יהל אור מט

כסדר חג"ת שלכן הקדים הכל לשם (ר"ל שתמיד מזכיר שם תחלה מפני שהוא חסד המסדר) ושמם מוכיח על חג"ת וחם נתקלל בעורו שיצאו ממנו הכושים מסט' דחשך וכן יצאו מהם ע' אומות כמו ע' נפשות מהאבות (ס ע"א) ות"ח משיעורא דתיבותא כו'. שנח בתיבה הוא כלילת הוי"ה באדנ"י והן גי' ש"פ:

י"פ א' ה"פ ד'. ו"פ נ'. ה"פ י'. וכן ארך התבה עם רחבה וגבהה. והענין בפרטיות כי ג' אמות אמ"ש הן ג' עמקים גבה ארך רחב והן ג' שכוללין כל הע"ס. ג"ר. ו"ק. ומלכות. כידוע. והן אותיו' השם. י"ה גובה. ו' אורך. ה' רוחב. וכלילת י"ה בא"ד הן שלשים קומתה. ופ"נ הוא שלש מאות ארך התיבה. ה"פ י' הן חמשים רחבה. והוא שלו"ם עם ד' אותיות. ברית שלום דמבסם לנוק' א"ת ה"ג בה"ח שהן א"ש ומי"ם וז"ס המשל ופחד עמו עשה שלום. המש"ל הוא שע"ה חסדים וע"י עשה שלום עש"ה דייקא והענין שביסוד נכללין ה"ח זה בזה והן כ"ה*) הוא ש"פ נהורין של חסדים:

**(בהעתק נטשטש ונשתבש כאן כמה תיבות. וכ' הרד"ל ז"ל שצ"ל חשבון (ולע"ד שצ"ל רתיכין) של י"ה. י"ה פ' כ"ה גי' שע"ה ועם ה' דנפקין מינה הוא ש"פ כו'. (ש"ל):

)** תוספתא. ד"א אלה תולדות נח בגין דהו' צדיק שבח ליה תרין זמנין. ר"ל בזמן שהיה בדרגא דיסוד כי יסוד נק' חי וקים חי בתרין עלמין בעוה"ז ובעוה"ב כי הוא קיים תמיד בנוקבא וחי בעוה"ב מלכא דשלמא דיליה. וז"ס דוד מלך ישראל חי וקים ובסוד אגורה באהלך עולמים והולך. זה הסוד ג"כ על דרך הראשון:

מתעטר מעילא ומתתא. ר"ל מ"ד ומ"נ:

מעילא מאתר עמיקא דכלא. ר"ל מן הדעת שהוא חו"ג והן ב' עטרין דילי' והדעת נק' עמיקא כמ"ש בא"ז בחד רישא עמיקא דבירא. ר"ל של בינה שהיא באר מים חיים:

מתעטר מתתא במה בנשמתין. הוא מ"נ:

כדין אתוסף חיים כו'. הן המוחין שנק' חיי המלך:

אתר מקדשא כו'. הוא חכמה דמלכות. שבז"א נק' קדש ובה מקדש ובה אתברירו מ"נ במחשבה. וזהו ואתכלל כו' מכל סטרין. כנ"ל:

ובירא אתמליא. הוא בינה דילה שנק' בירא כנ"ל ונתמלא מן החכמה:

וימא אשתלים. הוא הדעת שנקרא ים כמ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן במדורין הים בהיכל הששי שם הדעת:

וכדין יהב לכלא. הוא בחי' רביעית שמקבלת ונשלמת מכולם:

כתיב עתה כו' אלא אתר כו'. ר"ל במלכות ד' בחי' יש חגת"ם חג"ת נאחזו בה האבות ומלכות שלה היא אבן מאסו הבונים שבה נאחז דוד ולכן נק' עני שמלכות דילה היא ל"ל מגרמה כלום וזהו בורך ובארך. ובארך הוא מקום האבות חג"ת דילה ובכל האבות כתיב שחפרו בארות. ובדוד כתיב מבור כו' כמש"ל ומדת דוד נקרא דלת ושל האבות ה"א בג' קוין חג"ת צורת ה"א:

(ס ע"ב) ד"א שתה מים כו'. הענין דמים הוא בסט' דאתייהיבת מסט' דימינא כדאי' בז"ח ש"ה וזהו ונוזלים של אברהם תשתה מיצחק ע"י יעקב שהוא מקבל מהם וכ"ז הולך על לשון הראשון רק שכאן ביאר בפרטיות הג' אבות ושם ביאר הבאר ג' אבהן בכללא. ובזה אתפרש הפסוק הנ"ל טוב איש שהוא טוב בעטרוי. חונן ומלוה לבירא דל"ל מגרמא כלום. יכלכל דבריו הוא בארא והן ג' מדות של האבות ולזה אמר דבריו בלשון רבים. ולכן בזה אמר יכלכל שזה שייך אף בעשירים ותמיד יכלכל אותם שאינן חסרים כמו ויכלכל כו' לפי הטף משא"כ לסט' דדוד שאינו רק מלוה וחונן כמו לעניים. ואלו במשפט:

(סא ב') פורפירא הוא מלכות דבריאה אלהי"ם דההין:

מימי קדם. מלכות דקיימא על י"ב בקר שהן י"ג תיקונין עם הים והן מי"ג תיקונים דא"א שהן נק' ימי קדם כמ"ש בא"ר ומשם שורש המלכות כמ"ש בס"ד פ"א:

לקבל ד' סטרי עלמא כו'. עי' פ' פקודי רס"ט ב' באמצעיתא דהיכלא דא כו':

(סב ע"א) דא זכאה כו'. וכן נר"נ כי הנשמה אין לה חטא כלל והיא מסתלקת אפי' קודם מחשבה של החטא וכל החטאים בנפש והיא מתלבשת כולה בקליפה נפש כי תחטא ורוח אינו מסתלק ואינו מתלבש אלא נפגם:

בין טורי פרודא. ר"ל בעולם הבריאה שהוא עולם הפרוד כמ"ש בפ' בראשית דף כ"ב ע"א כד מטי לעלמא דפרודא כו' דא אדם דבריאה כו' ע"ש ואמר בפ' פקודי דף רמ"ו ע"א כד ההוא רקיעא עלאה נהר דנגיד ונפיק מעדן אפיק נשמתין כו' ע"ש עד כדקא יאות. ואלו הב' רוחין נקראים הרים כמ"ש שם דף ר"ס ע"א תרין רוחין דקאמרינן אלין אקרון תרין טורין כו' ע"ש. וז"ש בין טורי פרודא:

ואמר נפקאת ועאל בין כו'. שנפקאת מהיכלא שביעאה ששם הוא עולם הייחוד. והפרוד מתחיל מהיכל הרצון ששם ארבעה ראשים אבל היכל ק"ק נכלל באצי' כידוע. ושם בין טורי פרודא נתחבר ברוח ששם תחל' היצירה. וז"ש ואתחבר רוחא כו'. וזהו התקשרות רוחא בנשמתא ונפש ברוחא כי מלכות של בריאה כתר דיצירה וכן דיצי' בעשיי' ושם התחברותם:

נשמתא שריא כו' והיא מדורא כו'. כי הנשמה אינו מתלבש בגוף כלל רק מסייע מלמעלה. וז"ש (יומא ל"ט א') אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה (שבת ק"ד א') הבא ליטהר מסייעין אותו וזהו הנשמה שמסייע אותו שנותנין לו והוא מזלא של האדם ונקרא מזלא דנשמה מבינה והיא אתכלילת במזלא דכל ג"ר נכללין במזלא ונשמה כולל ג"ר. וכן הי"ג תיקונים כולם משתכחים בעלמא עלאה בינה. וכל בעל חי יש לו נפש ורוח אבל נשמה אין רק לאדם וז"ש (בבא קמא ב' ב') אדם דאית לי' מזלא. וז"ש ודכיאן לי' ומקדשין לי' ואעפ"כ (ר"ל שאע"פ שיש לו נשמה צריך שתסייע לו ויתוסף הארה בנשמתו. המסדר) שכמה בחי' הן בנר"נ:

תוספתא מתבר טורין וטנרין. הוא ס"א הנאחזת בזו"נ שהן ס"מ ונוק' והן יש להם אחיזה בנפש ורוח אבל הנשמה מתבר אותם. כמו הבינה שנק' עלמא דחירו וכד אתגלייא על בנין אז מתבר כל הס"א כן בנשמה. וס"מ נק' טורין ונוקבי' טנרין כמ"ש בתז"ח ד' ע"ה ע"ב מאן נפש אויביך כו' ע"ש:

חד דכלילא בתרין בגויי'. ר"ל הנשמה שכולל נפש ורוח כמו הבינה שכוללת בתוכה זו"נ מלבד זו"נ עצמן כן הנשמה. ואמר בגויי'. שעד כאן מדבר בשרשם בספירות ועכשיו מתחיל מנר"נ ששוכן בתוך האדם:

(ע"ב) בארבע סטרין. כנ"ל בדף הקודם אלא ארבעים יום כו' ובפ' פקודי כמש"ל:

(סב ע"ב) מאי דינא דגיהנם אשא ותלגא. שהוא ששה חדשים באש וששה חדשים בשלג וכן הי' המבול משפט י"ב חדש כנגד י"ב חדש