יהל אור עז

ורשע ובעל תשובה ונשר הוא לתקן גלגול הקודם (עד ע"א) ד' סימנין דאתוון אית בהו כו' בליט בשכיבו. צ"ל בשכיכו. וכן בכל המאמר הזה וע"ל ע"ד ג' בציורא תניינא דבעל תשובה דעדיין לא מתיישב באורח קשוט אמר שם ואלין בלטין בבהילו דלא שכיכין וכד מתיישב' ואתגלי' באורח קשוט שכיכין:

ד' ואינון תרי אתוון דמתחברין בי' ו"ת אינון ההוא כו'. ר"ל בסטר שמאלא הן ג' אתוון ג' שורייקין ושמאלא כליל ב' דהשורש הוא ב' אתוון עד ו"ת הוא לשון רבים ואין רבים פחות משלשה ג' שורייקין לכן נכללין בד' והן עד דעדות בשנים ימינא ושמאלא:

זרעא דדוד כו'. דהן מסטרא דנוק' ובה מתהפכין הדיוקנין (ערע"מ משפטים קי"ח א' דאינון שנא"ן דהא מסט' דימינא כו' סדורא דילהון נאנ"ש כו'. דברי דוד) כחומר חותם ושני מדות דיליה:

בקדמיתא אעבר כו' ולבתר וטוב כו'. דכן כתיב אדמוני מדרגא דעשו ולבתר וטוב רואי כו':

(ע"ג) זרעא דדוד כו' אבל נטר דבבו כו'. ע"ל ק"ח א':

ורזא דאינון אתוון איהו קריב מה דהוה רחיק כו'. כצ"ל. ולכן אינן שכיכין דעדיין לא מתיישב באורח קשוט ואמר וסימנא דא ה' מסטר ימינא. דה' הוא פתח לבעלי תשובה (מנחות כ"ט ב') ואמר אתוון אחרנין לסטר שמאלא. ולא פירש שהן עדות הנ"ל ע' הוא דסליק לחוטמי' לעילא דו"ת הוא תרין דשמאלא וחד לתתא מאינון תרין ואחיד בשניהן כנ"ל וה' הוא ה' דהכרת דתב לסטר דימינא לה"א והוא ה' ביהוסף שמו דחזר מעבד לנער וכמ"ש בס"פ בא וכן במשה כד אתיליד כמ"ש בפ' בשלח נ"ד א' דסליק לסטרא דבן:

(עה ע"א) ואע"ג דשורייקי אחרנין כו'. ר"ל אותן שהיו בו בדיוקנא דשור עתה אינון בולטין כמש"ו ואמר למטה ואי תב משמאלא לימינא אתכפיא כו' ואלין שורייקין שכיכו ואחרנין כו':

ג' קורטמי כו'. אותוית כר"ת. וכן בשמאלא ב"פ כרת וזהו הכרת תכרת ואמר עונה בה לאפוקי אי תב בתיובתא דשכיכין ואחרנין בלטין וכמש"ו וכנ"ל. ואמר חד איהו כ' כו'. דחד הוא דקיק בעיגולא לכן הוא לבד ואמר וכלהו בעיגולא. כי אותיות עגולות הן גם הת' מצד ימין. ואמר הכרת פניהם כו'. דהוי הדרין בתיובתא וחוזרין לקיאן כרת על ה"א:

ציורא רביעאה כו' דהא אתאבידו כו'. בגלגולא קדמאה וז"ש ושבח כו'. ואמר זרעא דדוד כו'. שהוא מסוכן למנדע כמ"ש בפ' בראשית והוא בדברי אגור (בן יקא) דרך הנשר ודרך כו' והוא היפוכא דאדם במרכבה כידוע:

(עד ע"א) מתני'. בני עלמא כו' ברעותי' דרישא חוורא. כתר:

בוצינא. ידוע דמדיד משחתא:

בפשיטא דנהיר. חכמה:

גו טנרא כו'. בינה דאיהי סלע ואיהי תקיפא כידוע וז"ש שלהובא חדא כו' וההוא כו' סלקא ונחתא עד דפשיטו בטש. שהרוח מורכב מחו"ב בן י"ה. ואמר ונטיל גוון חד כו'. שהוא ו"ק שמשא וסהרא נגד מעלה ומטה. ונפשא דעפרא אמר לקמן דהוא כליל מד' סטרין והן ו"ד של רוח ונפש ד"ו פרצופים:

(ע"ב) אתיישב ההוא רוחא בההוא עפרא ואתלבש בי' כדין כו'. וז"ש ויפח באפיו כו' ויהי האדם לנפש חיה דנפש אינו באדם אלא מחמת הרוח דאתלבש בגוף נעשה בגוף נפש וכמ"ש בפ' בראשית:

בשעתא דנאים כו'. זהו ביד כ"א יחתום ביד בשעתא דנאים דאז הוא כותב כל מה שעשה באותו היום ומשתני' השרטוטין בי' כפי מעשיו כמש"ל:

רקים בשיפולא משכנא. ר"ל בעור האדם שהוא אחרון במעשה בראשית. וע"ל ע"ו א' ואמר כדין ההוא עפרא מכשכשא. ר"ל העפרא סט' דגוף ובי' מתלבש הרוח והעפר מתקבץ מד' רוחות העולם כמ"ש בס"פ עקב וש"מ וכמ"ש בסנהדרין (דף ל"ח א) מכל העולם הוצבר עפרו כו'. ואמר ואתעביד דיוקנא חדא ופרצופא. ר"ל הגוף. ואמר נפש איהו יסודא לעובדי גופא. ר"ל למעשים. דברוחא הוא דיבור. ועבז"ח פ' יתרו. ואמר דיוקנין ורשימין. דיוקין הוא צורת המצח בעיגולא וכן בכ"ד. ורשימין הן הקוין ושרטוטין. ואמר דחד חוטא ירוקא. שתוהו הוא קו ירוק ולכן עושה ג"כ קוין שד' סטרין הן תוהו ובוהו כו' ד' יסודין דגוף. ואמר ואילן אתוון מתהפכן כו'. ר"ל שכל שרטוטין הוא אותיות מהופכות כחומר חותם לפי שהוא מסט' דבוצינא בסוד תשר"ק כידוע ותוהו הוא אחרון שלכן הוא בעובדין ושם הוא בהיפוכא ה' אחרונה נגילה ונשמחה בך לאתחברא אתוון בא"ת ב"ש וזהו החדוה לאתבסמא דא בדא:

(עה ע"ב) בזוהר. מכאן ולהלאה רזין אחרנין כו'. סוד העיבור ג"כ בפסוק זה כמ"ש הגאונים והוא רזין דדרגין לעילא בתקופין כמש"ו:

אינון דוכתין כו' באצבען לבר ולגו ובההיא כף. הן בי"ע ברזא דדעת דבהון סוד אצבע אהו"ה גושפנקא כו' וכף הוא כסא וכמ"ש בר"פ בראשית. ולבר ולגו כ' למעלה. וחלוק' דאצבעאן. דשממית בידים כו' כי הן ה"ג והוא בסוד דאהדר לשני טלפין ועי' במעשה המרכבה (מז.) משא"כ בבריאה שהוא נגד ג"ר לכן שם כף בחיבורא וכף הוא כסא והוא כבו"ד והוא כתר דמקננין שם לכן נקרא כסא הכבוד דכתר טמיר וגניז א' דכסא שיושלם לע"ל:

סדר בי' כל כו' דלעילא. ג' דרגין דאצילות ותתא. דבי"ע וכמש"ל ס"ז א':

יציר כף ורזא דכף כו'. דאלקים דמעשה בראשית אלקים חיים ולתתא אלקים לתתא שליט על תתאי כמש"ל ס"ח ב' והוא בכורסייא וזהו בצלמו צלם אלקים והן כף אל כף בחיבורא עלמא דלעילא ותתא כף אחת וכמש"ו וכמ"ש למטה רזא דכף אחרא. וצורת כף ג' קוין בג' דרגין הנ"ל באדם נר"ן רב"ג והוא בעיגולא ברזא דאת ס' וכ' הוא במדידו דבוצינא דאתפתח כמו הב' מן מ"ם כמ"ש בתיקונים רת"ה. ובה ב' בחי' ס' ומ' כמש"ל בר"פ תרומה והן עיגולא וריבועא מרזא דבוצינא. קו המדה הוא באצבעאן כנ"ל והן ה' מדות כמש"ש בתיקונים והוא בה' אצבעאן וז"ש שהכף הוא צלם אלקים דיוקנא דאלקים:

בהאי כף כו'. דבשניהן יחד הן י' אצבעאן עשר אמירן ה' וה' בב' לוחות והן נגד חו"ג וזהו רזין עלאין סוד הדעת רזא כל רז הוא דעת. ואמר דלהוו דא כו'. שהוא עלמא תתא' מעלמא דהוא בגלותא דאינו לפי עלמא עלא' גאותן של ישראל שנטלה כו' גאות' של מ"ש כו' והכל אחד. ואמר כד מתחברן כו'. והן עשרה בשניהם דהן אחת:

דא סליקו דמחשבה כו'. ר"ל אלקים הראשון כף הראשון ובי' נברא האדם דו"נ ברזא דזו"נ. והוא כלל האצילות ואח"כ בצלם אלקים רזא