ילקוט דוד - באוהל דוד רט

דאיהי חטה ושעורה וכוסמין ושיפון ושבולת וטל וכו' ממנא דעלמא ולא שוי ממנא עלייהו אלא קב"ה בלחידוי ובגין דא מאן דמזלזל בנהמא וזריק ליה בארעא עניותא רדיף אבתריה וחד ממנא אתפקד על דא ואיהו רדיף אבתריה למיהב ליה עניותא ולא יפוק מן עלמא עד דיצטריך לבריין ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר ראה בעיניך כמה חומר הדבר הזה שהוא מזלזל במה שחביב לפניו יתברך ונתון בידו ולא נתנו לפקיד אחר אלא הוא בכבודו ובעצמו ממונה עליו אגב חביבותיה גביה והמזלזל בו כאלו מזלזל ח"ו בו לכן צריך האדם ליתן עיניו ולבו על זה שלא יזלזל בפת בג המלך מלכו של עולם תרפ"ט:

כ"ג שם רמ"ה רמ"ו קא חשיב עשרה דברים דצריך האדם להתנהג על שולחנו. אחד לתקן שלחנו כאלו אוכל לפני המלך זה השלחן אשר לפני ה'. שנים נטילת ידים עד שעורא דאמרו רבנן. שלשה כוס דברכה. תוכו כברו הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. ארבעה להיות על שלחנו דברי תורה. חמשה דצריך להאריך על שלחנו בשביל עניים. ששה שלא יהיה בלען וזעון על שלחנו. שבעה מים אחרונים. שמונה בשלשה צריך כוס ברכה. תשעה כוס דברכה צריך שיהא בו שיעור רביעית. עשרה. בעשרה אומר נברך לאלהינו וכו' מ"ש תרפ"ט:

כ"ד שם רנ"ה ע"ב לולב דא צדיק דדמי לחוט השדרה דביה ח"י חוליין לקבל ח"י נענועין דלולב ואינון לקבל חי ברכאן דצלותא ולקבל חיי אזכרות דהבו לה' בני אלים לקבל ח"י אזכרות דק"ש ונענוע לשית סטרין בחושבן ו' תלת נפנועין בכל סטרא אינון ח"י וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה בק"ש אין בה כ"א אחד עשר אזכרות וצריך לומר שהוא מונה גם שם אלהינו אלהיך אלהיכם לאלהיכם אלהיכם לאלהים אלהיכם ודו"ק:

כ"ה שם רמ"ו ע"א תלת אינון דגרמין ביש לגרמייהו תרין בהאי עלמא וחד בעלמא דאתי ואלין אינון מאן דלייט גרמיה דתנינן חד ממנא אתפקד קמיה דבר נש ובשעתא דלייט גרמיה האי ממנא ושבעין אחרנין דממנן תחותיה נטלין ההיא מלה ואמרי אמן וסלקין לה לעילא ודיינין לה ואיהו רדיף אבתריה עד דעביד ליה ואשלים ליה ההיא מלה וכו' וחד מאן דזריק נהמא או פירורין דנהמא בארעא וקא עביד ביה זלזולא וכו' וחד בההוא עלמא מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת עד לא מטו ישראל לקדושה דסדרא בגין דקא מחלל שבתא וגרים לנורא דגיהנם לאתוקדא עד לא מטא זמניה וכו' ע"ש (ילקוט דוד (באהל דוד) משכיל על דבר ראה והביטה כמה גורמין לו לאדם מעשים של מה בכך שאדם דש בעקביו ואינו מעלה על לבו שעשה שום דבר שלא כהוגן ראה כמה עינים צופות אותו ומסבבין ומקיפין אותו רעים וטובים פטר"ת:

כ"ו שם רמ"ז ע"ב בר"מ חשיב תלת מוחי חד מות הזכרון וחד מוח המחשבה וחד מוח הדמיון ע"ש:

כ"ז שם סוף רמ"ה ע"ב כי הוא חייך בעולם הזה ואורך ימיך בעולם הבא דעלמא דאתי לגופא לתחית המתים דלבתר דייקום לא יימות וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה הזוהר בר"מ קאמר הכא דלעולם הבא הוא עולם התחיה לא עולם הנשמות אבל לקמן רנ"ח ע"א וז"ל והאי איהו עולם הבא אין בו אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וכו' ע"ש ונראה דלעולם הבא תאמר על שתיהם או על שלשתם דהיינו גם על ימות המשיח. ועי' להרמב"ם בפירושו למשנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ובספרו הגדול הלכות יסודי התורה עש"ב:

כ"ח שם סוף רנ"ח ע"א ועלייהו אמר ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיע לאבני שיש אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם דלאו אינון מים כמשמען אלא איהו אור נובע ובגין דא אדמו למים נובעים והאי נהורא לית ליה פסק ולא קצוץ ופרוד ובגין דאינון מכתר אתקריאן שאין להם סוף דכתר אין סוף אתקרי ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה הזוהר קאמר בפירוש דכתר אין סוף אתקרי ובמקום אחר אמרו לן חכמים ז"ל דאין סוף למעלה מכתר ואפשר דהא והא איתנהו ביה:

פ' דברים ואתחנן א' דפ רס ע"ב ת"ח מאן דקאים בצלותה בעי לכוונה רגלוי ואוקמוה ובעי לחפיא רישיה כמאן דקאים קמי מלכא ובעיה למכסייה (לאסתמא) עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או דלא מאיך בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקה וכו' והיאך יכיל לאסתכלא בשכינתא אלא לינדע דודאי שכינתא קיימא קמיה וכו' (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר עי' בהגהות מהרחי' על הגליון שכתבו וזל' לחפיא רישיה לכסות ראשו ועיניו בטלית מלבד שסוגר עיניו עכ' עש' ובנצוצי אורות כתב וז"ל כתוב בשם