יהל אור כט

האופנים עצמן זה בזה וז"ש ואתאחדן בי'. ר"ל זה בזה נתאחדו בו ברוחא דא. ואמר אשא כו'. ר"ל יחוד גדול עד שלא נודע בהם לא אשא ולא מיא לא דרום ולא צפון שאלו נאחד דרום בצפון לבד היה צפון ניכר ודרום נכלל בו אבל עכשיו לא ניכר לא דרום ולא צפון ולא מזרח ולא מערב וכן אשא ומיא לא ניכרו והוא כמו ענין הגוף שהוא מד' יסודות שנתמזגו בו ונתערבו אחד בחבירו עד שלא ניכר בו כלל הד' יסודות ונעשה דבר אחד לגמרי ובזה נתאחדו הד' יסודות יחוד גדול שנעשה מהם עצם אחד וכן בד' האופנים שאחד דרום וא' צפון וכן לד' סטרין נתאחדו ונעשו גוף אחד לגמרי וכן החי' וכן הגלגלים וכמ"ש במעשה מרכבה חשמל אינון ד' נציצין דלהטין ונצצי ועאלין דא בדא ואתעביד מינייהו חד גופא ואקרי חשמל אף הכי אלין ד' חיות כלילן דא בדא בגין דאינון לד' סטרין ההוא דלסטר מזרח אתכליל בסטר מערב וההוא דלסטר מערב אתכליל בסטר מזרח וההוא דלסטר צפון אתכליל בסטר דרום וההוא דלסטר דרום אתכליל בסטר צפון וכיון דאתכלילו כלהו דא בדא אתעביד מינייהו חד גופא ואיהו רזא דאקרי אדם וכן כאן באופנים וז"ש והנה אופן אחד בארץ והתכללותם הוא דוקא משני הפכים אשא במיא דרום בצפון דתערובות אשא ברוחא כיון שאינן ב' הפכים לגמרי עדיין אינן בטלים משמם הראשון ואינן מיוחדין עדיין עד שנתמזגו ב' הפכים וכל החיות ואופנים ולמעלה ולמטה הכל בד' היסודות וד' הרוחות שלכן הן ד' וכמ"ש בפ' וארא דף כ"ד ע"ש [ובפ' פקודי וכד שמא דא דכליל. עמש"ש]:

ההוא רוחא סלקא לאתקשרא. ברוחא תניינא שבהיכל הב' ולמעלה כנ"ל:

וההוא חיותא אסתכייא לעילא כו'. ר"ל הזיווג שלהן כמ"ש בס"ד לא הוו משגיחין אפין באפין וזהו הזיווג שלמעלה הסתכלותם השמש מאיר ומסתכל בלבנה [ועיין בפ' תולדות דף קל"ה ב' ת"ח סיהרא לא אתנהיר אלא כד חזי' לי' לשמשא וכיון דחזיא ליה כו' ושם דף קל"ו וזרח השמש כו' דכד אתחזי בהדה כדין נהרא ואתנהיר כו'] וראיתי' לזכור ברית כו' והענין כי הרוחות נכללין זה בזה ועולין למעלה למעלה ונעשין אחד משא"כ בחיות ואופנים שהן גופין של רוחין ונהורין שאין להם עליה למעלה רק הסתכלות וכן חיות באופנים כמ"ש לעיל וכל אינון אנפין אסתכיין כו' כמו בזיווג האדם שרוחין של זכר ונקבה נכללין כאחד בשעת הזיווג ואף לאח"כ נשאר בה שורש רוחו בסוד ההוא רוחא דשדי בגוה וכן עליות הנשמה באדם בשבתות וי"ט ותפלה (נתעלה) הרוח לבד והגוף אין לו עליה וכן במשה על הר סיני:

ואסתכיין דא בדא. הוא אתכללות כפול כנ"ל:

באמצעיתא כו' ואיהו נקיב כו'. הוא בסוד היסוד שהוא עמוד ונקיב ועולה עד מוחא בינה היכל הז' בחוט השדרה והוא העמוד:

עד לעילא כו'. ר"ל עד היכל הז' [ובפ' פקודי למהוי שמא קדישא כו'. עמש"ש]:

היכלא תניינא כו'. דרגא דהוד:

כתיב וכעצם השמים ר"ל כאן הוא עצם השמים כמ"ש למטה. ואמר לטהר משום סיום הפסוק כמו בהיכל הא' שמביא כל הפסוק:

הכא כו' זהר. לפי שההיכל נק' עצם השמים נק' הרוח זהר כמ"ש כזהר הרקיע והבן:

וקיימא בחוורתא כו'. לאפוקי דהיכל הראשון שכל רוח הוא בחוור וסומק ואמר תדיר. ר"ל אע"ג דאתכליל ברוחין אחרים כמש"ל מ"מ קיימא בחוורתא וכ"ז קיימא על הנהורין אעפ"י לכאורה מ' על הרוחין אינו כן שהרוחין אין להם גוון אלא הנהורין דוק ותשכח בכל היכלין כי הנהורין הן מסט' דבוצינא דבה גוונין אבל הרוחין הן מסט' דנביעו. עלאה אתפשטותא דאין בה גוונין רק דמנה אצטבעו גוונין וכן הוא בכל דבר אף באדם:

ואיהו עצם דלא כו'. ר"ל עצם פשוט דלא אשתנה. ורצונו שבשר משתנה גוונין לפי הדם שבו וכמו בפנים האדם שמשתנה הגוונין בכל פעם לפי בריאותו וחליו אבל העצם אינו משתנה לעולם ותמיד הוא לבן ואף אם הבשר שעליו נשתנה וכן (כאן) אף שהרוחין אחרים נכללו עמו והן בגוונין אחרים הוא אינו נשתנה לעולם ור"ל הוא עצם מעצם השמים:

דא לאו כו' כאחרא. ר"ל הרוח הזה טמיר יתיר מן הרוח שבהיכל הא' ששם נציץ ממנו נהורין לתרין סטרין וכאן אין מתנוצץ ממנו נהורין באתגליא כמש"ו [ובפ' פקודי היכלא תניינא כו' גו רזא דמהימנותא. עמש"ש]:

דא קשי לאתגליא בסתימו דעינא כו' ודא אוף הכי. הענין כי תלת גוונין הן כמ"ש בס"ת ר"פ וירא [הורמנותא דמלכא] ר"ל שלטנות המלך הקב"ה שמתגלה לנביאיו שע"י התגלות לנביאיו נודע שלטנותו [אתחזי בתלת גוונין גוון חד חיזו דאתחזי לעינא מרחיק ועינא לא כו'] והוא גוון רוחא לבנה בסוד ותתצב אחותו מרחוק [גוון תניין חיזו כו' סתים עינא ופתח כו'] והוא בסוד והחיות רצוא ושוב כמ"ש בא"ז דף רצ"ג ע"ב גבינין לא קיימין כו' אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין כו' וע"ד כתיב והחיות רצוא ושוב והוא ברוחא ספיר שבו והחיות רצוא ושוב כמ"ש למעלה גוון תליתאה הוא זהר אספקלריא דלא אתחזי ביה כלל בר בגלגולא דעינא כד איהו סתים בסתימו ומגלגלין לי' בגלגולא ואתחזי בהאי גלגולא אספקלריא דנהרא ולא יכיל לקיימא בההוא גוון בר דחזי זוהר מנהרא בסתימו דעינא כו' ע"ש] וזהו ההוא רוחא דכאן שנקרא זוהר ואמר שם [וכלהו מתפרשין לנביאי קשוט בר משה מהימנא עלאה דזכה לאסתכלא לעילא במה דלא אתחזי כלל] והוא רוחא דהיכל ג' היכל נגה דרגא דמשה בנצח ושם לא אתחזי כלל כמ"ש לקמן היכלא תליתאה רוחא דא דא איהו דכיא בריר מכלהו ל"ל גוון דאתחזי בי' כו' וזהו בג' היכלין אלו בפרטות שהן קומה שלימה קומת המלכות בסוד והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה ונה"י דידה נגד היכל הראשון וחג"ת נגד היכל השני וחב"ד דילה נגד היכל השלישי שהן רגלין וברכין וירכין ונגד חצי ת"ת כתר דילה כידוע ונה"י הן גוונין דמתחזיין לכן ב' גוונין הראשונים נראין בפתיחו דעיינין וחג"ת הן גוונין דלא מתחזיין לכן הן בסתימו דעיינין אבל חב"ד אין שם גוונין כלל ושם דרגא דמשה דזכה לבינה ומשם השיג וזהו בפרטות אבל בכללות כל הע"ס נה"י שהן ג' היכלות הראשונות הן גוונין דמתחזיין וחג"ת גוונין דלא מתחזיין וחב"ד אין גוונין והענין כי אע"ג שאמרנו שג' גוונין הן בב' היכלות עיקרן בג' היכלות הראשונות והן גוונין דמתחזיין לנביאים שנו"ה שניהן דרגא דנביאים אלא שאין הגוון מתגלה במקומו עד שמתלבש בשל מטה לכן היכל נצח ל"ל גוון דאתחזי והיכל הוד בסתימו דעיינין ששם מתגלה גוון נצח וכמ"ש בפ' פקודי דף רמ"ז וכד בטש נהירו דלתתא כו' כמ"ש למטה וכולם גוונין דמתגלין לנביאים וחג"ת שהן ג' היכלות השניים אינן מתגלין