ילקוט דוד - באוהל דוד קסו

אקדמת יומא חדא לטבול וחדא האי אתתא דמאחרת לבעלה עונה דילה למעבד צערא לבעלה בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לה וכו' ע"ש. משכיל על דבר מכאן אתה למד שבין האיש ובין האשה מוזהרין על מצות עונה דגם האשה מוזהרת בשביל בעלה שלא יצטער בר"מ וחוץ מצערו תגרום ליה, דבר אחר כאשר יישן ותבא אליו בלט ומשגשת אורחיה רחמנה ליצלן על כן צריך ליתנו דעתם על זה האיש והאשה שזכו שכינה ביניהם. ולא יעבור זר בתוכם בקדושתם הן עומדים עמידה שיש בה סמיכה זכה עזר עזרי מעם ה'. (ילקוט דוד) תרפ"ו. ד'. שם קי"ב ע"א ת"ח מאן דאשכח חברא כוותיה דעביד כעובדוי בעלמא רחים ליה ואתדבק בהדיה ועביד עמיה טיבו אבל סטרא אחרא לאו הכי כיון דאשכח מאן דשביק סטרא דקדושה ועביד כעובדוי ואתדבק בה כדין בעיא לשיצאה ולאפקא ליה מעלמא האי אתתא עבדת כעובדהא ואתדבקת בה חזי מה עבדת לה וצבתה בטנה ונפלה ירכה וכו' קב"ה לאו הכי מאן דשביק לסטרא אחרא ואתדבק ביה בקב"ה כדין רחים ליה ועביד ליה כל טיבו דעלמא וכו' ע"ש התבונן כמה סמיות האדם בעולם הזה, שהיצר הרע משיתו להפרד וליבדל מן סטרא דקדושה הנותנת לו חיים ושלום כדי לידבק בסטרא אחרא כדי שיצודינו למדחיפות ולא יהיה לו מכיר ואבד מנוס ממנו ואז יעשה בו כרצונו שלא כרצון יראיו ומבלעו חנה והיינו דכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וא"כ מי שיש לו שכל בקדקדו כיצד יפנה אל האויב האכזרי המרצח מי הוא זה שנותן אצבעו בעיניו לסמותה אין זה אלא שעבר עליו רוח שטות כמו שאמרו חז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות על כן אבקשה טוב מטוב שאל יתננו בנפש אובינו והשם יסעדנו ויעזרנו עזרה מצרות ויפרוש עלינו סכת שלמה סכת דוד אמן. ילקוט דוד. תרפ"ו. ה' שם מאי טענא בגין דישראל הוו ידעין כל שמושא דמלאכין עלאין דבשמיא לא הוה אניש להו אפי' שמא דחד מנייהו וכל שמושא דילהון ובתרין סטרין הוו טעאן אבתרייהו חד דהוו ידען לאמשכא חילא דלהון דכוכביא ומזלי בארעא וחד דהוו ידעי לאומאה לון בכל מה דאצטריכו וכו' ע"ש. משכיל על דבר דעל פי הזוהר הנז' אתנח לן במה שהיו דורות הראשונים טועים אחר כוכבים ומזלות מה שאין בדורות אלו האחרונים שנתקיים בנו ברוך השם לא ישמע על פיך היינו טעמא משום דהראשונים היו יודעים ממשלת המלאכים והכוכבים והיו עושין כיוון להמשיך ולהוריד השפע מהם מה שאין כן בדורותינו שברוך השם אין אתנו יודע על מה ונשכחה חכמה זו מקרבת השם עשה את כל זאת לתועלתינו שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כי השם טוב ורוצה להטיב לברואיו שאין בהם כח לעמוד בזה בהיכל המלך מלכו של עולם ילקוט דוד. תרפ"ו. ו' שם. קכ"ב ע"א ובאתערותא דא מתערי מארי דגדפין דנטלין קלין דעלמא וכלהו אקרון אזני ה' ע"ש. משכיל על דבר כתב הרב בעל דרך אמת אות ה' וז"ל מארי דגדפין הם כיתי המלאכים המעופפים בעולם לשמוע מה שהאדם מוציא מפיו אם טוב אם רע והם מביאים הדבור לפני הקב"ה לידון האדם עליו אשר עליו רמז שלמה כי עוף השמים יוליך את הקול וכו' ע"ש אחי ורעי אשר לדוד כמה אדם צריך לשמר פיו ולשונו מלדבר דבר שהוא כנגד הבורא וכנגד ברואיו אפילו בינו לבין עצמו שהרי השומרין עומדין עליו לשמוע בקול דבריו ומאזינים על מה שמוציא מפיו להגיד דבריו לפני אלהי עולם ולכן צריך אדם לחסום פיו ולשמור משמרת שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו נפש היקרה. תרפ"ו. ז. לעיל צ"ח ע"א ה' אמר אני היום ילדתיך מ"ע דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא (ר"ל לא נתייחש לשם) ולא שאת עליה נשמתא עלאה דהא בשני ערלה הוה ובגין כך אני היום ילדתיך אני ולא סטרא אחרא כמה דהוה עד השתא אני בלחודאי בר בר עשרין שנין מה כתיב כי בן הייתי לאבי לאבי ממש ואם לבנו ייעד דנה וכו' מהו כמשפט הבנות תנינן בכל יומא ויומא חמי קב"ה לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה ואיהו נפיק מינה ואתמשך לבי ספרא ותבר לה ואזיל לבי כנישתא ותבר לה מה עביד קב"ה לההיא נשמתא אעיל לה לאדרא דליה ויהיב לה מהנן ונבזבזן סגיאין וקשיט לה בקישוטין עלאין עד זמנא דאעיל לה לחופה וכו' ע"ש. ילקוט דוד. באהל דוד משכיל על דבר דעו אחי ורעי מה שהערונו רבותינו ז"ל בזה ובכיוצא בזה ופתחו לבנו הערל והאירו ענינו העתים מראות והשמיעונו קול תהלתו ברוך הוא שכאשר יולד האדם הוא ברשות סטרא אחרא כשני דערלה ועל ידי שמוליכו אביו לבית הספר ולבית הכנסת מכבר בזה כח הסטרא אחרא ומוציאו מרשותה ומכניסו בסטרא דקדושה והק"בה מושכו אצלו במחיצתו ומשתעשע בו ומשפיע לו מאורו יתברך וקורא אותו בשם בן בני אתה ואותו היום שנכנס במחיצתו של הקב"ה מכריז עליו יתברך ואומר אני היום ילדתיך ראו כמה חכו ממתקים וכלו מחמדים שרוצה בנו כאב את בן ירצה ומקרבנו לעבודתו ולקדושתו קדש ישראל לה' כי הם חלקו ונחלתו כדכתיב כי חלק ה' עמו וכו' ותמיד עין ה' אל יראיו לשמרם מכל היזק ונזק ולכן צריך האדם