יהל אור פח

בכל ליליא. פקדונות הרוחות:

היא העולה כו'. ר"ל הנשמה וכתיב כל הלילה:

אי סליק כו'. שנאמר זאת תורת העולה כו'. וז"ש דקרבין כו' קרבנין כו':

בתורה דאיהי כו'. ר"ל דכל סליקו הוא בשם הוי"ה ובשם מ"ה ומפרש דבתורה אלו שני שמות וכן במצוה מפרש לקמן בתפלין וה"ה לכל מצוה:

דאתייהבו מאות יו"ד ובעשר דברין מאת ה' ה'. כצ"ל. ור"ל עשר אמירן עשר מאמרות שבהן נברא העולם:

בשית כו'. דויהי בנסוע הארון ספר בפ"ע. ואע"ג דבגמ' אמרו שבעה היינו למ"ד במקומה נאמרה:

חמשה אינון כו'. דל"ת הא אמרינן בכ"מ חמשה ואמר לבד מספר בראשית שהוא קודם מ"ת:

מופלא ומכוסה. בתרין דרגין ע"י וא"א:

במחשבה. ר"ל שם מ"ה:

לקשרא ליה ביד כו'. כמש"ו י"ד אותיות של השני השמות:

כל לא ממעשה כו'. עכשיו מפרש שם הוי"ה דאתכליל בשכינה:

ודבור דאיהו כו'. ר"ל בינה בן י"ה בן הוא עד"א ו' הרי יק"ו. וז"ש כלילא שהיא כוללת גם עד"א ועם מעשה כל השם:

ורצועה דיד. ל"ג:

וקשרא דרצועה דיד עשר וד' פרשיין הרי י"ד וש' כו'. כצ"ל:

שדי כו'. ר"ל שדי שבתפלין ש' שכינה י"ד הוי"ה הנ"ל:

רוח אתפקד לה'. שהוא בדרגא דעד"א ולפיכך בידך שהוא הוי"ה:

ונטרי ליה כו'. שקוב"ה ושכינתיה הן שד"י ושם הזה שומר ישראל כידוע ולפיכך שם שד"י ביסוד ששם כלול ת"ת ומלכות:

וע' תיבין. חסר כאן מהמאמר וע' תיבין מלמנצח עד סוף המזמור שהן רומזין על ע' שנין חבלי משיח דצווחת אילתא ע' קלין כמש"ו שהן ימי צרה ומתוכן יגאלו שבזה מדבר כל המזמור:

ובמאי. צ"ל ומאי:

ותרין דרגין כו'. כמש"ו בקר חסד ושחר נצח ושניהן דרגין דפורקנא שהן קו ימין אלא ששחר הוא ע' שנין בתראין חבלי משיח ובקר הוא הגאולה שיהיה אח"כ:

בימינך. ר"ל חסד:

סליק יתי' כו'. ר"ל שמניחו על הגאולה:

אתקריאת אילת כו'. דרחמה צר וחבלי לידה קשין מאד כנ"ל דצווחת כו':

ובג"ד למנצח כו'. דבשני המזמורים מזמור יענך ה' ביום צרה ומזמור למנצח על אילת השחר דכל מזמור דאילת השחר הוא צווח' דאילת השחר בכובד הגלות בע' שנין הנ"ל:

עוקלין. צ"ל ע' קלין:

שחרות כו'. דהלילה נמשל לגלות ובקר לגאולה כמ"ש לקמן שכבי עד הבקר וקודם הגאולה יכבד הגלות יותר מכל הגלות כמ"ש בגלות מצרים תכבד העבודה כו'. וזהו למהר הגאולה כמ"ש (ברכות ו' ב') אגרא דכלה דוחקא והוא שחרות השחר שקודם שמתחיל להאיר היום הוא מחשיך יותר מכל הלילה ולכן נקרא שחר. וע' קלין הן ע' שנה והן נקראין חבלי משיח שכל הגלות דומה להרה שמתקרבת הלידה כל יום והגאולה דומה ללידה כמ"ש היולד גוי כו' כי ילדה ציון כו' וכשמתקרבת לילד אז כואבת יותר מכל ימי הריונה כמ"ש הרבה כו' והרונך צער הריון שהוא הגלות וכשיושבת על המשבר זהו חבלי משיח. וז"ש בההוא זמנא כו' ועל כן נקוה כו'. דזה נאמר ג"כ על הע' שנין כמו היושבת על המשבר שתקוה לילד מהרה כן יקוו באותו זמן לגאול מהרה. וז"ש לראות מהרה בתפארת עוזך ולכן יש בו ע' תיבות ועל כן הוא תיבה אחת. [מ"כ עה"ג. ר"ל מלת כ"ן גי' ע' וז"ש בר"מ כ"ן היינו כו' וזהו על כ"ן נקוה. עכ"מ עה"ג. ואני דוד אומר שהדבר אמת בכוונת הר"מ. אבל רבי' הגר"א ז"ל כוון כאן למספר התיבות בעל כן נקוה לך עד תמלוך בכבוד (ומככתוב בתורתך ואילך אין שייך להנוסח כי הוא נמשך מנוסח מלכיות דר"ה כידוע) שהן ע"א תיבות וכ' רבי' ז"ל שעל כן נחשבים ב' התיבות רק לתיבה א' מפני שהן מחוברין יחד וכעין מ"ש רבי' ז"ל בלקוטיו על מאמר הזוהר בשלח (נ"ב.) מ"ח תיבין בפסוקי שם ע"ב שכל התיבות שהן במקף יחד נחשבין לתיבה א' ע"ש]:

ובהון כו'. ר"ל בע' שנין הנ"ל:

אעילת כו'. דכן עשה אילת בחבלי לידתה כידוע וצווחת ע' קלין עד דילידת:

רישא כו'. דאיהו ראש דידה כמ"ש על ראש המטה יסוד כמ"ש בזוהר בכ"מ:

דאינון נו"ה. שמהן בנינה כידוע וז"ש ברכהא:

ואומי לה בי'. ר"ל ביסוד שבו תליא השבועה כמ"ש לעיל. וכן האבות שים נא ידך תחת ירכי כו'. וז"ש חי ה' שכבי עד הבקר כמש"ו. ואמר בין ברכהא שהן הע' שנין שהוא מסטרא דנצח כנ"ל. ואע"ג דקאמר לעיל מסט' דנצח הוא מכל נה"י וכן הגאולה שאמר מסטרא דחסד אמר לקמן שיהיה מכל ג"ס חג"ת וכן יהיה בע' שנין בבתינ' דחג"ת בנה"י:

בבקר דאיהו ארי'. שאריה מימין כמ"ש ופני אריה אל הימין כו'. וז"ש הן עם כלביא יקום כו' ר"ל בבקר:

בקר כו'. כמ"ש וישכם אברהם בבקר:

ובג"ד חי כו'. ר"ל השבועה כנ"ל עד זמן הגאולה בבקר:

ובי' מוליך כו'. ר"ל בחסד:

בגין כו'. וזהו ימין משה זרוע תפארתו:

בע"ב כו'. וזהו בוקע שבשם ע"ב בקע ימא ולפיכך ר"ת וס"ת בוקע הוא ע"ב. מים הוא חסד:

דהכי סליק כו'. ר"ל זהו חי ה' כו' הבקר. דהבקר הוא חי ומני' יסוד נקרא חי דחסד גנוז בפום אמה:

תלת ענפי כו'. וכולן כלילין באברהם. ולכן אע"ג שג' הפסוקים ויסע ויבא ויט הן בג' אבהן מ"מ שם ע"ב הוא בחסד דהוא יומא דכלא יומין:

ש'. דשי"ן הוא מג' ווי"ן:

מ"ה כו'. גי' אדם:

דאיהו כו'. שאדם מלכות דאתקשר בשמאלא:

(קכ ע"א) דוחה מרומי. דוחה ל"ג:

כימי צאתך כו'. בניסן:

והאי איהו כו'. ושני המאמרים אמת שהפקידה תהיה בתשרי אבל תדחה עד ניסן דתשרי דרועא שמאלא ר"ה כידוע ואע"פ כן יהיה בסוף הגאולה בתשרי כמש"ו ולבתר כו':

דמיניה משיח כו'. כמ"ש בכור שורו הדר לו כו' ושור בשמאלא כנ"ל בהם עמים כו':

עבורא דאינון כו'. כמ"ש קדש ישראל לה' ראשית כו' ועכשיו התבואה מעורבת ומכוסה בקש רשע מכתיר את הצדיק:

והיה בית יעקב אש כו'. מסטרא דשמאלא כנ"ל:

וכנישו דעיבורא כו'. ר"ל קבוץ גליות:

בי' ויאסף כו'. יעקב דהוא דרגא דעד"א:

לאן אתר כו'. ר"ל לבהמ"ק וכן ביעקב נאמר אל המטה שכינה:

כלחוך השור. שהוא שור כנ"ל ופני השור כו':

דאיהו עד. ר"ל מפסח ועד תשרי נקרא עד כמ"ש בבקר יאכל עד:

ומתמן כו'. ר"ל עדי הוא כל זמן ור"ל כל זמן העד יהא השמדם כמ"ש לקמן דמשיח ב"ד ייכול כל האומות עו"כ בבקר יאכל עד וכד מטי תשרי לא ישאר מהם כלום כלחוך השור כו':

ולא עד כו' עד עדי עד ל"ג:

וסמיכו דישראל כו'. ר"ל הגאולה:

קימה כו'. ר"ל קבוץ גליות:

בגופא דאילנא כו'. עד"א כמש"ו:

כל הכורע כו'. שענין הכריעה ליסוד לסמוך למלכות סומך נופלים וקימה למזקף לה כידוע:

בברוך צדיק. דצדיק נקרא ברוך כידוע בסוד בשכמל"ו וברוך דח"י ברכות שהן ביסוד (ועי' ר"פ עקב רע"א א'. דוד) והאי איהו חי כו'. שהסמיכה ביסוד בדרגא דבקר כנ"ל בסוד ג'