יהל אור על ספר הזהר ג:שכא

ר' שמעון אומר אלמלא כו' ורזא כו'. ה"נ דקבילו זוהמא וכמ"ש ופגריכם אתם יפלו כו' דיזדככו מההוא זוהמא וכמש"ל קס"ב ע"א (ח"ג קסב, א) "אני אמרתי אלהים כו' כיון דאמשכתון כו' מאי פגריכם כו' וע"ד במדבר הזה יתמו אינון פגרים כו'", וכמו באדם הראשון דאוליד קין מההוא זוהמא ולא אתתקן העולם עד דאתמחון במבול כמ"ש בפרשת בראשית ובז"ח רות וש"מ, וכן אלמלי אלו בהאי זוהמא דקבילו הרי באו בההוא זוהמא לא"י דהאי סוד חוה נוקבא:

אמר ר"ש ועל כלא מחל כו'. כמ"ש (ערכין טו, ב) סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש שנאמר כו':

בגין דכתיב אשר כו'. ר"ל כמ"ש (שם) כל המספר לשון הרע כאילו כופר כו':

מי אדון לנו. כ"ש הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא כביכול כיון דאפיקו כו' קני קב"ה על דא . תא חזי כמה עבד ההוא כו' לדרי דרין. וקאימו ישראל כלהו כו'. כצ"ל. ומה שגרסי "כלומר קני לשמיה" הוא פירוש איזה תלמיד מבחוץ:

כיון דאפיקו כו'. שארעא קדישא אחיד בשמיה:

בגין כך קני כו'. כמו וקנא לאשתו, וכמ"ש קנאתי לציון קנאה גדולה כו':

אתגזר כו'. כמ"ש (תענית כט, א) אתם בכיתם בכיה כו'. וכמ"ש וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם כו':

גזר על כו' מיתו כו'. גזר בכל ג' כמ"ש (ערכין טו, ב) לישנא תליתאה כו' ובכיה על הארץ כמ"ש איכה ישבה בדד בכה כו', ולכאורה "גזר על אבהתנא כו'" הוא גם כן בארץ לכן קא' "וקאימו ישראל כו'", ומ"מ מתו במדבר ומשה רבינו ע"ה בתפלתו האריך שלא כו':

ולא כתיב כו'. ר"ל דליכתוב ויאמרו לחודא:

ויגידו בכל אתר כו'. דהוא מלתא דהגדה וכבר פי' בזוהר דהוא ג' ד' ויוד באמצע הוא מלתא דחכמתא והמן כזרע גד . והנה המגיד הוא הגימל והשומע הוא ד' גמול דלים (שבת קד, א), אלף בינה גמול דלים עם תלמידים והוא ללמוד וללמד. והיוד הוא החכמתא כידוע:

אמירה בעלמא. ר"ל בלא סיפור לפרש היטב הדבר:

הרהורא דלבא. כמ"ש ויאמר עשו בלבו, ויאמר המן בלבו, וכיוצא:

תפקידתא. כמ"ש ואמרת אליהם וכיוצא הרבה:

אלא באנו כו'. ר"ל דרך גיזום היינו שם וראינו אותה מה דאתה משבח:

ר' יצחק אמר מאן כו'. לא הניח לסיים דברי ר' חייא שאמר שכולהו בלישנא בישא הוו כמש"ו ר' חייא אמר אמרו את כו':

לימא מלה כו'. כמו שאמר זה אמת כו' והענין כי אילולי הקשוט אין להם חיוני כלל. ועיין בפרשת בראשית בסוד ש' של שקר והשי"ן הוא בראשם, לכן צריך לומר בקדמיתא. ועי"ל קי"ט ע"ב (ח"ב קיט, ב) דאע"ג דאיהי בגלותא איהי מדבר לון:

אפס כי כו' והכא כו'. ר"ל דלכן אמרו היושב בארץ:

דאפילו כל כו'. ר"ל לבד גבורת היושבים בה כמ"ש העם קשה כו':

א"ר יוסי כל מה כו'. הסכים לדברי ר' חייא שכל מה שאמרו הכל כוונתם ללשון הרע:

ר' אבא אמר כו'. חידש דהוא מזומן בתחילת נסיעה ובאן אתר כו':

מאי על כלא על כו'. דהוא כלל הכל דו"נ והוא כלל העולם וכלל השם:

כי עז העם דייקא. הוא נגד השוכן בקרבה כי יחודא דה' בארץ וה' בהיכל קדשו, וע"ל דקב"ה אחד בארץ, וז"ש גם כן וכתיב עמלק יושב כו'. ועל ארעא אח"כ ויוציאו את כו' ולכן חלק הכתוב דבתם לשנים:

אתרעי בהו. נגד מלכות דאתרעי קב"ה בכ"י והיו עיני ולבי שם כו':

ואתכני. בני בכורי ישראל, ישראל סבא, ו' קצוות:

ואתפאר בהו. הוא הדעת כולל ג' ראשונות בך אתפאר:

בגין דחד בחד כו'. ר"ל ישראל ותורה וקב"ה, והן גם כן ג' דרגין הנ"ל דכלילן הכל כנ"ל, כי ישראל אחידן בכנסת ישראל וכל קיומא דכנסת ישראל בעולם אינו אלא בישראל. ועיין בתוספתא פרשת תרומה קמ"ו ע"א (ח"ב קמו, א) ויקחו לי תרומה מאת כל איד כו' שלימו ותקונא דהאי רוחא רוחיהון דצדיקייא בהאי עלמא כו', עיי"ש בארוכה. וירתו לה ישראל לכן נק' כנסת ישראל. ותורה ידוע דרגה, והוא יתברך שוכן בקרב הארץ בשביל התורה, ובביטול תורה אבדה הארץ בגין דעבדין פירודא. ועיין בהקדמת תיקונים א"ב דבאתר דאית תמן תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא גם צפור מצאה בית כו', ובהרבה מקומות. וקב"ה הוא בינה כמ"ש בכמה מקומות דתמן נק' אהי"ה דלית תמן הגעה לשום בריה אהי"ה לבד בל' מ"ב והנהגת העולם בז"ת בשביל ישראל ותורה. ועיין בז"ח פ"א ב' והמשכילים יזהירו כו' נשמתא אתא מכורסייא ובגין דתמן יהו"ה דאיהו מנהיג כולא כו'. וכ"ה בג' עולמות בי"ע. עלמא דכורסייא ותמן אשתמודע ביה כמש"ל קנ"ט ע"א (ח"ג קנט, א) עלמא תניינא כו' זה השער לה' עולם היצירה של המלאכים ותמן מקנן כו' כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נעשה מלאך והוא בתורה עולם העשיה הוא עולם שלנו נתקיים על ידי ישראל ושם מקנן מלכותא קדישא כ"י. וכן הוא בג' עולמות שלנו — שמים ואויר וארץ. השמים שמים לה' וארץ הוא הקיום בשביל ישראל, והתורה כי הוא חייך, והוא רוח פיו באויר. וכן הוא בנר"נ. שלנשמה אין לאדם בה והיא בשמים, ורוח ונפש באדם נפש זוכה אליה כל ישראל וקנין מלאין מצות כרמון וזוכין אליה, ורוח על ידי תורה. ועיין בר"פ משפטים:

קיומא דיליה. ר"ל של העולם:

וקיומא כו'. דכל ענפין אחידן באילן ופתח בזה כאן כמש"ו דאינון לבא ולכן אמר יגדל נא כח ה' ללבא כמש"ל, וכמש"ו ת"ח והנה עיקר חילוקם היא בשלשה, כי הכל מתחלק בג' ג' שזהו סוד בריאת העולם ב' א'. והנה כל האצילות בג' שמהן. וכן בי"ע. וכן השם — כי י"ה דלא מתפרשין. וכן נר"ן. שמים וארץ ואויר. וכן האדם ראש בטן גויה. וכן במשכן — ק"ק, והיכל ופתח אהל מועד. וכל אחד בג"ג. וכן בדירת האדם. וכבר כ' במ"א בארוכה:

וכן בגוף האדם — העור דוגמת ים האוקיינוס המקיף הכל, ואיברים החיצונים ואיברים הפנימים כמש"ו, שהאברים החיצונים הן שבעין עמין שהן ע"ב אומין, ששים גבורים סביב לה ועשרה שהן י"ב בתורה יצב גבולות עמים למספר הכנעני ובניו, וכן שם ע"ב הוא משם י"ב שבתוכו וששים סביב לה. וע' בפ' שמות וירושלים באמצע נגד האיברים הפנימים וצדק ילין בה בה שם אדני. והנה שם הזה גם כן מתחלק בג' [ר"ל אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד] דהוא י"ב בד' תקופין, כל אחד בג' חדשים, כמ"ש בתיקונים תקיון כ"א וירושלים נגד אותיות הפשוטים [ר"ל אדנ"י], ושם עיקרא דכל האומין כמ"ש שלכן שלמה נטע בה הכל כו' ואותיות שניות, ר"ל ל'ל'ו'ו' בישובא דע"ב, וכן חושבנם. וידוע שראשי שמהן אנ"י וה"ו ל"ו ל"ו, ושרשן י"ב, ו' ו' ו"ק דיליה ודילה, שכל אחד נכלל בוא"ו כידוע בסוד שם מ"ב, ו' פעמים ו', וזהו ל"ו ל"ו אותיות הנ"ל, וס' הן מבחוץ לה לכן הן אותיות ראשונות והשניות הן ו' ו' ואותיות אחרונות הן פ'ת'נ'ד' והוא ים התלמוד שידוע שד' אחרונה מן הי"ב אותיות הוא בגלות, ד' ונעשית ה', והוא י"ם תלמו"ד ה':

וכן כ"א נחלק לג'. ירושלים ג' מחנות. א' ירושלים, ד' מחנה לויה הר הבית, נ"י דלא מתפרשין שהן י"ה בהמ"ק וק"ק. בית המקדש בינה כידוע, וקדשי קדשים שם י' אבן שתיה: