יהל אור פו

הוא בשכינתא כמ"ש דבעלמא דין כו' שהוא מלכות ולפיכך אמר שם פי שכינתא כו':

בגרן ויקב כו'. נ"ל שצ"ל בפסולת גרן כו' ור"ל אותה שנחצב' מגרן ויקב והיא השכינה כמש"ו:

(ע"ב) דאית הלכות כו'. ר"ל הלכות פסוקות שהן בסטרא דנער:

מפי הגבורה כו'. ר"ל מלכות מסט' דגבורה נחצבת דתורה שבכתב מסטרא דחסד ושבע"פ מסט' דגבורה:

גבור החיל. ר"ל שהוא גבור על הבנות עשו חיל:

אתתקן כו'. שגבורה נתקן ע"י:

יברך בעלמא דאתי. שבינה משם הברכה שהיא נקר' ברכה:

בעלמא דין. וזהו בקרב הארץ:

למהוי שלטנותכון כו'. כמ"ש (יבמות צ"ו ב' וש"מ) אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לדור בב' עולמים כו' שהוא חי בקבר וזהו בקרב הארץ בתוכה:

ע"ש דאתמר כו'. ר"ל כי חיים בבינה כידוע:

חיים תמן כו'. ר"ל לכך נאמר חיים לשון רבים:

מאן דאיהו כו'. ר"ל בגוף:

דאינון אשא כו'. ר"ל שאמרו שהמלאכים נקראו חשמ"ל חיות אש ממללות והן הולכין עמו ואינו שומע קולם בעודו מלובש בגוף:

כגוונא דאדם. ר"ל שנתלבש בכתנות עור:

דחובי אבהתהון כו'. ר"ל מעשה אדם הראשון שמרכיבין טוב ברע בעונותם והוא ע"ה טו"ר ולפיכך אינן זוכין לידיעת עץ החיים:

בכמה גדפין כו'. ר"ל שרפים עולם המלאכים שמשיגין משם ידיעתו:

ולא יכנף. לשון כנפיים:

דאנת כו'. ר"ל בחייך. שאפילו מרע"ה אין יכול לראות בעין הגשמי בחייו מ"מ חילוק בינו לשאר בני אדם שמ"מ ראה בעין השכל את הכל כמש"ו:

ובג"ד אמר שלמה כו'. ר"ל ראיה שבעין השכל שייך ראיה לחכם:

אבל בנבואה כו'. ר"ל מצד החכמה יכול להסתכל. אבל מצד הנבואה אין יכול להסתכל אפילו בעין השכל ולפיכך חכם עדיף מנביא כמש"ו:

כ"ש נביא כו'. ר"ל כ"ש שאר נביאים שאין יכולין להסתכל בעין השכל. ואמר כ"ש נביא ר"ל נביא לבד שאפילו בעין השכל דחכמה לא השיגו וכ"ש בנבואה:

אלא בעיינין כו'. ר"ל ומה שראו הנביאים מראות בעיינין הגופניים ראו. ולא שראו ראיה ממש שאפי' מרע"ה לא ראה כלל בעיינין כנ"ל אלא בחזוונין דעיינין כמ"ש שראו באספקלריא דלא נהרא אבל מרע"ה לא ראה כלל בחזוונין כמ"ש שראה באספקלריא דנהרא לפיכך לא ראה כלל בנבואה. וז"ש כי לא יראני כו':

ועיינין אינון כו'. והוא ראיה שראיית הלב משובח מראיית העין:

(קי"ז א) ובה אסתכל כו'. ר"ל בעין השכל דחכמתו' אסתכל בחייו:

מה דלא כו'. ר"ל אע"פ שבעיינין לא יכול להסתכל. ואמר בקדמיתא לאפוקי לאחר פטירתו כידוע:

אלין טפשי כו'. ר"ל אע"פ שמרע"ה מתעלם בכל ישראל מ"מ טפשין שבהן אין מעכבין אותו שלפי רוב גדולתו אין חשובין כנגדו להפסיק כמו קליפה קטנה על אדם גדול:

באינון חלונין כו'. ר"ל במילולו וראייתו וכל שימושיו בז' נקבים שריא שכינתא וכל משריין:

נרד וכרכום כו'. וראשי בשמים לא חשיב שהוא כלל כל הבשמים והוא בג"ר כח"ב שהן ראשים והן כלל כל האצילות כידוע:

כלילא מתלת כו'. קאי על בינה שהיא ג"כ כלילא מתלת:

מר דא כתר כו'. אע"ג דמור ולבונה קא חשיב למעלה בז"ת היינו מצד שרשם בג' ראשונות:

מכל אבקת כו'. שהיא כלל כלילא כנ"ל:

[מה"ת. פקודא בתר דא לפדות ע"ע כו' דהא בגין מילי אלין אליהו אתעכב. דהיינו בגין שאמר לעיל בן י"ה אסתלק לעילא וידוע דמשה נקרא בגלות כבד פה וכבד לשון ואליהו הוא יהיה לפה ר"ל שכל זמן שאליהו לא בא הוא כב"פ ופנחס אליהו בן אהרן וז"ש ואהרן כו' יהיה לפה:

מכל ממונא דעלמא כו'. שאמר קודם בכמה עותרא ז"ש מכל ממונא כו':

ואנא מחיל ליה. אף שלא יהיה עותרא:

ולא למגנא תקינו ג' בני נשא. דשבע"ת ע' ע' אנפין ש' ג' אבהן חג"ת. ר"ל עד שיתירו לה חג"ת אך א"ת מי מעכב אך מוכרח להיות בזה העולם ג' אנשים בדרגא חג"ת ז"ש בגמרא איכא ר"ח ובניו]:

ואי לית ביה כו'. ר"ל ז"ש אחרי רבים דווקא להטות:

בג' תלת חיוון כו'. ר"ל חג"ת והיא חי' רביעית פני אדם דכליל כל תלת חיוון וזהו כלל ב"ד:

ואיהי דין כו'. ר"ל שהיא דין של עד"א שנקרא אמת לכך צריך משפט אמת:

שפת שקר גיהנם כו'. זלעו"ז נגד אמת עד"א שקר ס"מ ונגד שכינה גי' שפ"ה שפת שקר כו':

לג"ע. שהוא היפוך של גיהנם כי ג"ע הוא נוקבא דקדושה ועה"ח ת"ת כמש"ו:

ולעולם דינא כו'. ראיה שדין במלכות:

בז' נוקבין כו'. ר"ל שנאמר שבעה עיני ה' כו' וכתיב עיני ה' משוטטות כו' שהוא על המחשבה וז"ש (אבות פ"ב מ"א) דע מה כו' עין רואה וכתיב עיניו על כל דרכי כו' שהוא על המעשה וז"ש וכל מעשיך בספר כו' ובכ"א שבע כנ"ל:

(ע"ב) דנקבי פתוחות כו'. ר"ל למה באימא עילאה נוקבין לפי שהיא רחובות נקבי' רחבים:

לקבל כו'. קאי אלמעלה:

אשתו כו'. ר"ל מכאן ששכינה תתאה נקרא גוף:

וע"ש פקודין כו'. ר"ל ע"ש התחלקות רמ"ח פקודין נקרא אברים:

לאדם כו'. שהוא נשמתא דרגא דת"ת כמש"ו שמלכות גופא ליה כמ"ש לקמן:

קוב"ה שופט כו'. חוזר למעלה ר"ל שהוא שופט מסטרא דבינה כמש"ו:

דבינה כו'. ר"ל אע"ג דבינה בעולם הרחמים מ"מ דינין מתערין מסטרא דלמטה וזהו שאותיותיה הוי"ה ונקודותי' אלקים:

וכל ספירין כו'. ר"ל ז"ש שופטים ושוטרים כו' לאשלמא כל ספירין:

דתפארת. צ"ל ותפארת:

וצדיק מתמן כו'. של"ת הלא אמר למעלה שוטר מסטרא דצדיק:

(שם) פקודא להשוות הבע"ד כו. ר"ל שאין הפי' מדבר שקר תרחק שלא יעשה שקר במשפט דא"כ מאי מדבר ומאי תרחק אלא שלא יוציא לעז עליו כמש"ו ולהתרחק מדבר שקר דלא יימרון כו'. ור"ל להשוות כמ"ש (שבועות ל' א' וע"ש ל"א א') שלא יהא א' יושב כו:

כגוונא דאחד כו'. ר"ל אחד לשני הבע"ד כמש"ו:

דיהא איהו בדיוקניה כו'. כנ"ל דעד"א אקרי דיין והוא מכריע בין חו"ג ואין נוטה לזה יותר מזה כן דיין בין זכאי וחייב. ואח"כ לפי המשפט נוטה אם לחסד או לדין כן הדיין. וז"ש ולא יטה כו' ולבתר כו'. כמ"ש כל באי עולם עוברין כו' וכלם נסקרין בסקירה אחת:

ואוקמוהו כו'. זה לראיה שכ"א נידון כפי מעשיו:

גמור ביה. ל"ג בי':

דא צדיק כו'. כמסקנא דגמ' צדיק וטוב לו כו':

ולית טוב אלא כו'. ר"ל לא טוב ורע בעוה"ז וכמ"ש בזוהר דהרי יעקב צדיק גמור היה וכל ימיו בעאקו אלא על תורתו ונשמתו:

מסטרא דעה"ד כו'. מכרסייא כמש"ו לקמן דשם מורכבין טו"ר וכן צדיק ורע:

בגין דיצה"ר אסתלק למהוי רישא דיליה כצ"ל:

ואע"ג כו'. ר"ל דהרע שליט על הטוב ועטרא ליה וזהו מכתיר:

גם כו'. ר"ל גם ענוש לצדיק לא טוב. בשביל