ילקוט דוד - באוהל דוד רב

וזולתם ע"ש:

משכיל על דבר ונ"ל דזהו שאומרים בכל נדרי בליל כפור בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה דהיינו מתיבתא עלאה ובישיבה של מטה היינו מתיבתא דרקיעא ודוק באהל דוד תר"פה:

ו' שם דף קפ' עא' ת"ח ההוא מיתא דאסתלק מן עלמא בלא בנין האי בת נדיב לא כנישת ליה לההוא בר נש לגבה ואזיל לאתטרדא בעלמא דלא אשכח אתר וקב"ה חייש עליה ופקיד לאחוהי למפרק ליה לאתבא ולאתקנא בעפרא אחרא כמה דכתיב ואדם על עפר ישוב ואוקמוה ואי ההוא פרוקא לא בעי לקיימא לאחוהי בהאי עלמא בעי למקטר חד נעל ברגליה וההיא אתתא דתשרי ליה ומקבלא לההיא נעל לגבה אמאי נעל אלא בגין דההוא נעל בגין מיתא הוא ואתייהב ברגליה דחייא אחוהי ואתתא מקבלא לההוא נעל לגבה לאחזאה דהא ההוא מיתא בין חייא אהדר בעובדא דא והוא בהפוכא מההוא נעל דנטיל מיתא מחייא והשא האי נעל נטיל חייא ממיתא ובההוא נעל ההוא מיתא לא אזיל בין חייא (ר"ל להתעבר באחרים) ואתתא נטלא ליה לגבה לאחזאה דההיא אתתא עטרת בעלה נטלא לה ומקבלת ליה לגבה (ר"ל ומתעבר בה) ובעילבטשא ליה לההוא נעל בארעא לאחזאה דשכיך גופיה דההוא מיתא וקיבה לזמנא דא (ר"ל השתא או לאחר זמן) או לבתר זמנא חייש עליה וקביל ליה לעלמא אחרא תו בעשותא דההוא נעל בידא דאתתא לארעא לאחזאה דהא יתבני ההוא מיתא בעפרא אחרא בהאי עלמא והשתא יתוב לעפריה דהוה מתמן בקדמיתא וכדין ההיא אתתא תשתרי למיעבד זרעא אחרא ואוקמוה ע"כ ע"ש (באהל דוד) משכיל על דבר הנה משמע מהזוהר שאין למת מנוחה כי אם בשני דברים שאמרה תורה דהיינו ביבום או בחליצת מנעל הא לאו הכי תמיד תהיה רוחו משוטטת עם רוחם של חיים בעולם הזה ולא ימצא מנוח כעוף הזה הנודד מן קנו כן רוחו של איש זה נודד ממקומו נד ונע יהיה בארץ על כן צריך להזהר על זה לאלו הנשים החשובות השאננות שאם אירע בהם מילתא בר"מ שימחלו על כבודם מפני כבוד המתים ואין בטענתם ממש שיאמרו שכיון שהם אינם רוצים לישא אחרים מפני כבוד בעליהם אינם צריכים עוד להתבזות בעיני כל רואיהם במעשה החליצה כאשר ראיתי לכמה מזה שלא רצו לחלוץ על כן באתי להזהיר שישימו פניהם נכח דברי הזוהר הנ"ל ואל יחושו לכבודם ועיין בש"ע אה"ע סי' קס"ה סעי' ג' וע"ש בפ"ת סק"ז במ"ש משם הרב חתם סופר ועיין להרב שדה חמד בדברי חכמים סי' קיט' ע"ש גם בתקוני הזוהר תקונא עשרין ושית ע"ב כתב דהוא סכנה ליבם אם לא יחלוץ ליבמתו בגין דלא ימית ליה חויא דאיהו כרוך על עקבו ע"ש וזה מסכים למ"ש הש"ע הנ"ל שאם היבם רוצה לחלוץ שאין שומעין לה דהיבם דינא קא בעי ע"ש תר"פו. פ' בלק א' שם קפו' ע"א ת"ח ויראני את יהושע הכהן הגדול וכו' דסליקו ליה לדינא גו ההיא מתיבתא דרקיעא בשעתא דאתפטר מהאי עלמא עומד לפני מלאך ה' דא הוא נער ריש מתיבתא דאיהו חתיך דינא על כלא והשטן מאי והשטן ההוא דממנא על נפשא בגיהנם דתיאיבתיה למיהב ליה ותדיר קיימא ואמר הב הב הבו חייבין לגיהנם לשטנו לאדכא חובוי כדין ויאמר ה' אל השטן יגער בך ה' וכו' (ילקוט דוד) משכיל על דבר הנה הזוהר קאמר בהדיא דהני קראי דיהושע בן יהוצדק נאמרו אחר פטירתו במתיבתא דרקיעא והגם שפשט הכתובים אינם מורים כן שהרי כתוב ויעד מלאך ה' ביהושע לאמר כה אמר וכו' אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וכו' וגם תשמור אח חצרי וכו' יש לפרש דר"ל על זרעו קאמר כמדבר עליו כי זרע האדם יחשב כמוהו כי כן מצינו לו להרב מצודת דוד שפירש כן עיין עליו תרפ"ט:

ב' שם ע"ב אכלו וההוא ינוקא הוה אמר מלי דאורייתא וחדושי תורה אמרו הב ונברך אמר להו יאות אמרתון בגין דשמא קדישא לא מתברך בברכה דא אלא בהזמנה פתח ואמר אברכה את ה' בכל עת וכו' וכו' מה חמא דוד לומר אברכה את ה' אלא חמא רוד דבעי הזמנה ואמר אברכה בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פהורא שכינתא קיימא תמן. וסטרא אחרא קיימא תמן. כד אזמין בר נש לברכה לקב"ה שכינתא אתקנת לגבי עילא לקבלה ברכאן וסטרא אחרא אתכפייא ואי לא אזמין בר נש לברכה לקב"ה סטרא אחרא שמעא ומכשכשא למהוי ליה חולקא בההיא ברכה וכו' והשתא לברכת מזונא בעינן שנוי להזמנה אחרא דהא כסא דא לקב"ה הוי ולא למזונא ובגין כך בעי הזמנה דפומא ואי תימא נברך שאכלנו משלו דא הוא הזמנה ברוך שאכלנו דא הוא ברכה הכי הוא ודאי אבל נברך הזמנה אחרא איהו הזמנא דבורא הגפן וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר ע' בהגהות מהרח"ו מה שציין באות ואו וזל' דהב לן ונברך הוא לעשות הכוס מרכבה להק"בה שהוא נקרא כוס של ברכה אחר כך אנו אומרים נברך שאכלנו משלו ר"ל נברך מן הבינה הנקראת ברכה את השכינה שהיא האם המפרנסת אותנו ואכלנו משלה וא"כ הם שתי הזמנות אחת היא הזמנה בפה באורח אתגלייא שנית באורח סתים כי בינה נקראת עלמא סתימאה