ילקוט דוד - באוהל דוד רי

מהרח"ו זל' דדוקא לכסות העינים בהורדת הטלית עליהם ולא לסתום העינים ע"כ נ"ל דזה מכוון כגרסתינו בזוהר למכסייא לאסתמא עינוי וכו' ולא אמר ולאסתמא עינוי בואו העטוף דיהי משמע דשני דברים מזהיר עליהם וכיון דכתב בלא ואו' דסתימת העינים היא בכיסוי הטלית וסיים הרב נצוצי אורות וזל' ונראה דזה בתפילת שחרית אבל לא במנחה וערבית דאז רחל היא בסוד עולימתא דלית לה עיינין עכ"ל ע"ש תרפ"ט:

ב' שם רסא' עא' אמר ר' יוסי מאי ולא תתאוה כיון דכתיב לא תחמוד דהא בהאי סגיא אמר ליה זכאין אינון מארי קשוט חמידא חד דרגא תאוה דרגא אחרא חמידה דאי יכיל אזיל למיסב דיליה בגין ההיא חמידה דנקט אזיל למיעבד עובדא תאוה לאו הכי דהא אפילו דלא ינקוט אורחא למיהך אבתריה והא אוקמוה חברייא וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר ולפי זה הכתוב לא זו אף זו קאמר תרפ"ט ג' שם עב' מכאן אוליפנא כל מאן דעביד מלה ולביה ורעותיה לא שוי לסטרא בישא דאעג' דאיהו ביש הואיל ולא עביד ברעותא עונש אלא שריא עליה ולא כבר נש אחרא וקב"ה לא דאין ליה לביש ע"כ (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר מכאן שצריך האדם לשקול את הדברים ולא יהיה נחפז לעשות דבר עד שישקול את דבריו לראות מה יקרה לו ומצדד אצדודי שלא יהיה נצוד במצודת היצר אשר הוא בונה עליו תמיד אולי יהיה נאחז במצודתו אשר בנה עליו ויקף ראש ותלאה אולי יפותה ונוכלה לו והוא שומר על פתח המלך הזקן הכסיל כי מועצותיו כדת נתונות חשך וחלקלקות אך בחלקות ישית למו הפלהם למשואות ארץ שואה ומשואה ולא ימצא בית מנוס מוקף מארבעה רוחותיו רוח עועים לכן צריך האדם לשמור את עצמו ממני ולא יתן לא יד כלל ובזה השם עוזרו כדכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיעינו בהשכטו כמו שאמרו רז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא קב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק וכו' (באהל דוד) ד' שם רס"ג ע"ב בספרא דשלמה סמיך לפתחה לקבל תרין דרגין אזדמן חד שידא ואית לה רשו לחבלא ואיהו קאים לסטרא שמאלא זקיף בר"נ עינוי חמי ליה לרזא דשמא דמאריה ואדכר עליה ולא יכיל לאבאשא ליה ואי תימא אי הכי כי נפיק ב"נ מתרעיה לבר הא ההוא שידא קאים לימיניה ומזוזה לשמאליה והיאך אתנטיר בר"נ אי איהו שארי לשמאליה (ר"ל לשמאליה דתרעא) ונ"ל דרוצה לומר דבשלמא כשנכנס לביתו כד זקיף עיניו מיד לנגדו שמא דמאריה משים דכל פניות שאדם פונה אינו אלא לצד ימין והרי צד ימין אית שמא דמאריה ואדכר עליה וכו' אבל כד נפיק פונה לצד ימינו ושמא דמאריה מצד שמאלו ולא חמי לית משום דפנייתו לצד ימינו לא כל מה דעבד קב"ה כל מלה ומלה אתמשך בתר זיניה בבנ' קיימין תרין דרגין חד מימינא וחד משמאלא ההוא דימינא יצה"ט וההוא דשמאלא אקרי יצה"ר כיון דנפק בר"נ מתרעא דביתיה ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר הרע דשארי לשמאלא אתמשך לההוא סטרא ואתעדי מימינא ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ליה ולאבאשא ליה ונפיק בר"נ ואשתזיב מניה כד עייל הא שמא קדישא לימינא קאים ולא יכיל לקטרגא בהדיה וע"ד אצטריך דלא יעביד טנופא ולכלוכא בתרעא דביתיה ולא יושיד מים עכורים וברי"ך אזדהר בלא ימנע דתרעא דביתיה שמא דמאריה וכד עביד שמא דמאריה בתרעא דביתא ההוא יצה"ר וההוא שידא בעל כרחייהו נטרי ליה וכד לא קאים מזוזה בפתחא יצהר' וההוא שידא שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל לביתיה ווי לפלניא דהא נפק מרשותא דמאריה קאים בלא נטירו רחמנא לישזבן ע"ש. אי נמי נימא הכי שדוקא אם הימין מצד המזוזה שהימין צד החסד והרחמים הוא משום הכי השם הקדוש מוסיף לו כח וקדושה יתירא כשמסתכל בו ואז נצח הוא אבל אם השמאל שהוא מצד הדין הוא סמוך למזוזה די לו שיתמתק מדינו בכח השם אבל לא נצח דינא ודוק' אלא דקשה לי דהכא קאמר חמי ליה לרזא דשמא דמאריה וכו' דמשמע הגם שקבע בפתחו המזוזה עדיין השד שכיח שם משמאל הפתח ולקמן רס"ה ע"ב קאמר הזוהר מהאי מזוזה ערקין מארי נימוסין מארי דדינין קמיה לא משתכחין תמן ויל' ודוק' פטר"ת ה' בזוהר דף רסד' עב' רמ' וחסידיך יברכוכה רזא דשלימו דכל משכנא ותקונא דיליה כה' לקבל כב' אתוון ותורה ונביאים וכתובים דאינון כללא חדא רזא חדא בשעתא דישראל קא מייחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכה' אתוון דאינון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ובשכמל"ו כד' אתוון ויכווין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין לחבורא חד תשע וארבעים תרעין ברזא דיובלא וכדין אצטריך לסלקא ועד לא יתיר וכדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא בר נש כאלו קיים אורייתא כולה דאיהי אתיא במט' פנים בכלא ועד' אצטריך לכוונה רעותא בכה' ובארבע ועשרין לסלקא לון ברעותא דלבא בחשע וארבעים תרעין דקאמרן כיון דאתכוון בהאי יתכוון בההוא יחודא דאמר מר שמע ישראל וכו' בשכמל"ו כללא דכל אורייתא כולה זכאה חולקיה מאן דיתכוון בהו ודאי כללא איהו דכל אורייתא דעילא ותתא ודא איהו רזא דאדם שלימו דדכר ונוקבא ורזא דכל