יהל אור פז

דיצה"ר דכר כו'. ר"ל אמאי קאמינא שפחה דיצה"ר לכן קאמר דיצה"ר כו':

וכבודי. שהיא השכינה לאחר שהוא הסט"א כמש"ו דשכינה דאילנא דחיי אין רע נוגע שם:

אתר דילה. ר"ל בכרסייא וכן בנשמתא כמש"ו ובכ"א כשהנשמה פגומה הכסא ח"ו פגומה שמשם נחצבה:

(קיח א) בחיבורא דא. דרע"מ שחיבר על המצות:

בעלי מדות. שכ"א גומל חסדים בחסד וכן בשאר המדות בכל רמ"ח אברים:

דשמא דא הוי"ה. ר"ל בצירוף כזה כמש"ו:

דאינון שור. נשר כו'. ר"ת שנא"ן שפשיטותא דנו"ן הוא אדם כידוע והן רכב אלקים המרכבה. ואמר רבותיים אלפי כמ"ש (יבמות ס"ד א' ב"ק פ"ג א') שאין השכינה שורה בפחות מכ"ב אלפים וענינו נגד כ"ב אותיות של התורה כ"ב צינורות של השכינה:

דהא מסטרא דימינא כו'. דד' חיות הן ד' אותיות של השם ולפי הצירוף של השם כן החיוון:

סידורא דלהון אריה שור נשר אדם. כצ"ל. לפיכך הלכות נזיקין מסטרא דשמאלא בצירוף הוי"ה מתחיל בה' בשמאל הוא שור נשר כו' ואע"ג דבפ' בא אמר דבשמאל סדורא גבריאל מיכאל אוריאל רפאל שם הוא בצירוף היו"ה דשם לא צירף אלא ד' צירופים רק התחלת השמות ושאר הג' אותיות הניחן בסדורא דלהון:

השור יקשור. ל"ג:

וסיומא דלהון כו'. ששני פרקים הראשונים מדבר מכלל הד' נזיקין ומסיים באדם מועד כו' אע"ג דסובר הר"מ דמבעה הוא אדם כמש"ל ומבעה תנא קודם. הכל הולך אחר החיתום:

אתדנו בה' בג' ב"ד שכינתא כו'. כצ"ל. ור"ל ב"ד הוא שכינה בג' לקבל כו':

דתמן איהו כו'. ר"ל דיין מסטרא דמלכות ושופט מסטרא דבינה כמש"ל כי דיין לשון דינא כנ"ל ובינה נקר' אלקים חיים וז"ש ומסטרא דשם כו':

שומר שכר. ל"ג:

לקבלייהו דינין כו'. ר"ל שע"כ בנזיקין כי ד' שומרים הם ג"כ מאבות נזיקין:

בכמה כו'. והוא הכל א' ג"פ ד לקבל תלת חיוון בכ"א ד' פנים י"ב אנפי חיוון כידוע שהן ג' דיינין ג' אבהן וחיה רביעית שהיא כלל החיות הנ"ל כלל ב"ד נגדה ארבע מיתות בית דין כמש"ו ובה דן לשפחה כמש"ו:

דמינייהו כו'. הן או"ה שמצערין לישראל כמש"ו:

נזק כו'. וצער א"צ לפרש:

דגרמת לון. בכובד המס כמש"ל:

מארי כו'. הן אוה"ע כנ"ל:

לבי מלכא כו'. ר"ל לבהמ"ק שהוא רה"י ששם קרן מועד כר"ט (בב"ק כ"ד ב'):

[ובשן דיליה אכל כל קרנין*. דסתם ובער דשן דמכליא קרנא משמע כדמוכח בגמ'. דברי דוד]:

ושארא דאינון כו'. ר"ל דכתיב אכלה ומדקא ושארא כו' ור"ל אכלה בשן ושארא שהן אימורים שהן שיריים ופדרים כו' ברגלה רפס' הוא רגל:

ובקרן כו'. כמ"ש וקרנא דכן עבדא קרב כו':

הרס כולא כו'. כמ"ש הרס בעברתו מבצרי כו':

(ע"ב) שבתי. שהוא ממונה על חורבן ושם הוא הקליפה ע"ז קדמוני' כידוע:

בבית דילה כו'. ר"ל בתיבת שבתי אותיות בית:

בית הסוהר. שהוא בור כמ"ש כי שמו אותי בבור:

היא ישבה כו'. ר"ל השכינה:

ולא עוד כו'. ולא זו בלבד אלא אף מבזין אותה וז"ש כל מכבדיה כו':

זונה דאיהי הבער. כצ"ל והיא נוק' השניה גיהנם:

לבתר קם אדם כו'. כצ"ל:

ושלח את בעירו כו'. בזה משוה הפלוגתא במבעה שהוא אדם ושן. ובס"א שור ואדם דכורין ושני' האחרים נוק' היפוך ממה שבקדושה:

רבון עלמין כו'. אמר זה שהתפלין לשור הנ"ל קשר על קרנוי ולכל ד"א נזיקין כמ"ש בת"ז וז"ש יהבת בנ"א מצאתי כל קרבנין. ש"ל:

לן מצות כו':

לאגנא מיניה. וזהו לבינונים כמ"ש שם וז"ש ולצדיקיא כו'. ומשמשין לאבוהון ואמהון. לקוב"ה וכנ"י שהן תש"ר ותש"י כידוע:

כגוונא דגופא כו' הכי אתתא כו'. ר"ל טעם שתש"ר קוב"ה ותש"י כנ"י שתש"ר ברישא ותש"י בגופא:

כי גבה כו'. הן ג' מדרגות גופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא:

דאינון נשמתא ונשמתא לנשמתא כו'. כצ"ל:

עץ חיים היא כו'. ר"ל שכינה:

באות דתפלין כו'. שאצל תש"י נאמר והיה לאות כו':

ובאות דמילה. בקוב"ה. וזה בכלל אבל בפרט בשניהן אמר אות דזו"ן תש"י ותש"ר ומילה ופריעה כמש"ל:

זכור מימינא כו'. ששני בחי' יש בעד"א א' קיבולו מחו"ב וא' כללותו חו"ג וכן במלכות ומסטרא דעד"א הן שוין ומסטרא דחו"ג זה לשמאלא וזה לימינא כמש"ו. ומ"ש רשימין כו' מסטרא דחו"ג:

והכי שכינתא. ג"כ תש"ר ותש"י:

תורת ה' תמימה כו'. לשון נקבה ותורה ומצות ג"כ מימינא ושמאלא:

ושמור לכלה. ששמירה בנוקבא כמ"ש כ"מ שנאמר השמר כו' בל"ת:

דכנפי ריאה כו'. דימינא ושמאלא:

ופניהם. חו"ב:

וכנפיהם. חו"ג:

ולקבל פתוחות. צ"ל לקבלו:

ואלין מארי כו'. שכל אות הוא בצדיק. ואע"ג שאמר למעלה בקוב"ה וכו' הוא מסטרא דצדיק:

ובעירן ע"ה כו'. ל"ג ובעירן וצ"ל וע"ה כו':

ובעירן בתרי כו'. רומז על ע"ה שאין בהם מצות כלל בחזרם בתשובה ומוסרין עצמן צוארן לשחיטה והולכין לבה"כ לברכא לקוב"ה הן ב' סמנין האלו כמש"ל:

כגוונא דערלה כו'. קאי אעופין ושם מקומו. דהעברת הזפק דומה למילה וקליפת הקורקבן קליפה הפנימית דומה לפריעה:

מנהון כו':

וכולן בבחי' הנ"ל:

(קיט א) שקץ. בנוקבא:

ושרץ. בדכורא כמש"ו:

כל בהמה. שדומין לבעירן כנ"ל:

בברכו וקדושה. בבהכ"נ:

ובכל כו'. ויחודא אמר לעיל בסכין:

כגוונא דמברך כהנא. ר"ל בשחיטת הבהמה כן מקריב עצמו קרבן וזה אשר היה בקרבן ג' מינים בהמה ועוף ואדם כהנא דמייחד לון לג' מינים הנ"ל רומז:

כד רוחא כו'. ענין בפ"ע ולא קאי אע"ה:

בקדושה דיליה כו'. ר"ל של ברוך כנ"ל:

ומייחד ליה כו'. והוא ה' אלקינו של הברכה והן יק"ב ג' אותיות של השם ולכך אמרו (ברכות מ' ב) כל ברכה שאין בה שם אינה ברכה. ור"י אמר ג"כ מלכות על אות רביעית של השם. אבל רב אין מצריך מלכות לפי דל"ל מגרמה כולם אלא כלולה מהם לפיכך היא אות כפולה והה"א כפול לפי שהיא נוקבא:

והנה כו' בו. באדם:

אבל מלכא כו'. כיון דהוא בנוקבא לבד וג"כ מטרוניתא לא נחית דהיא אינה בפירודא. אבל למעלה דמייחד לקוב"ה ביחודא קוב"ה נחית וז"ש והנה ה' נצב עליו כו' על ההוא רוחא כמ"ש נצב עליו על יעקב וכן בכ"א:

הכי נטרין ברתא כו'. ר"ל דקוב"ה וכ"י שומרין את הרוח ומשיריין דקב"ה וכנ"י שומרין את הנפש:

ובמחשבה כו'. בכ"ע:

כד איהי שלימא. ר"ל בכל חלקי הנשמה בד' אותיות הוי"ה שהן נשמה לנשמה ונר"ן כמש"ו:

כל הנשמה כו'. ר"ל נשמתא לנשמתא ונשמתא וזהו כל תהלל י"ה. ורוח הוא וא"ו ונפש הוא ה"א וז"ש ובנפשא כו':

(ע"ב) רוח ה' כו'. ר"ל של כל ד' אותיות הוי"ה וז"ש מארבע רוחות כו':

ואינון רוח כו'. ר"ל ד"פ רוח:

סליק כו'. שהוא למעלה מהוי"ה פשוטה שם מ"ה כנ"ל:

בחסד. צ"ל חסר ור"ל שחסר כאן מהמאמר: