ילקוט דוד - באוהל דוד קסה

ראשונה וכן מאי דקאמר תניינא לקבל תקלה דתפוחין ר"ל שניה מתלתא לא שניה שהיא של יום ודוק' ח' שם דף צ' עא' תאנא בהני חמש אמירן כליל כלא בהני חמש אמירן אתגליפו חמש אחרנין ודאי חמש גו' חמש הא כיצד אנכי ה' אלהיך לקבל לא תרצח' דתנינן תרין אלין בכללא חדא אתכלילן דמאן דקטיל אזעיר דמותא וצלמא דמאריה דכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם וכו' לא יהיה לך וכו' לקבל לא תנאף דא משקר בשמא דקב"ה עש' (ילקוט דוד באהל דוד):

(משכיל על דבר) אפשר דבזה יש לפרש דעת ר' אלעזר לעיל פד' עב' דקאמר ואינון דשמאלא כלילן בימינא וכו' הא כיצד מאן דהוה בסטרא דא חמי לסטרא דא קרי בדא אנכי ה' אלהיך ומאלין אתוון הוה חמי וקרי לא תרצח וכו' דרל' דהוה חמי בדעתו וקרי לא תרצח' דהא הא בהא תליא כדאמרן הכא אלא באמת אין לשונו מורה הכי ועוד דאי הכי מאי בנס היו כתיבין דקאמר אלא ודאי עיקר הפירוש כמו שפירשנו לעיל אות ד' ודוק'. עוד יש לפרש דברי ר' אלעזר דהכי קאמר דלעולם באמת הכל כתוב בעבר אחד דוקא אלו מכאן ואלו מכאן אלו מימין ואלו משמאל אלא דאגב ביהקותייהו וזהרותייהו צד ימין שהוא משקיף ומקביל לצד שמאל צד הימין היה קולט הכתב שהיה לצדי שמאלי ולכן כשרואה האדם בצד הימין היה רואה הכתב של צד שמאל כאלו כתוב בצד ימין מפני שהוא מקביל לו וכן מי שרואה בצד שמאל היה רואה שם הכתב שהיה מצד ימין כאלו כתוב בצד שמאל:

ט'. שם צ"ב ע"א רעיא מהימנא שם ומאן דנטיר שבת כאלו נטיר אורייתא כולה והא אתמר דוכרנא דשבת לקדשא ליה בכל זיני קידושין מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכה ליה מאן דאדכר שבת צריך לקדשא ליה והא אתמר זכור לדכורא וכו' ע"ש (ילקוט דוד. באהל דוד). משכיל על דבר הנה משמע מדברי הזוהר כשמזכירין את השבת צריכין אנו לקדשא ליה ולומר שבת קדש כמ"ש אן דאדכר למלכא אצטריך לברכה ליה ולומר ברוך הוא וברוך שמו כמו כן מאן דאדכר לשבת צריך לקדשא ליה ולומר שבת קדש להודיע שהוא קדש קדשים ומקודש בכל מיני קדושות הן בדיבור הן במעשה הן באכילה ושתיה הן בכסות נקיה הן בראיה גשמית הן בראיה רוחנית הן במחשבה טהורה הן בהלוך שלא יהיה הלוכך של שבת כהלוכך של רול הן ברצון טוב ורצונו כעב מלקוש לב טוב ולב טהור וירחיק ממנו העצבות ויהיה שמח בשמחה של מצוה ועוסק בתורת ה' תמימה משיבת נפש חכמת ה' תאיר פניו בפנים מאירות בפנים צהובות ויראת ה' וקדושת ה' מרחפת ומחופפת על פניו. כ"ד לאדר השני ש' תר"צב. משפטים א'. זוהר קיב ע"א ת"ח כמה עלאין גבורן דמלכא קדישא דקא עביד ומאן יכיל למללא לון כד האי בעלה תניינא אתי ואעיל רוחא בההוא מאנא רוחא קדמאה מקטרגה בהאי רוח דעאל ולא אתיישבן כחדא ובגין כך אתתא לא אתיישבת כדקא יאות בהדי בעלה תניינא בגין דרוחא קדמאה מכשכשא בה וכדין איהי דכירת ליה תדיר ובכאת עליה או אתאנחת עליה דהא רוחא דיליה מכשכשה במעהא כחויה, ומקטרגא בהדי רוח אחרא דעאל בה מבעלה תניינא עד זמן סגי מקטרגין דא בדא ואי אעבר דא לההוא דהוה קדמאה דא קדמאה נפיק ואזיל ליה ולזמנין דדחי דא קדמאה לההוא תניינא ואתעביד ליה מקטרגא עד דאפיק ליה מעלמא וע"ד תנינן דמתרין ולהלאה לא יסב בר"נ לההיא אתתא דהא' מלאך המות אתתקף בה ובני עלמא לא ידעין דהא רוחא כיון דאתתקף וקא נצח לההוא רוחא אחרא תניינא מכאן ולהלאה לא יתערב בר"נ אחרא בהדה וכו' כלא איהו בדינא דינצח פלוני לפלוני או לא יקטרג עליה פלוני לפלוני ומאן דנסיב ארמלתא כמאן דעאל בימא רבא ברוחין תקפין בלא חבלין ולא ידע אי יעבר בשלם אי יתבע גו תהומי וכו' ע"ש הביטה והבן כמה נכנס בסכנה מי שנושא את האלמנה ומה יהיה אחריתו. תרפ"ו. ב' שם ק"ז ע"א דוד בדיחא דמלכא הוה ואע"ג דהוה בצערא כיון דהוה קמי מלכא תב לבדיחותיה כמה דהוה בגין לבדחא למלכא אמר מארי דעלמא אנא אמינא בחנני ה' ונסני ואת אמרת דלא איכול לקיימא בנסיונך הא חבנא למען תצדק בדברך ויהא מילך קשוט. דאלמלא לא חבנא יהא מילא דילי קשוט ויהא מילך ברקנייא השתא דחבנא בגין דלהוי מילך קשוט יהיבנא אחר לצדקה מילך בג"ך עבידנא למען תצדק בדברך תזכה בשפטך אהדר דוד לאומנותיה ואמרו צעריה מלין דבדיחותא וכו' ע"ש משכיל על דבר עי' סנהדרין ק"ז ע"א שכך דרש רבא וז"ל מאי דכתיב לך לבדך חטאתי וכו' למען תצדק בדברך וכו' אמר דוד לפני הקב"ה גליא קמך וידיעא קמך דאי בעאי למכפייה ליצרי הוה כייפנא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למאריה וכו' ע"ש נצוצי אורות אות ואו' שם ע"ש. (ילקוט דוד. באהל דוד ג'. שם קי"א ע"א אלא תרין נשין אינון דיכלא קלא דחויא לאתאחדא בהון חדא הא דלא נטרת סואבות נדותה וימי לבונה כדקא יאות או