יהל אור עו

גדולתם אבל בהר ונעלה וכן לא הזכיר בזהר כאן רק ב' דרגין שאין חלוק בבה"מ בין גרים לישראל וכן בירושלים וציון וכאן אמר להיפך. ואמר על גרים בדרגא הראשונה הר כמש"ו (ע' בליקוטיו שבסוף הספר) (ע ע"א) אלא עיקרא דכלא למה כו' המדבר. ר"ל דהוא הפקר:

ואקרי גר צדק. במלכות צדק כמ"ש בס"י ובת"ע:

ר' יצחק ור' יוסי כו' והא אתמר דאחמי כו'. ור"ל שז"ש זה ספר כו' דכל תולדות אדם נכתבים בספרא דאדם וכמ"ש בפ' הפועלים (פ"ו א') ובסנהדרין (ל"ח ב'):

אית ספר כו'. ר"ל חכמה עלאה ותתאה וע"ל דף ר' א' וכאן הוא תתאה:

הזכרון. דהוא כל זכורך דבי' הוא דכורא דכר:

ואקרי זה. ע' בתי' (לב.):

ובגין דלא כו'. ר"ל דלכן לא כתיב זה וספר:

דאינון חד. כמו באדם דלתתא דכתיב שם זכר ונקיבה ברא אותם ויקרא שמם אדם שלים נקרא כ"א פלג גופא וכמ"ש כי אחד קראתיו וכמ"ש בתי' תמ"ז:

דכל אינון נשמתין כו'. ר"ל דז"ש תולדות אדם דכל תולדות באין מזה ספר וכמש"ו:

ודא איהו רזא דאדם. ר"ל ההוא שקיו כמ"ש בתי' (י"ג א') דהוא שמא מפרש שהוא אדם וכל הנשמתין באין מההוא שקיו וזהו תולדות אדם ושקיו הוא הדעת הנהר כו':

לבתר ביום ברוא כו'. ר"ל האדם אשר בארץ והוא דוגמת אדם הנהר וז"ש דהא תרין כו' חד כו':

(ע"ב) כיון דעבדו תולדות כו' ר"ל ע"ש הנהר כנ"ל:

בדמות דא כו' ואינון דיוקנין כו'. ר"ל במראה שהדיוקנין הנראה אינו אלא לפי שעה שהדיוקנין עומד כנגדו וכ"ה באנפין מההוא רוחא דבפנים וע"ל ע"ג ג':

ד"א בדמות כו'. ר"ל על מנין האברים כ"א בדמות:

ברזא דאחור וקדם. כמ"ש אחור וקדם צרתני וכמ"ש (עירובין י"ח ב') מאן סגי ברישא כו':

ובאלין תליין כל כו'. ר"ל בזכור ושמור רמ"ח ושס"ה:

אחור למעשה כו'. ר"ל אלקים דכאן דאיהו אלקים לתתא שליט על תתא דאינון מעשה מרכבה ועובדא דבראשית הוא באצילות והיא אחור שם והוא אלקים האחרון דמע"ב וירא אלקים את כל כו'. כמ"ש בזוהר דף ס"ח ע"ב בכל עובדא דבראשית כו' אלקים לתתא שליט כו':

תו זה ספר כו'. ר"ל על ספר הנ"ל רזא דדיוקנין וכמש"ל א' בהג"ה זה ספר למנדע כו' דאתמסר לאדם קדמאה כו':

ובשרטוטי ידין באלין שית כו'. כצ"ל. וע"ל ע"ח א'. (ע' באוה"ג על פ' ואתה תחזה שבז"ח כ"ז.):

(ע' ע"א) רזי דרזין. ואתה תחזה כו' דא ספר מאינון כו'. ר"ל ספר ממש דאדה"ר על דיוקנין כמש"ו:

ברזין דספרא דאדם קדמאה מתמן כו'. כצ"ל:

זה דתליא בי' כלא. כנ"ל שהוא כללא דכולא נשמתין וכן נקרא כל שכולל הכל:

ולא אחרא דגלי. ר"ל שהוא מגלה תולדין בעלמא שממנו יוצא התולדין:

מאי זה כמה כו'. ר"ל דלכן אמר זה זהו ולא אחרא כמ"ש בהחדש הזה כו':

הה"ד ואתה כו'. ר"ל כמ"ש בפ' תצוה ואתה תצוה כו' א"ר חייא מ"ש הכא ובכל אתר דכתיב ואתה כו' אלא כלא ברזא כו' אנת ולא אחרא כו'. ועיין בסוף תי' קל"ד ב' ומש"ש:

בשית סטרין כו' ואלין אינון כו'. עבז"ח ר"פ יתרו ומש"ש דאינון שית סטרין ד' תיקונין דשם הוי"ה אנשי חיל כו' כמש"ש ובתי' ת"ע. ושערא הוא אודנין שלכן נקרא אז"ן שכולל אמ"ש שערא ומצחא. ואפין וידין הן ב' אלפין אי"ה או"ה ועוד יש ד' תיקונין דאדנ"י כמ"ש בריש תי' ע' ולכן חשיב בז"ח שם שמונה תיקונים ובתי' שם עשר תיקונים ובתיקונים שם חשיב שערו' במקום הברית שמוש ועוד יש תיקון ברגלים הילוך וצוואר הוא החמישי של אדני כמש"ש והן י"א תיקונין וכולן הוא בואתה תחזה ב' תיבות בכל תיקון. (נרמז בר"ת יראי אלקים אנשי. הד"ל) שם הקדוש י"א י"א כ"ב אתוון דאורייתא דכל תיקונין הוא מרוחא דבי' כ"ב אתוון כמ"ש לקמן ואמרו בשית סטרין כו' דהן דרישא דקרא ו"ה דסיפא דקרא וחסר כאן חוטמא ופומא:

(ע"ב) אלין אינון ערקין. ע"ל ע"ו א':

אינון דמתהנין כו'. דגם אינון נקראי' קץ כל בשר כמ"ש בסוף פ' פקודי ור"פ צו. ואמר אחרנין דשלטין כו' הוא קץ כל בשר ממש לכל תכלית כו' אבל אינון הנ"ל הוא מבשר דקורבנין אישים:

כמה דאתחלפי במשכי דרקיע כו'. כמ"ש ומסדר את הככבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו. ועתז"ח שם דלא כתוכנים (ע' פי' על ס' יצירה מ"ש על תלי):

ואע"ג דשערי ומצחא כו'. ר"ל ציור המצחא עצמו וכן כולם עומדין בקיומם כמו שנולד ומראין האיך שנתחייב בגלגולא קדמאה שע"ז נאמר מעוות כו' אבל הציורין הן מתחלפין. ואמר זר"ה פס"ץ כו'. שהן אתוון ז"ה ספ"ר ותולדות אדם הוא צ דרגא דצדיק וכמ"ש בכ' בראשית צדי אנת וצדי כו' ואינון נגד ו"ק ד' אותיות השם נגד חו"ג נו"ה כמ"ש בפ' בראשית בענין הדגלים ואפין הוא נגד תפארת פני אדם שנק' פנים כמ"ש בר"מ סוף ח"א וש"מ וידין נגד צדיק תולדות אדם ולכן כולל ה' תרעין דזה ספר כמש"ל ע"ד א' דצדיק כולל כל ה' קצות וז' בשערא כמש"ו ר' בחוטמא ס' בעיינין פ' בפומא ה' באנפין וז"ה מצחא ואפין ספר נקבים צ' בידין וכולל כל ה' דזה ספר כנ"ל [ר"ל זה דזה ספר הוא מצחא שנכלל בשערא כנ"ל ואפין וספר הוא בנקבים ר"ל נקבי העינים והחוטם והפה. הרמ"ש] והן ה' תרעין כמש"ש ומ"מ הן כלולין זה בזה לכן חשיב בכל א' כמה אתוון:

את דא דמתחלפא כו'. ר"ל הזיי"ן משמש בשערא ובי' מתחלפין שאר אתוון. ואמר וסמניך זיין ומאני כו'. דכל כחו של שמשון בשערא כמש"ש והוא זיי"ן ואמר עוד ודא הוא נזרא כו'. ר"ל דכתיב כי נזר אלקיו כו' (אצ"ל נזיר אלקים יהיה המ"ל) לשון עטרת ותרגום עדיו זייני' וכמ"ש ברס"ד:

זוהר (עג ג') רזא דאנפין כו' דיוקנא דאנפין כו'. הן חלוקין בשנים והן אחד. א' כי אינן בקיומא רק לפום שעתא. ב' כי אינן באתגליא רק דמתחזי באתכסיא לעיינין דחכימין והן בד' גוונין ד' אנפין דחיות. ואמר שהן לפום ההוא רוחא דשריא לגו דבא מגו עלמא דאתי דבה סוד התורה בינה ימא דאורייתא והנהר היוצא מעדן צדיק דנטיל הדעת מבינה נטיל האתוון ומצטייר ברוח דנפיק מצדיק דרוחין פרחין מיני' כנ"ל (ע' א'). ואמר אמר ר"ש א"ה ציורא כו'. דאתוון הוא בזרע האב דנפיק מצדיק אבל ציורא דאימא בבטנה שהוא מאימא שכינתא אינה עושה כלום. ותי' דפעולת האימא הוא שמצטייר הציורא לבר לעיינין. דציורא דאביו בכ"ב אתוון הוא לגו וציורא דאימא ד' אנפין דחיון הנ"ל כמש"ו. ומפ"ו דציורא דארי' כאשר חוזר בתשובה שהוא מתגבר כארי ושור הוא כאשר הולך בדרך לא טוב ואדם בצדיק. והן ג' דרגין צדיק