ילקוט דוד - באוהל דוד רח

דהיינו הויות באמצע סדר עולם הבא ומכאן מודעה רבה שסדר ר"ת הוא המקודש ביותר שאת שהוא כנגד עלמא דאתי וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל דסדר ר"ת עולה על גביהן וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל דשניהם צרכי וכמו שאמרו רבותנו מקום יש בראש להניח תרי זוגי דהכלי אלא דיש להקדים לסדר רש"י שהוא עיקר שרומז לעולם הזה הקודם לעולם הבא ולכן מברכים עליו ועוד הוא הקודם לענין קניה אם אי אפשר לו לעשות שתיהם ובפרשת ואתחנן דף רס"ב ע"ב כתוב נמי בזוהר כהאי סדרא כסדר רש"י ע"ש תרפ"ו ט"ז שם רל"א ע"ב ויהי היום ויבואו בני האלהים יום ר"ה הוה בכל זמנא תרין יומין אינון מ"ט בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי תרין יומין ולאחד דאלמלי ישתכח יחידאי יחריב עלמא (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה משמעות הזוהר דקאמר בכל זמנא תרין יומין משמע דלעולם היו עושין גם בא"י שני ימים אלא שראיתי בהגהות מהרח"ו ז"ל דקאמר וז"ל דאי אפשר לומר בכל זמן שהרי קודם ריב"ז לא היו עושין רק יום אחד כדאיתא בר"ה ע"ש ור"ל דהא דקאמר הזוהר בכל זמנא אחר תקנת ריב"ז גם בא"י וקודם תקנת ריב"ז לא היה שום פחד ואחר תקנת ריב"ז סובר הזוהר שעל ידי שהתקין שאין מקבלין העדים מן המנחה ולמעלה היו תמיד עושין תרין יומין משוה שלא היו יכולין לבא קודם מנחה ונמצא תמיד שני ימים ודו"ק י"ז שם הכא איפליגו עמודין קדמאין דעלמא חד אמר איוב מרסידי אומות העולם וחד אמר מחסידי ישראל הוה ואלקי ליה לכפרא על עלמא ע"ש י"ח שם וע"ד אצטריך לבר נש לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי לא אתמסר דיניה אלא בידא דקב"ה בלחודוי ומאן דדיין ליה קב"ה איהו לטב וכו' מאן דמפרש חטאוי בי דינא בדילין מניה בגין דבר נש קריב לגרמיה ולא אתדן על פומיה ותו לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא מומא דבר נש יקדים ויימא ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר כדין קב"ה מחיל ליה הה"ד ומודה ועוזב ירוחם. י"ט שם רל"ד ע"א ובגין דא לית סימנא בשני ובד' כבד מותא דרברבי טחול מותא דזוטרי ע"ש. כ' שם רי"ד ע"ב ובגין דא אוקמוה מארי מתני' המבקר את החולה לא ליתיב למראשותיה משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוי דמלאך המות לרגלוי הא לאו לכל בר נש אלא לבינוני אבל לצדיק גמור ה' יסעדנו על ערש דוי על רישיה ושכינתא אסחר גופיה עד רגלוי ובגין כך אתמר ביעקב ויאסוף רגליו אל המטה ודא שכינתא דאתמר בה והארץ הדום רגלי לרשע גמור מלאך המות אסתר עלוי בכל סטרא ודא יצר הרע דמלאך המות אסחר ליה בכל סטרא חרבא דיליה לפניו ופניו מוריקות בטפה חדא מאינון תלת כיפין דזריק ביה וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד משכיל ער דבר התבונן בדעתך ששלשה חילוקים בדבר בנוני. צדיק. רשע. כל אחד כפי מדרגתו הצדיק עליו הכתוב אומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו מכל סביביו ויחלצם ממלאך המות והיינו דסיים קרא טעמו וראו כי טוב ה' כי באותה שעה ניתן רשות לעין שתראה השם כדכתיב כי לא יראני האדם וחי אבל בשעת מיתה זוכה ורואה פני שכינה ועל זה נאמר שפה יהיה לפיו סביב שפה שהיא גימט' שכינה יהיה לפיו סביב שהיא מסבבתו מכל הצדדין השם יזכנו להיות ככת הצדיקים אמן פטר"ת. כ"א שם רל"ה ע"א אמר רעיא מהימנא בוצינא קדישא ודאי אצטומכא נטיל בקדמיתא כלא עד שית שעתא ואופה קרקבן איהו אופה וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה הזוהר הקדוש סובר שהעיכול הוא עד שית שעות. ונראה דזה הוא סוף העיכול וכמו שכתב רבינו מגן אברהם בא"ח סי' קפ"ד סעיף ה' עי' עליו בס"ק ט' שחלק בין תחלת העיכול לסוף העיכול וכמו שמדוקדק נמי הכי מלשון הש"ע שם דכתב וז"ל ומשעה שהתחיל להיות רעב אע"פ שלא נתעכל עדיין לגמרי כנתעכל לגמרי דיינינן ליה וכו' הרי בהדייא דיש עיכול דהתחלה ויש עיכול דסוף כמ"ש המ"א (רבן של כל ישראל נר ישראל וקדושו דכלא ביה תורתו תורת אמת שהכל צריכין למארי חמייא סיני ועוקר הרים) אלא דקשה לי על זה ממתניתין דפרק ט' דפרה משנה ה' דקתני פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת וטעמא מפני שבתוך מעת לעת עדיין לא נתעכלו כמ"ש מפרשי המשנה ואפילו ר' יהודה דפליג ואמר בטלו במעיה היינו משום דס"ל דהוה משקה סרוח אבל לענין עיכול לא פליגי דלכ"ע העיכול הוא מעת לעת וצריכין אנו לומר הגם שבאמת סוף העיכול בשש שעות היינו שהנאתו וכחו שנותן המאכל והמשקה בבעל חי הוא עד שש שעות ומכאן ואילך לא נשאר בו כח הזן אבל מכל מקום הוא עדיין במעי בעל חי בעין ולכך מטמא המי חטאת את בשרה אבל אחר מעת לעת נתעכל לגמרי וחלף הלך לו ואינו בנמצא כלל ודו"ק פטר"ת. כ"ב שם רמ"ד ע"א זוהר ובגין דאיהי נהמא לא אתפקד על נהמא דחמשת מינין