ילקוט דוד - באוהל דוד קלט

י"ד שם פ"ח ע"א ר' אבא כד אתי מהתם הוה מכריז מאן בעי עותרא ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי. ייתי וישתדל באורייתא הוו מתכנש כלל עלמא גביה רווק חד הוה בשביבותיה יומא חד אתא לגביה א"ל ר' בעינא למלעי באורייתא כדי שיהיה לי עותרא א"ל הא ודאי. א"ל מה שמך א"ל יוסי. א"ל לתלמידוי דיקרון ליה ר' יוסי מארי דעותרא ויקרא. יתיב ואתעסק באורייתא. ליומין הוה קאים קמיה. א"ל ר' אן הוא עותרא. אמר שמע מינה דלאו לשם שמים קא עביד ועל לאדריה. שמע חד קלא דהוה אמר לא תענשיה דגברא רבה להוי. תב לגביה א"ל תיב ברי תיב ואנא יהיבנא לך עותרא. אדהכי אתא גברא ומאנא דפז בידיה אפקיה ונפל נהורא בביתא. א"ל ר' בעינא למזכי באורייתא ואנא לא זכינא מאן דישתדל באורייתא בגיני דהא אית לי עותרא סגי דקא שבק לי אבא. דכד הוה יתיב על פתוריה הוה מסדר עליה תליסר כסי מאלין ובעינא למזכי באורייתא. ואנא יהיבנא ליה עותרא. א"ל לההוא רווק תשתדל באוריתא ודא יהיב לך עותרא יהב ליה ההוא כסא דפז. קרא עליה ר' אבא לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. יתיב ולעא באורייתא וכו' עיין בסתרי תורה דף פ"ח ע"א וע"ב פטר"ת (ילקוט דוד):

ט"ו שם בסתרי תורה פ"ט ע"א אלא מנדע ידעי אבל אין נזקקין תנן דלא חיישי ול לא משגיחין עליה דהא מאיס איהו לגבייהו מכל שאר לשון וכו' ילקוט דוד פטר"ת:

חסלת פרשת לך לך:

פרשת וירא א' דף צ"ט ע"ב זוהר. ת"ח אי בר"נ אתמשיך בתר קב"ה ותיאובתא דיליה אבתריה בהאי עלמא. לבתר כד נפיק מיניה איהו אתמשיך אבתריה ויהבין ליה אורח לאסתלקא לעילא בתר ההוא משיכו דאתמשיך ברעותא כל יומא בהאי עלמא וכו' דהא כגוונא דרעותא דב"נ אכוין ביה בהאי עלמא. הכי אמשיך עליה רוח מלעילא כגוונא דההוא רעותא דאתדבק ביה אי רעותיה איכוון במלה עלאה קדישא. איהו אמשיך עליה מההיא מלה מלעילא לתתא לגביה וכו' ע"ש מה שסיים מהני מלי מעלייתא דאמרו אבותינו ורבותינו הנגלה להם כל נסתר כדכתי' סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. וכל הקורא ולומד דבריהם שם הנאמרו שם יתוסף בו רוח יתירא ברבו יתירה. שם דרך אראנו בישע אלהים (ילקוט דוד באהל דוד). דברי דוד האחרונים נאמרו בשנת פטר"ת כל רחם:

ב שם דף ק' ע"א מדרש הנעלם א"ר כרוספידאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקורבניא ותקרובתא ויכווין בהו:

ברית כרותא הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו וכו' ע"ש. ג' שם ק"א ע"א ר' אחא אזל לכפר טרשא וכו' אמרו ליה דאית ז' יומין דשארי מותנא במתא בכל יומא אתתקף וכו'. אבל אפרישו מנכון מ' בני נשא מאינון דזכאין יתיר עשרא עשרא לד' חולקין ואנא עמכון עשרא לזיוותא דמתא ועשרא לזיוותא דמתא וכן לד' זוויתא דמתא ואמרו ברעות נפשיכון עניינא דקטורת, בוסמין דקודשא בריך הוא יהיב למשה ועניינא דקרבנא עמיה עבדו כן תלת זמנין ואעברו לכל מתא לד' זיוותא והוו אמרין כן וכו' וכד תסיימו אמרון אלין פסוקייא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וכו' ויקח אהרן וכו' ויעמוד בין המתים וכו' וכן עבדו ואתבטל מינייהו וכו' ואחליפו שמא דקרתא וקארון לה מאתא מחסיא וכו' ע"ש:

ד' שם ק"ד ע"ב ת"ח כד ב"נ עביד לויה לחבריה איהו אמשיך לשכינתא לאתחברא בהדיה ולמהך עימיה באורחא לשזבא ליה ובגין כך בעי ליה לב"נ ללוי לאושפיזא בגין דחבר ליה לשכינתא בהדיה וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר] הבט נא וראה מן המקום אשר אתה שם. כמה פועלים למעלה מעשיו של אדם. מעשה אלהים המה:

ה' שם ק"ו ע"ב כיון דחמא לוט לון רהט בתרייהו מ"ט וכי כל אינון דהוו אתיין. איהו אעיל להו לון לביתיה ויהיב לון למיכל ולמשתי. ובני מתא היך לא קטלין ליה. דהא לברתיה עבדו דינא ומאי הוא דברתיה דלוט יהבת פתא דנהמא לחד עניא וכו' שפוה דובשא ואותבוה בריש איגרא עד דאכלוה צרעי אלא בגין דהוה בליליא חשיב דלא יסתכלון ביה בני מתא וכו' ר' חזקיה ור' ייסא חד אמר דיוקנא דאברהם חמא עמהון וחד אמר שכינתא אתיא עלייהו וכו' ע"ש דהיינו דחמא זהרא חד דנהיר על רישייהו:

ו' שם קי"א מדרש הנעלם ר' יוסי אומר אותה נפש המתאוה אומרת לאחרת אבינו זקן נרדוף אחריו ונדבק בו כשאר כל הרשעים שבעולם. ואין איש בארץ לבא עלינו. אין איש צדיק בארץ ואין איש שליט על יצרו הרבה רשעים בארץ לית אנן בלחודנא חייבין. נעשה כדרך כל הארץ שהם חייבים שעד היום דרך כל הארץ הוא לכה נשקה את אבינו יין נשמח בעולם הזה נאכל ונשתה ונרוה חמרא ונדבק באבינו ביצה"ר ונשכבה עמו וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] הבט נא וראה שרבותינו ז"ל ראו בעין שכלם שכל טוב מה שיהיה לעתיד והרי אנחנו רואים בזמנינו זה שהעולם אומרים כך גדולים וקטנים אנשים ונשים שאומרים מה נשאר היום אין