ילקוט דוד - באוהל דוד ריג

לבבנו לב טהור ברא לי אלהים אמן תרפ"ט ו' שם דף רע"ג ע"ב ובגין דא צריך לארכאה על פתורא דאיהי ד' כלילא מד' רגלין דפתורא בגין יקרא דאות ד' צריך לארכאה על פתורא בגין עניים ובגינה אקמוה רבנן דבקש הקב"ה מדה יפה לישראל ולא אשכח כמדה דדלות ואקשו עלה בנין דאוקמוה קדמאי כחושבן [נ"ל דצ"ל בחושבן] מיני מיתות דאינון כחושבן תוצאות וחסרון כיס קשה מכולם ואיך אמרין אינון דלא אשכח לישראל מדה יפה כעניותא אלא בגין דכל עמא ולשנא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה אבל ישראל אינון קיימא דקב"ה בהאי מדה ולא הכחישין ביה ובגין דא במדה דא יתפרקון וכו' [ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל על דבר הנה ראינו פירוש חדש בזה דהיינו דחיבה יתירה נודעת להם לישראל במדה יפה על אומות העולם בזה דלא אכחישין ביה בקב"ה וזו מעלה יתירה נמצאת בישראל אשר בך אתפאר. אלול תרצ"א. פ' שפטים א' איתא בזוהר תלת אינון דמתקשרן דא בדא קב"ה ואורייתא וישראל ואיתא בתקונים תקונא חד ועשרים דף נ"ט ע"ב דקב"ה הוא נהורא ותורה היא זיתא וישראל אינון פתילה ע"ש ונ"ל דזהו דכתיב והייתם לי סגולה שהם שלשה נקודות קב"ה. אורייתא. וישראל. פ' תצא א' זוהר דף רפ"א ע"ב וסיהרא איהו טוב ורע טוב במלאה ורע בחסרונה ובגין דהיא כלילא מטוב ורע מונין בה ישראל ומונין בה בני ישמעאל וכד לקת במילואה סימנא לא טב לישראל וכד לקת בחסרונה סימן רע לישמעאל וכו' ע"ש והא דכתיב ומאותות השמים אל תחתו נ"ל לומר דהיינו דוקא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נאמר א"נ בשאר אותות חוץ מזה [באהל דוד] תרפ"ה. ב' שם ובגין דא חולקין מארי מתניתין על מתן תורה בת יחידה דא אמר בשלישי נתנה ודא אמר בשביעי נתנה תורה וכו' ע"ש [ילקוט דוד] משכיל על דבר הנה בשבת פ"ו ע"ב איתא בש"ס אמר רבא דכ"ע בשבת ניתנה תורה וכו' ע"ש ובזוהר בכאן נראה שחולק גם בכתובה דשבועות סדר דבשלישי בשבת נתנה תורה ונ"ל שהוא על פי הזוהר דהכא ודו"ק תרפ"ו ג' שם דף רע"ו ע"א ובגין דאסתר אתלבשת שכינתא בה חזיא הות למעבד עמה כמה סגולות כגוונה דשרה קב"ה נטיר לה בגין שכינתא דהות עמה נטיר לה מפרעה ואפילו לבושה ותכשיטה בכלהו שוי קב"ה סגולות בגין שכינתא ובגין דא אתא פרעה לסנדלא מחא ליה עמיה והכי נמי בכל תכשיטין דילה בכל תכשיט ותכשיט דהוה נגע ביה מחי ליה עד דאתפרש מינה ההוא טמא ואחזר לה לבעלה ואי בתכשיטין דילה כך כ"ש מאן דנגע בגופה ואפילו באצבע דילה לסטרא דיחודא והזר הקרב יומת דקב"ה לא יהיב ליה רשו למקרב לגבה וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה על פי הזוהר האמורים למעלה ראש יתורצו כמה קושיות בכתובים ובפרט מש"כ למען ייטב לי בעבורך במה שפירש רש"י שם ע"ש דכל זה עשה משום שאברהם היה יודע מה שהיה עם שרה ולהודיע את טבעה בעולם שלא היה כדרך העולם. שהשכינה עמה ותגזור אומר ויקום לה ויראו גוים ויבושו ויחתו מגבורתם כי יד ה' עשתה זאת יד ה' הויה בו ובכל אשר לו ואינו ברשות עצמו כי גם תכשיטיה שלא היה בהם רוח חיים עשו בו דין ונקמה שהיו מכין ועונשין אותו מן הדין דינא דמלכותא דינא כי המלך פורץ לו גדר עושה יש מא"ן כדכתיב מאין יבא עזרי עזרי וכו' סנדל נעשה לו צורת פנים והיה מכה לו על פנים פני ה' חלקם לא יוסיף להביט בה והחזיר לו פניו לאחוריו כסנדל שאמרו חז"ל גדול אדונינו ורב כח מעשיו הגיד לעמו ועי' לעיל כי תזריע אות ה'. ד' ר"מ רפ"א שלף איש נעלו דא סנדלפון סנדל איהו לגבי קב"ה ונטל לגבי שכינתא וכו'. (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר עי' נצוצי אורות שכ' וז"ל פי' סנדל אינו קשור ועורו רך ונעל קשור ועורו חזק וקשה עי' הרש"ב עכ"ל:

והנה צריך עיון למנהגנו שאנחנו עושים למנעל של חליצה מעור רך ולכן צריך לי לחפש בספרים בספרי דבי רב על ענין זה. ה' שם ומאן דהדר בתשובה וגמיל חסד בשכינתא ובכל אורייתא ובפקודין דילה ולאו איהו אלא למפרק לה לשכינתא קא עביד דא עביד חסד עם קונו וכאלו פריק ליה ולשכנתיה ולבנוי וכו'. [ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל עלה דבר נ"ל זה תקנו רבותנו ז"ל קודם כל דבר מצוה או למוד תורה לומר לשם יחוד קב"ה ושכינתיה וכו' ולכן צריך כל אדם ליזהר בזה ולא יעביר כתיב וכבר אמרו דתמורת מס' צו"ה של תיבת מצוה הם תמורת יוד' הא' בא"ת ב"ש ונמצא דבכל מצוה הוא מיחד יוד' הא' עם ואו' הא' י"ד אלול תרצ"א.