יהל אור עה

מאור לבושו של הקב"ה והוא סוד הדעת זוהר הרקיע (או שמים) [נראה דצ"ל אש ומים. המסדר] שממנו נברא שמים שהן חו"ג והלבוש יקיר הוא א' של מילוי ה"א שהוא אור שמאיר מסוף העולם ועד סופו שממנו נברא שמים שהוא סוד אל"ף:

פתח לי' חמשין תרעין. הוא פתיחת הה"א וכלילתה ביו"ד:

לגו בגו כו'. חכמה שנגנז בה והוא סוד נקודה האמצעית של ה"א כמ"ש בפ' תצוה ק"פ ע"ר:

מההוא נהירו נבעין נהורין וניצוצין נפקין מאינון תרעין. דע כי כלל הכל הוא סוד אוירא וניצוצא סוד ה"ח וה"ג ב' עטרין דגניזין באו"א גו אבא עטרא דחסד וגו אמא עטרא דגבורה כמ"ש בא"ז והן נהורין וניצוצין כידוע. ונש"ב הוא סוד ה"ג שכ"א נחלק לעשר והן ה' מוצאות הפה שהן נ' שערים לאותיות בסוד רל"א שערים של אותיות דנפקין מבינה כמ"ש בתיקוני' דאותיות מבינה ונקודות מחכמה והן נהורין. והן סוד כוכבים ורקיע שרקיע בסוד ניצוצין וככבים הם נקודי' נהורין והוא בסוד דרך כוכב מיעקב וקם שבט שהוא נהורא וניצצוא וע' בתז"ח ע"ט ע"א ודא נקודה דנהיר מסייפא עלמא עד סייפא עלמא כו' משך בוצינא כו' ע"ש ותבין זה:

אתחפי' בשית יריען. הוא ו"ק של בינה סוד הדעת שלה שהן נ' תרעין וכלילתן ביסוד וז"ש אינון חמש. והן סוד ו' שהוא חמש יריעות כמ"ש בז"ח ש"ה כיריעות שלמה יריעות שלמה אינון כלילין באת חד ובההוא את לא אתחזין בי' כלל אינון שית ואינון חמש ורזא דא חמש יריעות חוברות בלא פירודא כלל דכליל לון ו' דאיהו טמיר וגניז כו' והן סוד השמים ה' שמים שהן יריעות דמשכנא כמ"ש בפ' ויקהל וכמ"ש נוטה שמים כיריעה עוטה אור כשלמה הוא סוד לבוש יקר דנהיר שנתעטף הקב"ה בו ובו ברא אלה שהן השמים כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה והוא נוטה שמים כיריעה וכמ"ש בפ' בראשית בשעתא דסתימא כו' ואקרי מי כו' בעא לאתגלייא ולאיתקרי בשמא אתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה כו':

בגו אינון יריען כו'. הוא סוד החסדים שהן כלולים באחד כי ה"ג מתחלקים שהן ה' גוונין כמ"ש בפ' בראשית ט"ו ובתיקונים תי' י"ח אבל החסדים אין להם גווני' אלא דמיני' אצטבעו גוונין כמו הנשמה ולפיכך מתחלק לה"ח כדמיון האור בגווני' והנשמה באיברים וזהו יריעה חדא והוא סוד י' והוא סוד שם אקי"ק והוי"ה (ע' באד"א בפ' אמור ע"ד רמז. המסדר) וזהו היריעה הוא רוקם בתכלת ובארגמן שהם הגוונין ואמרו שרוקמין במקום שחושבין והוא בסוד המחשבה והוא כאן וכמ"ש בסוף תז"ח צ' ע"א בי' שוויין ציורין אומנין כו':

בההוא יריעה כו' הוא הלבוש יקר הנ"ל:

מיני' אשגח כו'. בסוד נותן לחם לכל בשר כל"ח וכמ"ש שם ועביד טיבו לכלא דאפיק מזונא לכולא ונהיר לון:

האי היכלא איהו פקיחא כו'. בסוד הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל שהיא נק' הנה והיא שומר ישראל דלעילא וממנה רוחצות בחלב בחלבא דאמא דנגיד ונפיק תדירא והן ל"ב עיינין דסתימין בחכמה כמ"ש שם בי' סתימין ל"ב עיינין וכאן אתפתחו בסוד ארחין:

מגו נהירו כו'. הוא סוד אוירא כנ"ל:

ההוא סוכלתנו כו'. הוא חכמה שלא ידע אנוש ערכה וע' בס"א ה' ע"א אלין ט' סמכין כו' סלקין גו מחשבה כו':

מטמירו דטהירו כו'. ר"ל מכתר:

ת"ח יתרו כו' והכי אצטריך. כמש"ו ורזא דא אודי כו' ולא לס"א. כדי לאתקדשא שמא דקב"ה כנ"ל וכמש"ו אבל שאמר והכי אצטריך הוא משום דקין אמר לית דין כו' והוא נפרד מקין ואתתקן בזה:

(סט ע"א) פתח ואמר ע"כ אודך כו' ואי תימא כו'. והוא מ"ש למעלה טוב דא סט' דימינא מאד כו' והוא כנ"ל אם שניהן יחד ימינא עיקר וע"י שמאלא נעשה מאד ועכו"ם שמאלא. וע' פ' שמיני ל"ו ב':

תלת חכימין כו'. כסדר ג' קוין ובס"א ימינא חמור משמאלא כמ"ש בתז"ח וכמ"ש טוב כעס דמרה משחוק דטחול דהוא ארס דזוחלי עפר. והענין כי בצד שמאל יותר נאחז בקדושה וי"ל קרוב יותר לקדושה. ולכן דכורא דקיק יותר ואינו מפתה דהוא כעס כו' אבל אמצעיתא דילהון כיון שביעקב אין אחיזה כלל ל"ל בסט' דקדושה כלל ולכן איוב בדחילו כו' ויתרו דהוא כהן אבל בלעם נגד דעת דמשה בישראל לא קם כו' ויודע דעת עליון ור"ל עליון במקומו שהוא עליון:

והוי מסתכל בההוא נהירו דסתימו כו'. ר"ל הגוונים בעינים סתומות דאין בהם באמת ראי' ועבר"פ וארא דמשה ידע בהון ידיעה אבל בלעם לא ידע כלל כנ"ל ולא ידע מאי קאמר אלא ראי' ואין בהם ראי' באמת וז"ש ולא חזי:

(ע"ב) מלה דקשוט. כמ"ש אמו ודאי. ור"ל הידוע לעולם:

ר' אליעזר כו' לבתר כו'. ור"ל דלר"ח ור"י קשה למה קראן אח"כ בניו:

*א"ר שמעון אלעזר כו'. ר"ל דלעולם לא נקראו ע"ש ומ"ש ובניו ובניו דיתרו ועל יתרו דרישא קאי. ודחקו משום דכאן הקדים בניו לאשתו משא"כ שם אבל לר"א משום דקראן בניה לכן הקדים האשה. ועוד דרשו אם אין אתה עושה כו'. ופ' ויקח משום שהאריך הקרא לפרש שמותם. אבל עיקר הראיה הוא דאח"כ חוזר ושני בניה עמה דהוא קשיא לר"א ואמר לבתר דאתא משה ה"ל בנין. דלא תימא האיך הניח בנותיו לרעות ואמר כמו בלבן ומביא ראי' מקרא ובני קני כו':

פתח ואמר והלכו כו' מה הר כו' דא הר כו'. ול"ג ד"א. וכ"ה בבהמ"ק הר הבית וגם אל הנכרי כו' דבחיל דוקא אין עכו"ם כו' ובית הוא עזרה והיכל דאינן אלא לישראל. ומפ"ו שהן גרים וישראלים דגרים הן בנוק' דילה גר צדק מלכות דילה אבל ישראל הן בגופא דאלנא וכמ"ש בהקדמה והוא בת"ת ובגמ' אמר ג' דרגין שדה ביצחק והוא ביסוד ששם חרישה ומלכות הוא תפוח דילה הר וב' ענינים באשה חדא לביאה והוא בגרים ג"כ שהוא קיבול המצות. והשני לבית וישובא עזר כנגדו לאשתי ביתי וזהו לישראל. דראשון הוא ג"כ בפלגש והוא שדה וזה בית והן ג' דרגין הר אף לעמין דלא אתגיירו וכמ"ש לע"ל שהן גרים ולא יתקבלו לע"ל וגרים הן ביצחק דחק בשארו שם אבל אברהם נתקרב קודם המילה והוא אב המון גוים והן הבארות אשר חפרו דיצחק מקרב הגרים דאתגיירו בימי אביו ולא חפר בארות אחרים. אבל יעקב לא חפר כלל והוא בירר חולקי' דילי' לזרעו. אבל כאן בזהר ל"ק רק ב' דרגין. ועוד ג' דרגין הנ"ל הן הר ירושלים דאיהו בראש ההרים ושדה ציון שדה תחרש ובה"מ והן ג' דרגין הנ"ל נטעתיך שורק ור"ל ג' נקודות שורק וזש"ש כלה (מל') זרע (יסוד) אמת (ת"ת). כ"ה בס' ע"מ. ש"ל) באבהן כידוע. וכן בבה"מ עצמו הר הבית ועזרה וההיכל ועזרה בו עבודה (עבודה) שדה עבודה בשחיטה וזריקה אבל בפסוק זה לא נזכר שדה דיצחק (שהוא האמצע) הר רישא וסיומא בית ואל בית כו' רק לראות