יהל אור נה

ר"ל הרקיע הזה נכללין בו אם לימין כולם פניהם פני ארי' וכן בכל צד. ואין מתפרשין ד' פנים בד' צדדים רק כשאינם הולכים וכמ"ש בתז"ח דף ל"ג ע"א ע"ש:

לתתא ברבועא דיליה כו' והאי רקיעא דאתרבע כולהו גוונין כלילן בי' ד' גוונין כו'. כי בבינה עגולא למעלה ס' ולמטה רבועא מ"ם סתומה ושם הוא ד' אנפין ד' הגוונין כלילן וזהו מ"ם ד"פ עשר עשר בכ"א כמ"ש בס"א ע"ש גוון ספיר דאתכליל כו'. יסוד שהוא ספיר:

(ע"ב ע"א) ת"ה אברהם אתקין כו'. צלותא היא מלכות וד' תיקונין בה חגת"ם וכ"א תקן מדתו שהן חג"ת שבה ואבן מאסו הבונים היא מלכות דילה ובה נאחז דוד:

פרשת לך לך (עו ע"ב) דחמאן שבילי ואורחי כו'. שבילין הן קצרין מאורחין והן נגד הנסתרין והנגלין. וידוע כי ל"ב נתיבות שבחכמה הן ל"ב שבילין והן מסתתמין בעד"א תורה שבכתב ושבבינה הן אורחין ומתגלין במלכות תורה שבע"פ:

ולא מסתכלאן. לעיין בהם כמ"ש העורים הביטו לראות:

ולביי' תקיפין. שאין לבם נופל כמ"ש ומקשה לבו וגו':

דמתרחקי מאורייתא. כמ"ש וצדקה תהיה לנו כו':

ר' חזקיה כו'. ר"ל אבירי לב שהן רחוקים מקב"ה:

הרחוקים מצדקה. ר"ל שאין רוצין להתקרב לו. ור"ל קב"ה נקרא צדקה והוא בינה ושלום יסוד ובינה מלכא דשלמא דיליה. לפיכך כיון דאינון כו'. ואמר זה בשביל שמפ"ו ת"ח כו':

בעי כו' ואתקרב. היפוך ממ"ש למעלה ואינון רחיקין כו' דלא בעאן כו':

אהבת צדק. צדק במלכות ושם השער להתקרב ואח"כ הוסיף לו הקב"ה ה' אברהם ונתקרב לצדקה ונתקרב לה בדרגא דחסד שהוא קרוב לבינה ומשם זכה לה"א עלאה דלא עייל בק"ק אלא איש חסד. וז"ס מ"ש (שבת קנ"ו) מאי דעתיך דקאי צדק במערב אהדרנא ליה למזרח. והענין כי מזל צדק בתולדתו הוא כוכב אחרון דרגא דמלכות כמ"ש בתיקונים ובס"י ואח"כ נתקרב בדרגא דחסד. וכן דרגא דאברהם כידוע בסוד ואנכי נטעתיך שורק:

וע"ד כתיב אברהם אוהבי. החילוק בין הבת שרוצה להתקרב אבל אוהבי שכבר נתקרב ולכן אצל אהבת כתיב צדק. ומנ"ל דנתקרב לצדקה שנאמר ויחשבה לו צדקה. ואז אתהדר צדק לצדקה:

(שם) בסתרי תורה. בתוקפא כו'. הוא בוצינא דקרדוניתא הנז' בסופה (נראה דצ"ל ברפ"ב והוא ר"ת בריש פ' בראשית. המסדר) והוא סט' דגבורה דעתיק שהוא משחתא דכולא דבי' נעשה הכל. וז"ש בתוקפא דהרמנו. רצון העליון שהוא כתר:

דמלכא. מלכות דא"ק עתיק:

חד אילנא. יסוד:

בתריסר תחומין. הן זה אל זה ו"ק של ת"ת ו' של יסוד שני ווי"ן שכולם כלולים ביסוד והן י"ב גבולי אלכסון:

בארבע כו'. חגת"ם:

פרישא רגלי'. נו"ה:

ת"ק פרסה כו'. הן נ' תרעין דבינה שמתפשטין עד הוד כ"א כלולה מעשר ונכללין ביסוד שלכן נקרא כל גי' נ' והוא מילוי של שד"י שהוא ביסוד וז"ש כל רעותין כו' לבתר כולהו כו'. ר"ל רצון הזיווג שכד האי מיתער לזיווג כל האיברים מסכימין:

קם לעילא כו'. ר"ל שהולך למוח ומביא משם הזרע שלכן נקרא משכיל כידוע:

נחית במטלנוי כו'. שמוליך הזרע ע"י חוט השדרה ומוליך כל הת"ק רעותין נ' תרעין למלכות שלכן נקר' י"ם גי' חמשים וז"ש לגו ימא כו':

תחותיה מתפלגין כו'. ר"ל שהוא עץ החיים שאמרו ז"ל עץ החיים ת"ק פרסה ותחותיה מתפלגין כל מימי בראשית כי הוא נקרא חי כידוע וזהו עץ החיים וז"ש חד אילנא כו' ת"ק פרסה כו' ותחותיה כו'. ור"ל מימי בראשית של מלכות שנקראת בראשית כמ"ש בת"ז כידוע:

שקיו דגנתא כו'. הוא בריאה ששם צרורא דחיי דנשמתא צרור החיים. ושם יורד הקב"ה בחצי הלילה לאשתעשע כו':

כל נשמתין כו'. שלכן נקראת נשמת כל חי:

דעאלין בגנתא. לבריאה. וכ"ז כ"ה למטה שאילנא דת"ק פרסה הוא מט"ט וים הוא עשי' וגנתא הוא ג"ע שבארץ ג"ע התחתון. מט"ט הוא שדי ומלכות (חסר בהעתק) [אולי צ"ל עשיה]:

אתברכא בשבע. מז"ס דזו"נ ע"י הרמנא דמלכא ז"ס דמלכות דא"ק:

למיהוי אבא לגופא בסליקו דדיוקנא עלאה. ר"ל ז"ש אברם אב אבא רם בסליקו כו'. שר"ל אב כמו אב לפרעה שיהא מנהיג אותו:

כד בעיא לנחתא כו'. ר"ל זהו ויאמר ה' אל אברם כו':

(עז ע"ב) לאשלמא כו'. ר"ל לע"ס שכ"א כלול מעשר:

בחושבן כו'. ר"ל זהו ויאמר כו' שא"ל שתקיים ל"ך ל"ך:

לאתתקנא כו'. שכולן יורדין לגן:

ולמפלח כו':

כמ"ש לעבדה ולשמרה כו':

מארצך כו'. ששם (נמחק בהעתק) [אולי צ"ל לבושין. המסדר] דילה:

וממולדתך דא אילנא דחיי. שמשם הולדתו יסוד:

ומבית אביך תריסר כו'. (אמר המסדר נראה שגירסת הגר"א אילנא דחיי. ומבית אביך תריסר שבטין עלאין דשכינתא). שהן י"ב שבטין שבמלכות כידוע שהן ביתו של הקב"ה ישראל סבא:

אל הארץ כו'. והן כנגד ד' לבושי הנשמה רוח מו"ק שנכללין ביסוד בסוד ת"ק פרסה ונפש מימא**(ר"ל ממל'. ואולי צ"ל ממל'. ש"ל:

)** בית אביך ולבוש כלל הנשמה שהוא אמצעי בין הנשמה ובין הגוף כידוע והוא מגינתא ובו מתלבש הרוח בג"ע וגוף מהאי עלמא והוא ממט"ט שהוא גוף השכינה. וכן למטה ממט"ט הרוח. ומעשיי' הנפש. ומג"ע התחתון הלבוש ומן הארץ הזה הגוף וכולן לבוש לנשמה מבריאה ולמעלה כולן לבוש להנשמה מבינה. וממט"ט הן האיברים הפנימים שנאמר ופני לא יראו שקאי על מט"ט כמ"ש לקמן ואיברים החיצונים הן מעשיי' שנקרא אחוריים וראית את אחורי וכן למעלה וראית את אחורי מלכות כו' ולמטה מאביו ואמו איברים הפנימים והחיצונים:

אשר אראך. אל בטן אמו ששם מראין לו מה לעשות ועונשי המצות ושכרן וכל התורה כולה כידוע:

(עז ע"א) עבד שמיא כו'. ר"ל שמים חג"ת ובתחלה מחו"ג ולא נתקיימו עד שבא הרוח ת"ת ועבד שלמא. והן ג' יסודות עלאין. וסמכין הן נו"ה:

וכולא קאים על אורייתא. שהוא רוחא הנ"ל:

וכרוזא. גבריאל:

בחיל. בכח מסט' דגבורה לפי שאז רוח צפון מנשב ולכן ג"כ התרנגול שנקרא גבר מתעורר לקרוא ג"כ למטה מעין התרנגול שלמעלה גבריאל כמ"ש בפ' בראשית:

דעייל רוחא. שמתעורר נשמתו לקול הכרוז כמ"ש החרשים שמעו והעורים כו'