ילקוט דוד - באוהל דוד רג

עכ"ל ע"ש) וא"כ משמע דהזמנת הב לן ונברך אינו אלא על הכוס וא"כ לדידן שאין מברכין על הכוס פ"א בעשרה ולא בשלשה משמע שאין לומר הב לן ונברך ואין צריך להאי הזמנה אלא שאנחנו רואים בעינינו כי כל העולם נהגו לו' הב לנו ונברך גם בשלושה דליכא כוס ועי' בש"ע א"ח סי' קפ"ב סעי' א' והנה בסי' קצ"ג שם ס"א לא הזכיר הש"ע בברכת הזמון הב לן ונברך עי' בא"הט שם ס"ק א' שהזכיר דברי הזוהר הנז' ודאי דמנהגינו שאומרים הב לן ונברך הוא ע"פ הזוהר הנז' ואפשר שהעולם היו נוהגין כסברת יש אומרים שבשלשה טעונה כוס ולכך יסדו לומר הב לן ונברך אלא שאחר כך לא נהגו בכוס משום דלא הוה שכיח להו יין ועמדו בתקנתם הראשונה שהיו אומרים הב לן ונברך ועי' מה שכתבתי בספרי הקטן קרית חנה דוד חלק שני סי' קי"ט ע"ש תר"פע:

ג' שם קצ"ב ע"א ויספה פליטת בית יהודה הנשארת שרש למטה ועשה פרי למעלה שרש למטה כגון אבוי דאסתלק מעלמא ואיהו שרש למטה במתיבתא דרקיעא ועשה פרי למעלה במתיבתא עלאה כמה טבא שרשא ואיבא וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה הזוהר קאמר שבשמים ישישיבה למטה ברקיעא ויש ישיבה למעלה בישיבה עליונה ונראה לי שזהו מה שאנו אומרים בליל יום הכפורים בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום וכו' דהכל קאי על השני ישיבות שבשמים וכן פירש הרב חמדת ימים בפירושו על ישיבה של מעלה וכו' תר"פט:

ד' שם ע"ב א"ל לצליה תא וקטליה ולא בשמא דלא אתחזי האי לאדכרא עליה קדושה עלאה בגין דלא תיפוק נשמתיה ותתכליל במלין דדרגין קדישין ותתקיים תמות נפשי מות ישרים בההיא שעתא עבד ביה כמה זיני מיתא ולא מת עד דנטל חרבא דהוה תקין עליו חויא מהאי סטרא ומהאי סטרא אמר ליה פנחס טול בדיליה ובדיליה ימות כדין קטיל ליה ויכיל ליה דכך אורחוי דההיא סטרא מאן דאזיל אבתראה בה ימות ע"ש בכי טוב (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה בהגהות מהרח"ו ציין על הא דקאמר הזוהר דלא אתחזי האי לאדכרא עליה קדושה עלאה בגין דלא תפוק נשמתיה וכו' וז"ל מכאן שטוב לנפטר למות מתוך דברי תורה וכ"ש אם קורין השם של מב' (ר"ל אנא בכח גדולת ימיניך תתיר צרורה וכו') שהוא מסוגל להעלאת הנפשות ויקראו קריאת שמע לפניו עכ"ל ע"ש פט"רת. ה' שם קצ"ה ב' הא תלת זמנין אצטריך לשואה גרמיה עבד לבתר לשואה גרמיה גו אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה והיינו ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי הכי רעותיה בהאי קרא אתחשיב ליה כאלו מיסר נפשיה על קדושת השם לבתר לשואה גרמיה עני בזמנא דעאל ודפיק דשין דרומי מרומים כד אמר אמת ויציב וסמיך גאולה לתפלה למהוי בצלותא דעמידא תביר לבא עניא ומסכנא ולשואה רעותיה לאתכללא גו מסכנא בחבירו דלבא במאיכו דנפשא לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרשא חטאוי דהכי אצטריך יחיד בשומע תפלה וכו' עבד תליתאה בתר דסיים צלותיה וסדר כלא וכו' וקרא עליה ואמר ליה ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ודא צלותא דהאי בר נש לא תהדר בריקניא לעלמין וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר ראה כמה גלו לנו רבותינו בתורתם האמתית ראה כמה תועליות למדונו במדותם ובהנהגתם עלי יושר אשרי המציב יד לדבריהם להיות לו לזכרון בין עיניו אשר בצל תורתם נחסה ונתלונן אם יתיונו נחיה חיי עולם פט"רת:

ו' דף קצ"ג ע"ב וז"ל בספרא דחכמתא דשלמה מלכא הכי אמר תלת סימנין אינון סימן לעבירה ירקון סימן לשטות מלין סימן דלא ידע שבוחי ודא אכרע לשאר וכו' והא כתיב יהללך זר ולא פיך ואי לא זר פיך לאו הכי אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך תפתח פומך למללא באורייתא ולאודעא מילי קשוט באורייתא וכדין פתיחו פומך באורייתא ישבחון מילך וינדעון מאן את וכו' מ"ש תר"פה,:

ז' שם דף קצ"ו ע"א אבל עד לא יתכנסון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נהורין עלאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין ותלת זמנין ביומא אזלי סטרא אחרא דכר ונוקבא ומשטטאן בעלמא וההוא עידן אתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלין למשטטא בטורי חשוך והר נשפה כדין פתיחן כוי נהורין עלאין ונפקי ושראן על בתי כנסיות ברישיהון דאינון דצלאן צלותין ומתפלגן נהורין על רישייהו וקב"ה שאיל על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר חבל על פלניא דהוה רגיל הכא והשתא דהלך חשכים (דהיינו הסטרא אחרא) ואתעבר מקמי נהורין והלך לשטטא בטוריא בעלמא ונפק ר"ל וכדין נפק מההוא נגה נהורא דנהיר ולית ליה חולקא אין נוגה לו כמה דאתפליג ושריא על אחרין דתמן כמה טבין אתאבידו מיניה ואלו הוה תמן יבטח בשם. ה' בכללא דעבד קדמאה וישען באלהיו ברזא דעבד תניינא וכו' ע"ש [ילקוט דוד] הנה מאמר הזוהר לנכח עיניך קורא נעים שרבותנו ז"ל אשר היה נגלה לעיניהם כל תעלומות חכמה ידעו הכל וכל אשר נעשה בשמים ובארץ והגבילו לנו זמן מיוחד לתפלתנו בשלושה זמנים עת אשר הדרך