ילקוט דוד - באוהל דוד רא

דקדושה ע"י הכהן שהוא קדוש שנאמר כי קדוש הוא לאלוהיו וכמו שאמר הזוהר בהקדמת בראשית דף י"ד פקודא תליסר למיעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיין דתרין ממנן נינהו חד דחיין וחד דמותא וקיימין עליה דבר נש וכד יפרוק בר"נ בריה מידא דההוא דמותא פריק ליה ולא יכיל לשלטאה עליה וכו' ע"ש דלפי הזוהר דהכא אתי שפירי דעל ידי שנותנו ברשות כהן שהוא מסטרא דימינא ומסטרא דקדושה מוציאו מן המות לחיים וברכה ושלום עי' לעיל בהקדמת בראשית מש"כ שם אות ד' ע"ש תרפ"ו:

ב' לעיל דף קע"ז האי בר נש דפקיד עליה למבני בניינא בעי לכוונא לבא ורעותא לגביה דההוא מיתא מכאן בר נש דאתי על ההיא אתתא בגין שפירו ותיאובתא דיליה הא בניין עלמא לא אתבני דהא רעותא ולבא לגבה דההיא אתתא ולא אתכוון לגבי מיתא ובגין כך כתיב אם ישים אליו לבו ברעותא דלבא דיכוין לגביה כדין רוחו ונשמתו אליו יאסוף ואתמשך גביה לאתבנאה בהאי עלמא מה כתיב בתריה יגוע כל בשר יחד ההוא יתבלי בעפרא וכל ההוא בשרא והשתא אדם על עפר ישוב הא חדתותין דבניינא כמלקדמין ויתוב על עפרא דבניינא דגופא אחרא כמה דהוה בקדמיתא וע"ד רוחא ונשמתא בידוי דק"בה וחייש עלייהו דבני נשא דלא יתאבידו מהאי עלמא ומעלמא דאתי בגין כך אל אלהי הרוחות לכל בשר (ילקוט דוד) באהל דוד משכיל על דבר הנך רואה בעיניך כמה רוצה ה' בתקנתנו אשר לא ידח ממנו נדח ומצוה לנו על הראוי כדי שנחיה חיי עולם ומזהיר אותנו על הבלתי ראוי שאל נאבד וניתן תקנה לאחריתנו אם בחוקות ה' נלכו באור ה' פס"רת:

פרשת חקת א' זל' הזוהר ותלבש אסתר מלכות דאתלבשת במלכות עלאה קדישא וכו' מ"ט זכתא להאי אתר בגין דנטרא פומה דלא לחוואה מדי הה"ד אין אסתר מגדת מולדתה. ואוליפנא כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוח דקודשה וכל מאן דסטי פומיה למלה בישא הא ודאי ההוא מלה בישא עליה וכו' ע"ש תר"פה. ב' שם עב' כל בני עלמא אזלי לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא בין בעובדא בין במלה אי ההוא עובדא או ההיא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מדי אבל זעירין אינון דידעין לאתערא וקב"ה קריב לכלא דידעי למקרי ליה ולאתערא מלה כדקא יאות אבל אי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קריב דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו וכו' מאי באמת דידעי לאתערא מלה דקשוט כדקא יאות ע"ש, ג' עוד שם קפ"ד ת"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדקא יאות הא ודאי מתערי לק"בה לאמשכא מלין עלאין דכשרן וכו' ואלין דידעי ומכווני לבא ורעותא מפקי ברכאן מאתר דמחשבה ונפקו בכל גזעין ושרשין באורח מישר כדקא יאות עד דמתברכין עלאין ותתאין ושמא קדישא עלאה מתברך על ידיהון זכאה חולקיהון דהא קב"ה קריב לגביהון וזמין לקבליהון בשעתא דקארון ליה הוא זמין לון בשעתא דאינון בעקו הוא לגבייהו הוא אוקיר לין בעלמא דין ובעלמא דאתי הה"ד כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי עכ"ל ע"ש עי' בפרשת שלח אות א' דף לא' ע"ש ובפרשת תרומה אות ג' דף לז' ע"ש תר"פה:

ד' שם דא עוג דאתדבק באברהם ומאנשי ביתיה הוה וכד אתגזר אברהם מה כתיב וכל אנשי ביתו וכו' דא ייוג דאתגזר עמיה וקביל האי אות קדישא וכו' א"ל קב"ה אל תירא אותו לא תדחל לההוא אות דיליה וכו' דהא פגים רשימא קדישא וכו' אתחזי לאתעקרא מעלמא וכו' בגין כך אתעקר מעלמא וכו' ע"ש (ילקוט דוד (באהל דוד) עי' בספרי הקטן לך דוד פרשת חיי שרה על פסוק ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו ואמרו בילקוט שהיה זיו איקונין שלו דומה לו הכניסוהו לגן עדן יצחק יצא מגן עדן חי ואליעזר נכנס לגן עדן חי ותמהתי על זה ממה שאמרו שם בילקוט השמעוני ס' קו' דבשביל שגמל אליעזר חסד ליצחק הוציאוהו לחירות ונתן לו הקב"ה שכרו בע"הז והעמידו מלך והוא עוג מלך הבשן שנשאר מיתר הרפאים עי' ברשי' בפירושו על פסוק זה ויאמר ה' אל משה אל תירא שפירש כמ"ש בזוהר עש' והיא תמיהא קיימת שאלו הדברים סותרים זה את זה עש' שתרצתי שעוג הוא שפלט מדור המבול אלא שאחר כך נתגלגל באליעזר עבד אברהם שהיה בן נמרוד הוא אליעזר שפלט ג"כ מן הרפאים ואחר כך נתגלגל בעוג מלך הבשן שהיה בימי משה והרגו משה עש' אלא שעכשיו אני רואה דברי הזוהר אלו ודברי רשי' אלו שבפרשה זו משמע שזה שהיה בימי אברהם הוא שהיה בימי משה ולכן נראה לי שהם מדרשים חלוקים מאן דאמר שנכנס חי לגן עדן אליעזר לא סבר לה מר שאליעזר הוא עוג? ה' שם ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו תרין אותו אינון שלימין באורייתא בתרין ווין חד דא וחד עד דרוש אחיך אותו מ"ט בגין דאינון אות ממש עד דרוש אחיך דבעי לפרשא ההוא אות דההוא אבידא וכו' עש' כתב בנצוצי אורות וזל' אבל בס"ת שלנו שניהם חסרים ויש לומר כמ"ש פרשת בלק דף ר"ג ע"ב גבי מגבעות שאיתא בזהר שם דבמתיבתא עלאה גבעת חסר ואו ובמחיבתא דרקיעא ומגבעות מלא ואו ואפשר לומר ג"כ כאן שנאמר שבאחד מב' ישיבות כתוב אותו מלא בואו וכן יש לומר גבי פלגשם וכלת משה