ילקוט דוד - באוהל דוד קסב

למבני ליה בשפירו סגיא ולאתקנא ליה בכל תיקונין דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקבל בי כנישתא דלעילא וכו' הכי נמי בי כנישתא אצטריך בכל תקונוי שפירו למהוי כגוונא דלעלא למהוי בית צלותא לאתקנא תיקונין בצלותא כמה דאוקמוה וההוא בי מקדשא בעינן דליהוי ביה חלונות דכתיב וכוין פתיחן ליה בעיליתיה וכו' ע"ש. (משכיל על דבר) ראה והבין כי צריכין אנו לבנות בית הכנסת מפוארת ומשוכללת בכל מיני נוי ויפוי שבעולם לפאר ולרומם בית אלהינו מקום משכן כבוד וכתיב ומקדשי תיראו ועל כן צריכים לבנותו בנין היכל מלכים שיהא יראוי וקדיש בעיני הכל כאשר יכנס האדם לתוכו תחול עליו אימת המלך מלכו של עולם כדכתיב אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתך רפ"ו. ו'. שם ס' ע"א מן שירתא דא תחמי דכלהו בחכמתא אסתכלו וידעו מלין ואמרו דאי לאו הכי איך אמרו כלהו מלין אחידן דלא סמו אלין מאלין ומה דאמר דא אמר דא ולא אקדים מלה דא למלה דא אלא כלהו בשיקולא חדא ורוחא חדא דקדושה דפומא דכל חד וחד ומלין אתמרו בפום כל חד וחד וכו' ולא בעאן לנטלא מתמן מסגיאות תיאובתא וכו' ולא נטלו עד דאחיד בהו משה ואחמי לון זיוא יקרא דקב"ה במדברא וכו' ע"ש. ז'. שם ע"ב ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וכו' מאי ויאמר לא כתיב מאן קאמר ליה אלא קב"ה (שהוא מדת תפארת) אמר וכו' לקולי מבעי ליה אלא לההוא קול דעלו ביה (שהוא קול ה' שהוא מדת מלכות) אמר ר' אבא בתר דאתגליא רשימא קדישא עלו בתרין חולקין קדישין (ר"ל כיון שעשו מילה ופריעה עלו בתרין מדות מדת מלכות ומדת היסוד וכיון דעלו בתרין אלין עלו בתרין חולקין אחרנין (שהן נצח הוד). עי' שביבי נוגה ח' שם ס"ב ע"ב כל אינון בני מהימנותא נפקי ולקטי ואוכלים בעינוי כמו שהיה יורד מן השמ' שבזה עמדה רוחניותו לפקח השכל לאפוקי אינון דמשנים אותו וטוחנים אותו בריחים נסבי שטותא לגרמייהו עי' ניצוצי אורות שם ומברכאן שמא קדישא עליה וההוא מנא הוה סליק רחין דכל בוסמין דגנתא דעדן וכו' שויה לקמיה בכל טעמא דאיהו בעי הכי טעים ליה ע"ש. (משכיל על דבר) הה, לפי הזהר הנז' אתי שפיר מה שמצינו בפרשת בהעלותך שהתאוו תאוה ואמרו מי יאכילנו בשר דלכאורה קשה הרי היו טועמים כל טעם במן אבל לדברי הזוהר דאותם שהיו משרים אותו וטוחנין אותו לא היו טועמים בו טעמים אתי שפיר. תרפ"ו. ט'. לעיל מ"ה ע"א ויהי בשלח פרעה וכו' כי קרוב הוא כי קרוב ההוא אומאה דאומי אבימלך לאבהן על ההוא טיבו דעבדו פלשתים לאבהן דכתיב כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה ע"ש. (ילקוט דוד) ראה זה חד יוד'. שם ת"ח נוקמא עלאה דעבד קב"ה במצרים תלת מוהני הוו חד דעבדו בוכרי במצרים דקטילו כל אינון דאשכחו וחד דקטיל קב"ה בפלגות ליליא וחד כר חמא פרעה מותנא בביתיה בבנוי ובעבדוי קם וזריז גרמיה וקטיל אפרכין וכרכין וכל דאמליכו ליה לסרבא בעמא עד דאורייתא אסהידת עליה דאיהו קם בליליא ממש כמה דקב"ה בפלגות ליליא קעל בוכרין ועבד נוקמין הכי קם פרעה בארעא דמצרים וקטל ועבד נוקמין בסרכוי ואפרכוי ואמרכלוי וכו' ע"ש. (ילקוט דוד. באהל דוד). ובזה פירשו רז"ל למכה מצרים בבכוריהם דר"ל דהמצריים הוכו בכוריהם שבכורותיהם עשו מלחמה עמהם ונהרגו ע"י בכוריהם. פטר"ת. יא' שם מלו ע"א. וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים חד מחמשה הוו ור' יוסי אומר חמשה מישראל וחד מנייהו ר' יהודה אומר וחמשים אחד מחמשים וכו' ע"ש ראה כמה היו מערב רב שיצאו עם בני ישראל דחד אומר דבני ישראל חד מחמשה מערב רב וחד אומר דבני ישראל אחד מחמשים מערב רב וכו' וזה באמת פירוש חדש. יב'. שם ע"ב ההיא מלה דנפיק מפומיה דבר נש סלקא ואתער אתערותא לעילא אי לטב אי לביש וכו' ע"ש (ילקוט דוד. באהל דוד). (משכיל על דבר) תן דעתך בזה היטב באלו הנאמרין הן טוב הן רע עולין הם למעלה ומעוררין את הטוב ואת הרע הא לן והא להו לכן צריך האדם קודם שידבר שיבדוק עד שידו מגעת בדבריו ואחר כך יוציאם בכסף או בזהב במדת הדין או במדת רחמים ויאמר בורא ניב שפתים שלום שלום וכו' ואחר יוציאם בהשקט ובנחת ערבים לפני שומעיהם דברי חכמים בנחת נשמעים. תרפ"ט. יג' שם דף ס"ב כל אינון בני מהימנותא בעאן בכל יומא ויומא לשאלה מזונייהו מקב"ה ולצלאה צלותהון על מזונא דכל דמצלי לקיבה על מזוניה גרים דיתברך כל יומא על ידוי ההוא אילנא דמזון דכלא ביה ואע"ג דאשתכח עמיה אען למשאל קמי קב"ה ולצלאה צלותא על מזונא כל יומא בגין וישתכרו על ידוי ברכאן כל יומא ויומא לעילא וכו' וע"ד לא לבעי ליה לאיניש לבשלא מזונא מן יומא