וראה כמה חכמינו ז"ל הרחיקונו מן הנזקים אשר כל דבריהם ברוח הקדש נאמרו והיו רואין ויודעים את כל אשר נעשה בשמים ובארץ ובחללו של עולם ומזהירין על הבלתי ראוי ולשונם לשון חכמים מרפה שאמרו מים אחרונים חובה להרחיקינו מן המות הרע הזה סמא דמותא וצוונו על כוס דברכה בהדחה לטהרו מטומאתו מסטרא דטמאה ולהכניסו לטהרה ולקדושה בעשר קדושות שהם עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה ג' שם רע"ב ע"ב ר"מ והוו אמרי בואי כלה בואי כלה כתב בנצוצי אורות וז"ל ולפי שהשלישי נגד הדעת שאינו מעשר ספירות צל' בחשאי לא כמו השנים הרומזים לחכמה ובינה עכ"ל ע"ש ובסמוך לעיל מזה ובשבת בכל מלוי צריך לאתוספא מחול על הקדש בין במאכליו ומשתיו בין בלבושוי בין בהסבתיה דצריך לתקנה ליה מסלה שפירא בכמה כרים וכסתות מרקמן מכל דאית בביתיה כמה דתקין חופה לכלה דשבתא איהי מלכתא ואיהי כלה ובגין דא הוו נפקי מארי מתניתין ע"ש לאקדומי לארחא והוו אמרי בואי כלה בואי כלה וכו' ע"ש (ילקוט דוד) פטר"ת ד' בהקדמת תקוני הזוהר דף י"א ע"א זל' ובגין דא תקינו לאחזאה צפרנים. בהבדלה דהוה אדם מלובש בכתנות צפרנים דהוו נמי נהרין כענני כבוד ואיהו בהבדלה מנייהו וידעו כי ערומים. מנייהו בגופא ונשמתא ורוחא ונפשא ערומים מכתנות אור דאינון מאורי האש ובגין דבשבת אתחזא לון בהדלקת שרגא דשבת בתרין פתילות דאש ובמוצאי שבת יתעברון מנייהו אקנו למימר בם הבדלה באש וכו' ע"ש ה' שם רע"ב ע"ב בר"מ ואוקמוה מארי מתניתין כל ברכה שאין בה אזכרה ומלכות לאו שמה ברכה מלכות ה' ועוד נט"י צריך ליטול לון עד פרקא דגזרו עליה יד פרקין בההוא שעתא שריא יד ה' עליה ואיהי יד דברכה מסטרא דחסד דביה חכמה ביד ימיניה ואיהי יד דקדושה מסערא דגבורה ושריא בדינא ואיהי יד דיחודא מסטרא דתת' דשריא ביד פרקין דגופא דאינון שנים עשר פרקין בתרין דרועין ותרין שוקין (תלת פרקין בכל חד וחד) ותרין בגופא וברית ותלת זמנין יד' איהו מב' ייי' מן יד' יר' יד' רמוז יברכך יאר ישא מן יי' יי' יי' ד' ד' ד' מיד יד' יד' אינון רמיזין באדני אדני אדני ואמר הנביא היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה והאי נטילה ביד דאתתקנת וכל ספר מתלת אנפי חיון דאינון ה' ה' ה' ומתכת גדפי חיון דאינון ד' ד' ד' כלהו צריך למהוי מכח אדם דהיינו מכח גברא שאמרו רז"ל ואיהו יוד' הא' ואו' הא' כח דיליה יוד' ואו' דלת' הא' אלף ואו' אלף ואו' הא' אלף'. (דהיינו כח אותיות דמלוי מלוי שם מה') שהם כנגד יד' יד' פרקין דאצבען ומטרוניתא לא שריא בכח דיליה בפרקין דאצבען עד דיתעבר מנייהו זוהמה שפחה בישא וכו' ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר עי' באר היטב א"ח סי' ד' ס"ק ו' שכתב וז"ל כשנותן מים על יד ימינו בכל פעם יאמר יד הגדולה וביד שמאל יד החזקה וכשמשפשף יחד יאמר יד הרמה ע"ש והוא מועתק מהרב עטרת זקנים ע"ש מה שסיים ושם נאמר זה על נטילת ידים שחרית והזוהר בכאן מדבר על נטילת ידים של סעודה ואפשר דדא ודא אחת היא והנה ראיתי בספרי קודש כשיקנח ידיו יאמר ה' אלהינו ה' שהם יד' אותיות והם כנגד יד הגדולה וכשמקנח יד שמאל יאמר כוז"ו במוכס"ז. כוז"ו שהם אותיות הקודמות לשם הויה והם כנגד יד החזקה וכשמקנח שני ידים יחד יכוין ויצייר לנגד עיניו שם הויה ומלוי דשם מה' דהיינו יוד' הא' ואו' הא' שהם יד' אותיות כנגד יד הרמה ושלשה ידות דהיינו יד' יד' יד' עולה מספרן מב' לכן יקרא אנא בכח שהוא שם מב' ויכוין בקריאתו שכל פסוק יש בו שש אותיות אב"ג ימיניך תתיר צרורה קר"ע. שפ"ן. נג"ד יכ"ש. במ"ר צת"ג. חק"ב. טנ"ע יג"ל פז"ק שק"ו צי"ת. שהוא שם מ"ב וכסדר זה אני עושה בכל יום אחר נט"י של שחרית ומיד אני מתחיל לברך ברכת התורה אם לא הייתי אז צריך ליכנס לבית הכסא חומ"ה ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו לעבדו שכם אחד כאשר עם