ילקוט דוד - באוהל דוד קסא

שיפול בידיהם שהם:

עון. משחית. אף וחימה. ולכן צריך האדם שיתן דעתו לזה ויהיה נזהר בזה וזוכר כל זה וישים אותיות וסימנים על דבר זה שלא ישכח מזה ויקח הו אופל הסיח הדעת וברכותיו ותפלתו נשאר מעל כי יגע לריק וילד לבהלה בכל עמלו ח"ו שיעמול תחת השמש שיקחהו אופל השכחה והנשייה לארץ נשיה ע"כ צריך האדם להשים לב ע"ז שלא יסתור הוא בעצמו מה שבנה ויעשה מוסד מוסד לקיום בניינו שלא יסתר ויתעק עצמו לדבר זה ויחרף נפשו' למות על מרומי שדי ויקיים בנפשו מאמר חז"ל מי שרוצה שיחיה ימות ומאמר שלמה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה. יתגבר כארי ויעור משנתו ויאמר עורי עורי דבורה. כבוד ה' ליך נגלה בהתעסקו בדבר מצוה או בדבר תפלה וישם אל המדבר פניו אל מה שמוציא בשפתיו שפתותיו נוטפים מר שפתיו ברור מללו פיו ולבו שוין ואזי ה' יקבל תפלתו ועל זה אמר הכתיב פנה אל תפלת הערער למי שמתפלל בהתעוררות לב אבל מי שאומר ומוציא דברים בלי כוונת הלב טוב לו שידום והיינו כוונת הכתוב אם לא שויתי ודוממתי דהיינו אם לא שויתי פי ולבי שהיו שוים ודוממתי טוב שידום ולא יאמר דבר עת לחשות כתיב. יום ד' בשבת ה' ימים לשבע פטר"ת. יג' שם מ"ב ע"א ולית בריאה דלא אתרשים בה שמא בגין לאשתמודעא למאן דברא ליה והאי יוד' איהו דיוקנא דרישא דכל בריין ה' ה' דיוקנא דחמשה אצבען דימינא וה' דשמאלא ו' דיוקנא דגופא וכו' ע"ש. (ילקוט דוד) (משכיל על דבר) אשרי מי שישכיל ויבין את זאת מה הוא לפני אל ויזהר שלא יפגום אבריו שרומזים לשמן יתברך כנ"ל ויעשה משמרת למשמרתו. פטר"ת. יד' שם דף מ"ג ע"ב פרשה קדמאה קדש לי וכו' פרשה תניינא והיה כי יביאך וכו' פרשה תליתאה שמע דא איהו רזא דימינא וכו' פרשה ד' הוא רזא דדינא קשיא השמרו לכם וכו', ע"ש (ילקוט דוד (משכיל על דבר) דע שדברי הזוהר ברעיא מהימנא מפורשים כסדר רש"י קוש"ו, סימן בשלח א זוהר דף ס"ג ע"ב ז"ל ממעמקים קראתיך הכי תאנא כל מאן דמצלי צלותא קמי מלכא קדישא בעי למבעי בעותיה ולצלאה מעומקא דלבא בגין דישתכח לביה שלים בקב"ה ויכוין לבא ורעותא והכי תאנא כל ב"נ דבעי בעותיה קמי מלכא בעי לכוונא דעתא ורעותא מעיקרא דכל עיקרין לאמשכא ברכאן מעומקא דבירא דכלא בגין דינגיד ברכאן ממבועא דכלא ומאי הוא ההוא אתר דנפיק מניה ואשתכח מניה ההוא נהר דכתיב ונהר יוצא מעדן וכתיב נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים וד דא אקרי מעמקים עומקא דכלא עומקא דבירא דמבועין מקו מניה ונגדין לברכא כלא ודא הוא שירותא לאמשכא ברכאן מעילא לתתא אמר ר' חזקיה כד עתיק סתימאה דכל סתימין בעי לזמנא ברכאן לעלמין אשרי כלא ו אכליל כלא בהאי עמיקא עלאה ומהאי שאיב ואתנגיד בירא דנחלין ומבועין אתנגידו מניה ואתשקיין מניה כלהו, ומאן דמצלי צלותיה בעי לכוונא לבא ורעותא לאמשכא ברכאן מההוא עמיקא דכלא בגין דיתקבל צלותיה ויתעביד רעותיה וכו' עש"ב. לכן אנשי לבב שמעו לי ודברי קדש האמורים למעלה קשרם על לבך תמיד קודם כל תפלה ילמוד דברי הזוהר הללו מעומקא דלבא וישימם לנגד פניו אל ילזו מעיניך לשמור משמרת הקדש בקדושתן עומדים העומדים ברומו של עולם, והיו עיניך ולבך שם כל הימים. (משכיל על דבר) ועי' עוד מה שהעתקתי בפרשת תרומה דף ל"ז אות ג'. ועוד עיין בזוהר פרשת ואתחנן סוף דף רס"ה ע"ב מענין זה ע"ש. (באהל דוד). תרפ"ה. ב' שם דף מ' ע"א ועל דא אוקימנא כל כהן דלא ידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות (דהיינו הויה ואדנות מתייחדים זע"ז) ועוד לייחד יוד' עם ה' שהיא אימה עלאה בו"ה זעיר ונוקביה להוריד שפע לכל הספירות שהם העולמות שמשם ישתלשל החיות והקיום לכל העולם לאו פולחניה פולחנא דהא כלא תליא ביה פולחנא עלאה ופולחנא תתאת ובעי לכוונא לבא ורעותא בגין דיתברכון עלאי ותתאי כתוב כי תבואו לראות פני כל ב"נ דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בליבא ורעותא ודחילו בגו דיתברכון ביה עלאי ותתאי רמאן ליה צלותיה לבר וכלא מכרזי עליה לביש וכו' וכל אינון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות וכו' ונהרין לכלא ע"ש תרפ"ו. ג'. שם ע"ב. ורבים מישיני עפר וכו' ת"ח לא ישתאר מבני עלמא בר אינון נזירין דקבלו את קיימא קדישא ועלו בקיימא באינון תרין חולקין דאינין מילה ופריעה כמה דאוקימנא והוא נטיר ליה לההוה קיים ולא עייליה באתר דלא אצטריך אלין אינון דישתארון ויכתבון לחיי עלמא וכו' ובהו עתיד לחדתא עלמא ולמחדי בהו וכו' ע"ש ד' שם ח"ן ע"ב. והכי אמר ר' שמעון זמין קב"ה לאחייא לכל אינון מלכין דעקו לישראל לירושלים לאדריאנוס ללופינוס ונבוכדנצר ולסנחריב ולכל שאר מלכי עמין וזמין קב"ה לאתפרעא מנייהו באתגלייא סחרני ירו שלים הה"ד אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו לא כתיב אלא צבאו וכו' ע"ש. תרפו ה'. שם נט' עב' וההוא בי כנישתא אצטריך