ילקוט דוד - באוהל דוד קמ

תורה ואין תפלה ואין עבודה ואין שבת ואין איש בארץ שמתהלך בתומו צדיק כל אחד חפשי לנפשו. נפשו אותה ויעש ואין מוחה בידו והגם שיש צדיקים. והם מועטים שאין חוששין לדבריהם כי בעלי זרוע גברו ויראים מהם לקלקל ממה שנשאר כי האמונה נכרתה מפיהם. והגם שיודעים הם שאלו האנשים אינם ראוים לאצטלא זו כי רעות במגורם בקרבם ואינם ראוים כלל כי הנה אלה רשעים בסתר ובגלוי גונבים וחומסים ושוללים ובוזזים ואין משגחים על עבודתם ועל מלאכתם מלאכת הקדש אלא על מה שכונסים בחיקם ואל כליהם הרוג צאן ובקר מות ימותו באבן הדחויה ועיקר התאמרותן שהם עולבים לבעל חי ואינם נעלבים ממנו הגם שקרני ראם קרניו מ"מ זה בא בנצחונו של מקום שאמר וזבחת מבקר צאנך וכו' ומעשיהם כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס אוי להם לשוחטים כאלו שהגזירה עומדת לעומתן להכרית ולכלות אנשי רשע המאכילין נבילות וטריפות לישראל ואינם חשים על עצמם ועל בניהם מה יהיה אחריתם אחרית לרעה השם יכלה קוצים מן הכרם ויאמר האלף לך שלמה וצדיקים יותרו בה שנאמר וצדיק יסוד עולם אמן (באהל דוד) ז'. שם קי"ז ועברתי בארץ מצרים וכו'. וכי לא היה להקב"ה מלאך או שליח לשגר לעשות נקמה במצרים וכו'. אמר ר' יהודה מכאן למדנו כח גבורתו של הקב"ה ומעלתו שהוא גבוה על הכל. אמר הקב"ה אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים. אלא אני עושה מה שאין יכול לעשות מלאך ולא שליח שאני אומר ממקום קדושתי יהי כך ומיד נעשה מה שאין המלאך יכול לעשותו וכו' ולפיכך לא נעשית נקמה זו ע"י מלאך ושליח בשביל קלון המצרים ולראות גדולתו של מקום שלא רצה שיכנסו ביניהם דבר קדוש. ועל דרך זה נאמר אני ולא מלאך. אני יכול לעשותו ולא מלאך וכו' ע"ש. ילקוט דוד. אלא דלפ"ז צריך יישוב מאמר הכתוב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף:

ח שם זוהר קי"ז ובשית מאה שנין לאלף הששי יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ויתקן עלמא לאעלא בשביעאה כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה מכי ערב שמשא לאעלא בשבתא. וכו' ע"ש. [משכיל על דבר] הנה אנחנו רואים כל מה שכתב הזוהר בעינינו דבזמנינו זה שהוא שנת תרפ"ו כמה חכמות יצאו לאור וכמה יוצאים בכל יום ויום טובו מחדש בכל יום תמיד כמה חכמות מבהילות השומעים אותם ורואות אותם בעיני בשר ודם (מה שכתבתי בפרשת וארא שייך לכאן. ע"ש דף כ"ז) כל אדם חזו בו. אנוש יביט מרחוק. ואין אדם יכול להכחיש במה שלפניו. מראה ולא בחלום ולא בחזיון לילה. כמו שאנו רואים בעינינו. שאדם ידבר עם רעהו בריחוק מקום. מסוף העולם ועד סופו. כאשר ידבר איש את פני רעהו. בתוך ארבע אמותיו. ועולים באויר רקיע השמים. במגדל הפורח באויר ונוסעים בו מעיר לעיר ומכרך לכרך כנשר יעוף בשמים ובכל יום מוסיפים והולכים. ברוך הוא אין חקר לתבונתו. ילקוט דוד באהל דוד):

ט'. הנה באתי לעורר לבות בני אדם. בני מעלי. ישרים בלבותם. הרוצים לטהר רעיונותם ינוחו על משכבותם. וימצאו מנוח לנפשם. יודע צדיק. נפש בהמתו. להצדיקה. ולהקדישה קדושת עולם. בקדושה ובטהרה במאמר קדישין. אמרי נועם. אמרות טהורות. מוסרם מוסר מלכים. שבירתן היא טהרתן. קרוב ה' לנשברי לב. כי הוא יודע תעלומות לב. לב טהור ברא אלהים. לשון חכמים מרפא. רפאות תהא לשורך ושיקווי לעצמותיך. אמירתן לגבוה. ומסירתן להדיוט. כי מסרו ונתנו לפנינו. ושמו הדברים בפינו. כנתינתן מסיני. הן הן הדברים. בפרק אלו הן הנאמרין. אמירה נעימה. כדאיתא בזוהר בפרשה זו דף ק"ט ע"א במדרש הנעלם על פסוק ויעל לוט מצוער אמר ר' אבהו וכו' וכו' ע"ש. דברים עומדים ברומו של עולם. המקדשין ומטהרין את האדם. ומושכין את לבו לאבינו שבשמים. שלא יפנה אל רהבים ושטי כזב בתענוגות הבלי הזמן כי הבל המה. ולא ילך אחר תאוות גופניות. המשחיתים נפשו של אדם. כאחת הנבלות. כי יצא יגעו לריק. כי אין לנו בעולם כי אם להדבק ביוצרינו ולעשות רצונו בלבב שלם כמו שאמר המשורר ומה לי מזמן אם לא רצונך. ואם אינך מנתי מה מנתי. ועל כן צריך להזדרז בזה בעודנו חי קדמה. כל הקודם זכה לאורו. כחום צח עלי אור. ולכן צריך לזכור ולקרות. וללמוד דברים אלו הנזכרים ונעשים במדרש הנעלם. לפחות בכל חדש וחדש פעם אחת ואל יליזו מעיניך ורעיונך. ותמיד יהיו טוטפות בין עיניך. ואל תסיח דעתך מהם כי הם חייך ואורך ימיך. ואל תתרשל ואל תתעצל מלקרות אותם בזמנם כמו שאמרנו כי לוית חן הם לראשך. וענקים לגרגרותיך. עמוד בפרץ בל תהי לשחוק. למה תעמוד מרחוק:

קרב אתה ושמע:

דברי אלהים חיים (באהל דוד) פטר"ת כל רחם:

יוד'. שם קי"ז ע"א זוהר. כד יתער ואו' לגבי הא' כדין אתין עלאין יתערון בעלמא. ובנוי דראובן זמינין דיתערון קרבין בכל עלמא וכנסת ישראל יקום מעפרא:

וידבר לה קב"ה וכו' ע"ש. (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר]:

הנה שבט ראובן עדיין לא נודע לנו היכן הוא:

דמשמע מכאן כי הוא לבדו יעשה מלחמות יריע אף יצריח על אויביו ולא יהיה בכלל עשרת השבטים שעדיין ג"כ לא נודעו עקבותיהם והנה בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה שבחרו חלקם ונחלתם בעבר הירדן גלו תחלה ונתקיים בהם נחלה