יהל אור על ספר הזהר ב:רמ

יתער נשר כו'. כ"א כנגדו זה לעו"ז כנ"ל וכן אדם לשלטאה מסטרא דמל' כמש"ו:

ומסטרא דתבואות כו'. שאמר לעיל עבורא דאינון ישראל:

תבואתה בה'. רמז לה' מיני תבואות והן ה' כ"י בגלותא:

י' דאיהו מעשר כו'. ר"ל חכמה כמש"ל שאז ומלאה הארץ דעה:

מעשר לא שריא כו'. דאין התבואה חייב במעשר עד שימרח וז"ש ובגין דא מוץ כו':

בנטיעו כו'. שהוא נמוך מכל הנטיעות [ונקרא במשנה רוגליות], וכן התבואות נמוכין מן האילנות אע"ג דהן נמי אילן כמ"ש עץ הדעת חטה היה:

דאינון כתישין כו'. שהן נדרכין ברגל:

[ והכי זית כו'. והן מרזא דג' אבהן דגן מסטרא דיעקב כו' מלמטה למעלה. ליקוט]:

בהון. ר"ל בגפן וזית:

סמיך. בפסוק א':

דלא יתנסך כו'. ר"ל שלא יתערב בגוים כמש"ו:

וישראל דאתמר כו'. ר"ל אבל אותן שנתערבו צריך להתברר:

למה אירא כו'. ר"ל על ישראל בימי רע בזמן הגלות, "עון עקבי" שהערב רב נקרא עקב מסטרא דנחש "ואתה תשופנו עקב" כמש"ו, "יסובני" שהם מסובבים וילמדו מעשיהם כנ"ל:

צאי לך כו'. תחלת המקרא "אם לא תדעי כו'" להזהר "צאי כו'" ביניהם בגלות:

ביעקב. ר"ל "בעקבי" אותיות יעקב והוא כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת וישלח דיעקב נוקבא דאדה"ר וכ' שם ודא גרם גלותא ע"ש:

נמשלים לתפוחים כו'. שמתחלה נמשלים לגפנים כו' שהן בעצמן המובחר מכל הפירות רק שלמראה הן תבירין וכן ישראל נאמר לא תאר לו ולא הדר כו' אבל התפוח למראה הדר:

ולכל ריחין כו'. ר"ל שישמעו שמעם למרחוק כמ"ש לריח כו' על כן עלמות אהבוך:

מקשים. ר"ל מתקשים בה:

אתרוג דאתמר ביה לא גרסינן.

אית עד הפירות לא גרסינן:

דאילן כו' צ"ל דבאילן לא הלכו אלא אחר כו' והוא טעם למה הלכו אחר חנטה ואמר דהכל הולך אחר בישולו ובאילן הוא חנטה ובתבואה לקיטה: