יהל אור פה

משנה בששה חותמות המתהפכין כמ"ש בת"ז:

גאולה תהיה כו'. ר"ל שאח"כ יתעסק בעץ החיים רזין דאורייתא שהוא עלמא דחירו שהוא בדרגא דאצילות ועיין בת"ז:

אית דאיהו כו'. ר"ל שאין מגיע כל ימיו לרזין:

ואית כו'. ר"ל עד שילמוד הש"ס ואח"כ ילמוד רזי תורה שמשם יגיע ליראה פנימית וישתדל שלא ע"מ לקבל פרס שאז הוא בדרגא דבן באצילות כידוע כמ"ש אם אין יראה אין תורה אם אין תורה כו' דהראשונה קאי על יראה החיצונית ופשיטו דאורייתא והב' על קבלה ויראה פנימית:

לית עולם כו'. וז"ש אחרי נמכר גאולה תהיה לו וביובל יצא רומז על שני מדריגות הנ"ל ור"ל ביובל לעוה"ב שאז יצאו מדרגא דעבד לעלמא דחירו ויתגלה עץ החיים כידוע. וז"ש רבנן לר' חנינא עולמך תראה בחייך כו' (ברכות י"ז א) וזהו והשיגה ידו ונגאל. ויש שנגאלין ע"י אחרים והיינו ע"י גלגול וידוע שגלגול היותר מועיל הוא ע"י קרוביו כמ"ש בסוד היבום ובועז וכמ"ש בירושלמי (בב"ר פ' חיי שרה) חטין דקרתך זונין זרע מנהון ע"ש. וז"ש או דודו כו' כמ"ש לקמן וז"ש (קדושין ט"ו ב) בקרובים לשחרור בשאר כל אדם לשעבוד וחכ"א הכל לשחרור. ויש שאין נגאלין כלל ע"י גלגול וזה צריך להמתין עד לעוה"ב כנ"ל:

(ע"ב) דאינון חמשין כו'. ר"ל נ' תרעין דבינה כמש"ו:

ודא ק"ש כו'. ר"ל בק"ש ותפלה מרומז שני דרגין הנ"ל ר"ל דבק"ש הוא עבד נרצע שאין לו גאולה ע"י אחר שאין מוציא אותו אחר י"ח אלא הוא בעצמו צריך לקרא אבל בתפלה מי שאינו בקי הש"ץ מוציאו י"ח. וק"ש הוא בדרגא דיובל נ' תרעין ואותו שעובד לעולם אין לו גאולה אבל בתפלה שהוא בדרגא דשש לפיכך יהיה לו גאולה ע"י אחר. ובשניהן הוא עבד בק"ש בעול תפילין וז"ש דאיהו עבד כו' וכן בתפלה עבד כמ"ש לקמן ואין עבודה כו' אלא שהן ב' מדרגות כנ"ל:

ואזן דיליה כו'. ר"ל שהוא נרצע והוא עובד לעולם כנ"ל:

פתיחא כו'. שצריך שישמיע לאזניו משא"כ בתפלה (עי' מ"א סי' ק"א ובדברי רבינו שם וצ"ע). לפיכך בתפלה אינו נרצע אלא בשש:

דשמע בכל לשון כו'. ר"ל של"ת דשמע כתיב משמע אפילו ע"י אתר לכך אמר שאדרבה דקאי שצ"ל בעצמו:

ל"ל פדיון כו'. כנ"ל:

הכא לא אתמר כו'. ר"ל דגבי נרצע לא כתיב או דודו דל"ל פדיון ע"י אחר כנ"ל:

ג' ראשונות וג' כו'. דבאמצעות אינן רק צרכי עוה"ז שמבקש פרס:

דצדיק כו'. ר"ל דתפלה היא בדרגא דצדיק ח"י עלמין כידוע שלכך בה י"ח ברכות והיא ו' זעירא שכנגד זה ג"ר וג' אחרונות וק"ש בעד"א וזהו שמע ישראל ישראל סבא ובו שית תיבות ו' דעד"א ועד"א סליק לבינה כמ"ש לקמן לפיכך נאמר שמע ששמיעה הוא בבינה וז"ש לעיל בכל לשון שכ"ל הוא בינה נ' תרעין:

על שמיה בועז כו'. ר"ל דבעז בדרגא דצדיק כידוע ופלוני אלמוני בדרגא דעד"א דסליק לבינה. וזהו פלוני שהוא אינו נגלה כ"כ כצדיק אלמוני דסליק לבינה ופלוני לא רצה לגאול ובעז גאל:

קרוב. כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו שבתפלה שהוא בדרגא דצדיק ה' קרוב לאדם נמצא בדרגא דצדיק ה' קרוב אל האדם. וז"ש וטב ליה כו'. ר"ל כמו בעז אע"ג דפלוני היה יותר קרוב אעפ"כ טוב בעז לרות יותר מפלוני כנ"ל. וכן בתפלה מלכות טוב לה יותר צדיק שהוא שכן לה וקרוב אצלה יסוד למלכות מאח שהוא עד"א שהוא אחי' ורחוק שנתעלם בבינה בעת הגלות דאשתאר חד כרוב כידוע ויסוד סמיך לה לעולם. וכן ע"י צדיק יש לו לאדם גאולה בעוה"ז בשש נ"ל והוא קרוב וע"י עד"א בעוה"ב וזהו שנתעלם בבינה וכן בק"ש ותפלה דבתפלה אית ליה פדיון ע"י אחר כמש"ו:

שית שנין יעבוד כו'. בראשונות ובאחרונות והענק תעניק לו באמצעיות שממלאין לו משאלותיו. וזהו הענק תעניק כפל עבודתו שהוא שש כנ"ל ומעניקין לו י"ב ברכות האמצעיות. וזהו שפתח לעיל פקודא לפדות כו' לדון כו' הענק כו'. ומ"ש לפדות אמה לייעד כו' לפרוק בתפלה השכינה ולייחדא שבעו"ה ושפחה כי תירש כו' כמ"ש ברות ופרשת כנפיך כו':

אם אין כו'. ר"ל אם איני גואל א"ע מי לי ביובל אצא לחירות:

פה אל פה כו'. ר"ל בשניהם מליל עמך:

בק"ש כו'. ר"ל שמלולך בק"ש בשניהם כמש"ו:

דאתמר ביה כו'. כמ"ש בגמרא (ברכות ה' א) דהאי קרא אק"ש קאי:

דאסחר כו'. ר"ל חוט השני המקיף בעיגול ב' השפתים והוא גולמא כמו יו"ד כידוע:

ה' ה' בתרין כו'. כצ"ל. ר"ל שחרב הוא שם הוי"ה י' ראש החרב והחרב עצמו ו' ה' ה' שני פיפיות. וכן בפה יו"ד המקיף וכן חכמה מקיף הכל כמ"ש בס' ברית מנוחה. ה' ה' שפתים כי שפ"ה גימ' שכינה שפה עילאה שכינה עילאה שפה תתאה שכינה תתאה ולשון ו' בין השפתים בין ב' ההי"ן. והן כל הספירות מחכמה ולמטה. וכ"ע הוא המילוי דשם מ"ה כמש"ו במחשבה לפי שכ"ע מחשבה סתימאה. וז"ש ודאי שמא כו' ר"ל שם הפשוט ושם מ"ה במחשבה:

אליהו כו'. ר"ל בגלות ובפרט דוחק של ת"ח שמרע"ה מתעלם בתוכן. וז"ש בגין דעניותא כו'. כמ"ש אגרא דכלה דוחק':

משיח אמרו דייתי כו'. ר"ל שגם משיח עני כמש"ו:

נעביד ליה כו'. ר"ל להתיר בג' השבועה של הגלות:

בת יחידה. ר"ל בת של שבועת:

שבועה דאשתתפת כו'. ר"ל שבעת הוא אותיות שבת חגת"ם ועוד ע' והוא כורסיי' בע' אנפין כמש"ל ברע"מ פ' יתרו (צ"ב ב'). ור"ל עד שיתירו לה חג"ת:

ודאי כו'. מביא ראיה ששבועה בשכינה:

בעלמא דיליה. ר"ל באצילות ולא בעלמא כו'. ר"ל ביצירה ועשיי':

(קט"ז א) כותל מערבי כו':

ר"ל שכל בנינה בי' וראיה' להנ"ל דל"ל קיומא אלא כו':

מערבי. שיסוד הוא מערב כידוע:

שהכל פונים בו. שהכל מריקין בו:

א"ח שמים. שכולל ט"ס כמנין א"ח [ט' גלגלים בשמים. מ"כ עה"ג]:

ד' הארץ. שד' הוא מלכות כידוע [מארבע כנפות הארץ. מ"כ עה"ג]:

הה"ד חי כו'. שהוא נקרא ח"י עלמין:

ותפארת עמה כו'. בא לתרץ מ"ש לעיל ונפלו שמיא כו':

דבי' איהו. ר"ל באמת:

הה"ד כו'. ס"ת אמת:

תמן אות כו'. ברית הוא יסוד ואות ברית הוא מלכות עטרת יו"ד כמ"ש ברע"מ פ' בראשית וכאן הוא תחת יסוד אבל שם ע"ג יסוד:

תגא כו'. שס"ת הוא בדרגא דיסוד:

ועטרותיהם כו'. תגא הנ"ל:

ובגין דאית כו'. ר"ל בעוה"ז היא למטה נקודה תחת ס"ת ונקודין משמשין לאותיות ולפיכך יש תשמיש בעלמא הדין אבל בעוה"ב הוא תנא ותגא אין משמשין לאותיות לפיכך אין תשמיש שם. ולפיכך דאשתמש בתגא חלף נטרד מעוה"ב שאין שם שימוש כנ"ל:

ובג"ד ס"ת. דאתייהבית מבינה אבל בע"פ אמרו מלכות תורה שבע"פ:

דמשתמש בס"ת כו'. כמ"ש המשתמש בכתרה של תורה כו':

במי ששונה כו'. שהוא ס"ת:

פא"פ כו'. ר"ל שכינה עילאה ותתאה לפי שכל המאמר סובב עליהן וכן מאמר הנ"ל דעבד עברי שני מדריגות של העבדים דצדיק