יהל אור נו

ומתמן נפיק קלא דקליא חילין אתבדרו לד' סטרי עלמא. הענין כמ"ש בתז"ח ע"ט ע"א קלא דקליין אשתנין מנו כו' וגלין אתהדרו לסטר צפון לסטר מזרח כו' ובתיקוני' דף ל"ו ע"ב ודא אזיל לצפונא ודא אזיל לדרומא כו' תרין אחרנין כו'. ומ"ש חד סליק כו' חד נחית כו'. הוא מ"ש שם בתי' דא סליק ודא נחית והן ששה סטרין דאגוזא שאמר בסת"א ה' ע"א:

חד עייל בין תרין. דעת בין חו"ב והוא קלא פנימאה נקודה קדמאה בין חיך וגרון כמ"ש בתז"ח ע"ט וכד אתפשטת מטאת לחד מאלין ואשתני ואתעבד רוח כו' והוא ספי' הראשונה דז"א שאמר בס"י אחת רוח אלקים חיים והוא בגרון:

תרין מתערין בתלת. חו"ב נכנסין בתלת מוחין דז"א והוא ג"ס הראשונות שאמר בס"י רוח מים ואש שהן חב"ד דז"א והוא שאמר בתז"ח (שם) סליק האי קשרא כו' ושני ליה בתלת גוונין באשא ברוחא במיא:

תלת עיילי בחד. שג' מוחין נכנסין ומתפשטין בת"ת והוא בקשרא דלישן כמ"ש שם האי קשרא דחיק ליה כו' ברזא דוא"ו דאיהו לישן כו'. והת"ת הוא דאפיק גוונין כמ"ש בפ' משפטים קכ"ג א' אתפשטותא דת"ת דגוונין בי' מתחברין כו'. ואמר בז"ח דף מ"ה ע"ג כדין האי ניצוצא אחזי בהו גוונין ואתעכב בי' י"ב ירחין כו'. וז"ש חד אפיק גוונין. ואינון י"ב כנ"ל י"ב ירחין והן י"ב גבולי אלכסון שבת"ת. והענין כי הן שש יריעות דאינון חמש ושש יריעות דאינון חמש ה"ח עם מוח חכמה וה"ג עם מוח בינה. וז"ש שית מנהון לסטר חד ושית כו'. ואלו מתחלקין מהגבורות נבנין תריסר טעמי וכ"ב אותיות ומהחסדים נבנין עשר נקודות. וז"ש שית עיילי בתריסר תריסר מתערין בכ"ב שית כלילין בעשרה. ואלו עשר נקודות כלן קיימין על חד נקודה דנפקו מינה. וז"ש עשרה קאים בחד. ועי' בתז"ח שם ותבין פי'. ואע"ג שאמר שם דטעמין הן תליסר אינן רק תריסר וא' כללן כידוע בי"ג תיקונין. ואלו הן כלל שמא מפרש במ"ה נהורין אתברי עלמא [הג"ה. ואפשר שזה הפתיחה מה ידידות כו' ע"ש המ"ה נהורין הנ"ל] תריסר ועשרין ותרין ועשרה וחד שהן ל"ב נתיבות וי"ג תיקונים. או שתלת הן אמ"ש כנ"ל. והן בין בנקודין ספי' וע"ס פנימיות בין ג"ר שלש אמות מכ"ב אותיות ואח"כ נכללין בלשון כנ"ל ומתחלקין לו"ו ו"ק של הרוח והן ו' נקודות אחרונות ו"ק של האותיות שהן ו' כפולות ואח"כ בי"ב שהן י"ב פשוטות ואח"כ נכללין במל' כל הכ"ב וז"ש תריסר מתערין בכ"ב. וכן נכללין כל הע"ס י' נקודין. וז"ש שית כלילין בעשרה. ועיין בס"י ותבין כל זה:

(עז ע"ב) ונשמתא שטיא כו'. שאין רקיע נפתח לה:

וסלקא. מצד מעט מצות שבידה שהן כנפיים לנשמה רק שמכבידין עליה העונות ונחתא וכמ"ש בר"מ פ' ויקרא בסוד אשם תלוי ע"ש:

אתפקדן דוכתייהו. בג"ע נפקד מקומם:

אתמסרון. לגיהנם שם נחתי כו'. וז"ש עלייהו כו' לא יעלה. כמו בתחלה שהוא סליק ונחית:

בההוא שעתא. קאי אלמעלה:

מסטר צפון. מבינה וזהו מי נתן לשכוי בינה:

בד' סטרי עלמא. חגת"ם:

ואתער כו'. להתעורר ב"א לתורה שכל התעוררות הוא מצפון כמ"ש עורי צפון והוא בחצות ובואי תימן בבקר לב"ה בקר דאברהם הלוך ונסוע הנגבה. שעד חצות שינה סטרא דמותא שליט ואחר חצות מסטרא דבינה חיים וצריך לקום מסטרא דמותא ולאחוז בחיים בתורה:

דמית בחיי אבוי. ר"ל בלא זמן:

ת"ח מלה דלעילא. שהעליון זך מאד וא"א להיות למטה בלא התלבשות והוא בהתעוררת התחתון וכן נשמתא בנפש:

(ע"ח ע"א) בסתרי תורה. ואעשך כו'. כמש"ל ואתברכא בשבע כו':

האי ברכתא כו'. מסטרא דז"ס כנ"ל ד' ברכות מחגת"ם כמ"ש בזוהר בעמוד הזה רש"א ואעשך לגוי גדול מסטרא דימינא כו'. כי גדול בימינא וברכה בשמאלא כידוע:

ואגדלה כו' מסט' דת"ת. והוא נוטה לימינא לכן ואגדלה. ומלכות נוטה לשמאלא לכן והיה ברכה. ואמר שמך שהוא מלכות כידוע לאכללא מדת לילה ביום. וכן בסוד שמי וזכרי רמ"ח בת"ת ושס"ה במלכות וזהו ואגדלה שמך שמוסיף ה' בשמו ויהיה גי' רמ"ח מסט' דת"ת וה' מוסיף בשמך. שמך גי' ש"ס ועם ה' שס"ה. וז"ש ואגדלה עם ה'. וכן אמר והיה כו' לאכללא מדת יום בלילה שהן כלולין כי שניהם נוטלין מחו"ג רק שכאן זה גובר וכאן זה גובר וזהו והיה שהוא אותיות הוי"ה. ואמר והיה בתחלה ו"ה לאשלמא לזכרי וזהו ברכה גי' זכר ואח"כ י"ה לאשלמא לשמי וזהו שם דשמך לאכללא כנ"ל. ג' ברכות האחרונים בנה"י ואברכה נצח ישראל לא ישקר. ומקללך הוד כל היום דוה ויגע בכף ירכו כידוע. ונברכו כו' יסוד. בך שבו כ"ב אתוון. כל שנקרא כל. משפחות כו' שהנשמה יש לה ע' אנפין כמ"ש לקמן והן ע' משפחות האדמה והן ע' פרי החג שמתברכין ע' אומין והן ע' שנין כמש"ל. ומלכות היא ברכה רביעית שהוא יום הרביעי כמ"ש:

דאיהי קאים לפתחא. כמ"ש לפתח חטאת רובץ כו' ור"ל לפתחא דעלמא:

עד דיעברון כו'. שאז בא יצה"ט לאדם ואז מתעוררת הנשמה לאדם כמש"ו:

דהא מתריסר כו'. ר"ל לאחר י"ב בתחלת י"ג מתחלת הנשמה להתעורר ובסוף י"ג שנה נשלמת הנשמה וזהו שנחלקו בגמ' (נדה) תוך הפרק אם הוא כלפני הפרק או כלאחר הפרק. ור"ל לפרש הפסוק ואברהם בן חמש כו' כמש"ו שהן י"ג:

(ע"ב) בסתרי תורה. וכדין אתחזיאת נשמתא כו'. ר"ל לאחר י"ב שנה מתחיל להתראות הנשמה. ואמר משום דאיהי אתיא כו'. ר"ל מה"ס חג"ת נ"ה שהן ת"ק פרסה. ומספי' יסוד שנקרא ע' שנה באין ע' שנה לאדם כמש"ו:

דאיהו שביעאה כו'. ר"ל לבינה שמשם הנשמה ויסוד כלול מכולם שכ"א כלול מעשר הא שבעים:

כדין נפקת כו'. שהקליפה שממית בידים תתפש נגד ז' תחתונות כידוע. ואמר כאן שבעים וכאן חמש וחלק אותן לשתים ששני ערלות על הברית יסוד א' ערלה וא' עור הפריעה והן ג"ן**(ר"ת גוף נחש כמ"ש כאן נחש דהוה כו' לגופא. כנלע"ד. ש"ל:

)** נגד דכר ונוקבא וכן כאן ב' קליפות א' נגד מלכות שמסטרא נקרא יסוד שבעים שנה ספיר' שביעית. ונקרא ג"כ י' זעירא אות ברית כידוע (בסוד יסו"ד. סוד מיסוד שבעים שנה. י' מיסוד י' זעירא ושניהם כאחד יסוד בסוד ברית ועטרה לבנת הספיר. המסדר) והכל א' כידוע ששניהם נכללין כאחד והן היכל שביעאה לבנת הספיר יסוד ומל'. וחמש שני ערלה השני נגד ה"ס שלכן כתיב שנים. והענין הוא בנשמה שבה ע' אנפין שמהן שבעין שנה וה' מדרגות של הנשמה הידועים והן שבעים וחמש הנ"ל. וז' שנים הראשונים יוצאין ע' אנפין מערלה הראשונה מלמטה למעלה מקליפה שכנגד היסוד ואז הולך לרבו כמ"ש (בבא בתרא) שמכניסין כבן שבע כי השבע כלילין משבעים כנ"ל ואח"כ חמש כו' ושבע