ילקוט דוד - באוהל דוד קנט

אשתאר פטרא דפומא לההוא מקטרגא ולא יכיל למתבע עליה דינה דהא תדיר תבע דינא בקדמיתא ולבתר משתעי ומקטרג פלוני עבד כו' ועל דא אצטריך ליה לבנ' לאקדמא ולפרש חטאוי כיון דמקטרג חמי דא לית ליה פטרא דפומא עליה וכדין אתפרש מניה מכל וכל אי תב בתיובתא יאות ואי לאו הא מקטרגא אשתכח עליה ואמר פלוני דאתא לקמך בתוקפא דאפין בעיש במאריה חובוי כך וכך על דא יאות לאזדהרא בר"נ וכו'. ע"ש. ונ"ל דע"ז נתפשט המנהג להתודות גם במנחה כדי שלא יקטרג עלינו וסתמו פי המקטרגים עלינו ולא תעשינה ידיהם תושיה (באהל דוד) תרפ"ו. ו'. זוהר ר"מ דף מ"א ע"ב וקדם דייתי בר נש בהאי עלמא ויפוק מרחם אמיה וכו' ואוליף ליה שבעים לשון ובג"ד ויציר ה' אלהים חד יצר הטוב דאוליף ליה שבעים לשון וחד יצר וכו' כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה ואשכח מניה שבעים לשון דאוליף ליה יצר הטוב וקדם כל דא נחתין עמיה ארבעה מלאכין דאתמר בהון כי מלאכיו יצוה לך אי אית ליה זכות אבות חד מיכאל בזכות אברהם ותניינא גבריאל בזכות יצחק ותליתאה. דנחיה עמיה נוריאל בזכותא דיעקב ורביעאה רפאל בזכותא דאדם. קדמאה יצ"הט לעילא מניה ואי לית ליה זכות אבות אזלי עמיה ד' עון משחית אף וחמה וכו' דלכל בר"נ דאית ביה ארבע יסורין ארבע מלאכין נחתין עמיה מימינא וארבע משמאליה וכו' (ילקוט דוד. (משכיל על דבר) מכאן מוכח שצריך האדם שיהיה בקי בכל הלשונות הנאמרין בכל לשון שהרי יצר הטוב מלמדו שבעים לשון כמו שמלמדו תורה וכן מצינו במשה רבינו שלמדה לישראל בשבעים לשון כמו שפירשו חז"ל על פסוק באר היטב בריבוע יעלה שבעים. וזה משלמות האדם שיהיה שלם בכל וכמו שאמרו רז"ל ששבעים סנהדרין היו בקיאים בשבעים לשון כדי שישמעו מפיהן ולא מפי כתבן בלא מתורגמן. תרפ"ו ז'. לעיר ל"ב ע"ב כביכול אינון ממנן שליחן כד בעאן לקיימא על אינון. עובדין דישראל על ה' ודאי קיימין דהא כד ישראל עבדין עובדין דלא כשרן כביכול מתישי חילא דקב"ה וכד עבדין עובדין דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקב"ה ועל דא כתיב תנו עז לאלהים במה בעובדין דכשרן וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד). משכיל על דבר עי' מה שכתבתי בספרי הקטן לך דוד על התורה בפרשת כי תשא על פסוק ושמרו בני