יהל אור כח

עצמן רק ג"ר של זו"נ וכן בכ"מ שאומר בזוהר בינה שביעאה בין בימים בין בספי' וכל עניינים הוא בינה של זו"נ והיא ג"ר של זו"נ שבינה כוללת ג"ר כנ"ל והוא ו"ק של בינה שהוא סוד הדעת שלכן נאמר עליה בראשית שהוא שית כידוע וזהו סוד עמוק וסובב עלי' כל הזוהר ותיקונים וזהו סוד הדעת מפתחא דכליל שית ועוד ב' טיפין של חו"ב דבינה וחכם בבינה (הם ג') וז"ת הם חו"ג דדעת שו"ק בסט' דחסד ומלכות בסט' דגבורה כידוע והן נוטלין ג"כ חו"ג וכן בז"ת עצמן הן ג"כ ג' בסוד המכריע שבהן והן המתפשטין בזו"נ ומצד וחכם בבינה הן ג' מוחין של חכמה והכל ע"י הבינה אם הבנים וז"ס הדעת [ובפ' פקודי כיון דאתבסמו רוחא ברוחא כו' עמש"ש]:

דיוקנא דילי' כארי' כו' גדפהא דנשרא [לפי שמעופף אל הנשר וכלול ממנו שלכן הוא ספיר ועמ"ש בז"ח רות]. וכנגדן ד' חיו' שבדניאל עד היכל הזכות ד' היכלות התחתונים שעד שם מגיע שליטתם וכנגד היכל החמישי היכל אהבה מסט' דחסד לקמן בדף מ"ד ע"א ואתעביד חד חיוותא כו' דיוקנהא כדיוקנא דב"נ כו' נגד זה וארו עם ענני שמיא כבר אנש כו':

שליט על אלף ותלת מאה רבוא כו'. שחיה הזה היא מכלילת ב' רוחין יסוד ועטרת שיסוד בו י"ג תקונין בסוד (מילה) שנכרתו עלי' י"ג בריתות י"ג מדות ועטרת הוא ד' וכנגדו י"ג מאות רבוא וכנגד העטרת ד' שורות אופנים וזהו סוד גי"ד י"ג ד' וז"ס והמן כזרע ג"ד שג"ד הוא גמול דלים יסוד ועטר' שיסוד ג' בסוד ג' גווני הקשת ועם טפה דנפיק ממוחא יו"ד הוא י"ג וכשעייל הטפה לד' נק'. י"ד והוא סוד שמא מפרש גבהו עשרה ורחבו ד'. והענין שביסוד ג' אותיות יה"ו והיא משלמת לד' יהו"ה כמ"ש בתיקונים וזהו כזרע ג"ד שהוא יו"ד שבתוכם ועיקר הטפה ביסוד וזהו יסו"ד סו"ד ע' ענפין דמתפשטין וי"ג הן תריסר תחומין י"ב שבטין שהם י"ג עם אילנא שהוא יוסף:

בארבע גלגלים כו'. ר"ל שכ"א מן האופנים יש לו ד' גלגלים והוא מ"ש בינות לגלגל ואף על פי שכתוב לאופנים להם קרא הגלגל שלפי פשוטו משמע שהאופנים הן גלגלים הענין אינו כן וקרא הוא כמו וקרא זה אל זה וכמ"ש בתרגום ומקבלין כו' כידוע והן מ"ש על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו ואמר במעשה מרכבה שהן הד' גלגלים דרביעין תחות האופנים וז"ש בלכתם ילכו ע"ש:

בכל גלגלא כו'. שכל הסמכין הולכין בתלת תלת כמ"ש בפ' פקודי והענין כאן כי הארבע גלגלין הן ברזא ד' אותיות אדנ"י כמ"ש בפ' פקודי ואלין ד' אינון כלילן ברזא דאתוון אדנ"י כו' וכל אות במילוי ג' אתוון והן ג' סמכין ואמר בפ"פ שתלת סמכין הן ברזא דתרין וחד והן י"ב סמכין י"ב אותיות אדנ"י במילוא' והן י"ב שבטין ד' דגלים כל דגל ג' שבטין בכ"א ב' והחונים עליו כמ"ש בז"ח ש"ה נ"ח ב' בסוד המילואים ע"ש:

רוחא דא כו' מינה אתזנו. הכל מרוח לבנת הספיר כנ"ל:

אלין ד' אופנים ד' אנפין לכל חד. כמ"ש אצל החיות לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו לפי שיש לכל אחד פנים לכל צד ונאמר ג"כ אצל האופנים לא יסבו בלכתן:

וכל אינון אנפין כו' עלייהו. ר"ל שכל הפנים של כל האופנים מסתכלים לד' צדדים של הבזק שג"כ לו ד' פנים כל הפנים של צד מזרח מסתכלין לצד מזרח של הבזק וכן כלם וסוד האופנים והגלגלים הן סוד עיגולא וריבועא שהאופנים הם מרובעין כמ"ש בתיקונים והן בד' פנים [ובפ' פקודי כיון דאתבסמו כו' ואקרי בזק:

עמש"ש]:

כד נטלין אלין ארבע כו'. ר"ל שנכללין זה בזה הד' בעצמן ואח"כ משלבן דא בדא. ר"ל בד' פנים של החיה הנק' בזק עאלין ד' האופנים והגלגלים כנ"ל:

כד נטלין אינון גלגלין משתמע כו'. כמ"ש וקול כנפי החיות כו' וקול האופנים כו' וקול רעש גדול והוא ע"כ של הגלגלים:

בכל אינון חיילין דלתתא לזינייהו. כל החיילות למינם שכולם תחת היכל הזה כמש"ו:

תחות היכלא דא כו' דרקיעין דלתתא. ר"ל אותן ז' רקיעין שהן בעוה"ז שהן אותן שחשיב בגמ' חגיגה:

עד דמטו לככבא דשבתאי. שהן הככבים שהן ברקיע הב' ושם ז' ככבי לכת והן מתפרשין מאלו ז' היכלין ממטה למעלה שבתאי מהיכל זה צדק מהיכל הב' וכן כולם כמ"ש לקמן:

כלהו אסתכו כו'. ר"ל כל שבהיכל הזה וכל שתחתיו צופין לההוא רוחא דכליל:

דכתיב אל כו'. וכבר אמר למעלה ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם כו' ולא חדש כאן רק שכלם הולכין אחר ההוא רוח וילכו קאי על החיות וז"ש כי רוח החיה באופנים אותו הרוח בעצמו והחיות בהיכל הזה הוא הבזק שכולל ד' כמ"ש והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק וע"ש שהן כמראה הבזק קורא אותו בזק וזה הפסוק אמר על החיות שבהיכל הזה שכאן הוא רצוא ושוב:

רוחא דא דכליל כו' כנהורא דשמשא גו מיא. והענין כי כאן הזו"נ שהן הב' רוחין הן ה"ח וה"ג שהן ה"פ אור וה"פ מים ואור הוא אור השמש כי כאן הוא שמש כמש"ל והוא ספיר ואור המתפשט ממנו הוא אור השמש שהן ה"פ אור ה"ח ורוח לבנה ממונה על המים כידוע ונהורא דמתפשט ממנו הוא מים ה"פ מים ה"ג והתכללות הנהורין זה בזה הוא אור השמש (שהן ה"פ אור) בתוך המים שרץ ושוב. וז"ש סלקא ונחתא נהורי' כו'. ר"ל הנהורא המתפשט מהרוחא והוא בסוד והחיות רצוא כו' ר"ל החיות הוא החיה הנ"ל דכלילא מד' והיא רץ ושוב ג"כ כמו הרוחא דנפיק מינה החי' שהכל נמשך אחר שרשו והוא סוד הזיווג דעייל ונפיק היסוד בנוק' צדיק דעייל צדיק דנפיק כשעייל נכלל בנוק' וכשנפיק הוא דכורא וז"ש רצוא בנוריאל בכלל החיות ארגמ"ן ושוב במט"ט בחי' יסוד שד"י ורצו"א הוא או"ר מי"ם רמו"ן דמטטרו"ן ותוכו ט"ט (גי' ח"י ור"ל שאינו רץ ושוב אלא כשהוא חי והבן) יסוד:

לית מאן דקאים כו'. ר"ל רק תפלות שעולה בהיכלות לקשר קשרין דמהימנותא שעל ידם מתקשרין רוחין ברוחין היכלות בהיכלות וע"י שלוב השם והוא בסוד אמ"ן וכאן הוא התחלת הקשרין שהוא היכל הראשון וז"ש בשירותא דרוחא דא. ואמר בר רעותא דב"נ זכאה כו'. ר"ל מן התפלה אין עולה ברוחא רק רעותא שהוא רוחניות התפלה ובזה מקשר רוחא ברוחא שהתפלה עצמה בחינת נפש ובה אתעטף נהורין דבהיכלות וזהו שאמר (מב ע"א) כדין נהורא אתעטף בי'. ר"ל בתפלה עצמה שהנהורין גם כן בחי' נפש כמש"ל:

וסלקא כו'. להיכל השני ומשם עולה עם שבהיכל השני להיכל השלישי עד למעלה בהיכל הד' כמש"ו:

ורוחא דא דכליל כליל כו'. ר"ל ברוח הזה שכליל ב' רוחין נכלל בו ג"כ ההיא חיותא כו':

כגוונא דאתאחדא אשא במיא ומיא באשא דרום כו'. ר"ל שנתאחדו בו