יהל אור כז

נודע כי כו' משא"כ בקדושה שהנוק' נכללת בדכורא ומביא ראי' משם כמו ששם הנכלל ולא נודע כו' כן כאן:

ודא הוא רוחא ברוחא דאינון חד נהורין כו'. לא אמר שכאן נכללו ג"כ רוחא ברוחא שלמעלה ל"ק אלא מכלילת הנהורין ולמטה מפרש כלילת הרוחין כד אתכלילת רוחא ברוחא כו' וכמ"ש בפ"פ אלא מפרש ענין הכלילת ואחדות בכ"מ שהוא כזה שנוק' נכנסת כלה בדכורא ונכללת בו ולא נודע שלכן אמרו בכ"מ דדכורא שם לא נזכרת הנוקבא:

והכא אינון תרין רקיעין תתאין מאינון רקיעין דאקרון שמים. ר"ל מז' רקיעין שאמרו בחגיגה והן ג"כ נגד ע"ס ו' תתאין ו"ק כוללין העט' וערבות בינה כוללת ג"ר ושם כסא הכבוד כו' ושם הוא הסדר בענין אחר כי שם וילון עטרת לכן אינו משמש כלום רק נכנס כו' בסוד ותקם בעוד לילה עולימתא שפירתא כו' ואתכסיא ביממא רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות הוא יסוד כידוע בהרבה מקומות רבו מלספר ושניהם בהיכל הזה כי כאן יסוד ועטרת כנ"ל ושחקים הוא נו"ה כמ"ש בזוהר ורע"מ והן שוחקות מן לצדיקים כמ"ש בזוהר לצדיק וצדק (הוא יסוד ומלכות) והוא כי מנצפ"ך הם ה"ג וג' מהם ממותקות שהן ג' דחג"ת וב' דנו"ה אינן ממותקות והם אותיות מ"נ כידוע ולכך צריך לטחינה ובזה יתמתק כי פיזור לדין טוב וברחמים להיפך וז"ס כנוס לצדיקים נאה כו' פזור כו'] וחילוק לחלקים רבים והוא סוד הקטרת הדק הטיב ולכן בלע מרור לא יצא שצריך ללועסו כידוע וזבול ת"ת ומעון ומכון חו"ג כמ"ש בזוהר וערבות בינה כנ"ל ואמרו בגמ' שכולן נקראו שמים ויליף שם מקרא וז"ש דאקרון שמים:

מתרין רוחין אלין מנצצין אתבריאו אינון אופנין דאינון קדישין דדינייהו כדינא. צ"ל תרשישין דעינייהו כעינא דחיות כו' כצ"ל. ור"ל שמראיהן כמראה החיות ואינן אופנים הנזכר ביחזקאל כי אותם שביחזקאל הן בארץ עלאה שתחת כסא באותן מדורין הנ"ל וכמו שהחיות כוללין כל ההיכלין כן האופנים כוללין כל המדורין רק כאן אומר אופנים וחיות פרטיים שבכל היכל ואופנים שבכאן נק' תרשישים סוד הלבנה שהיא על המים ונק' ים וז"ס שאמר למטה כנהורא דשמשא גו מיא והאופנים שהם בארץ הם כעין תרשיש שבכאן והתרשישים הם כעין החיות כמש"ל:

כדכתיב מראה האופנים ומעשיהם וגו'. ר"ל דכתיב כעין תרשיש וכנ"ל:

ודא הוא דכתיב ודמות החיות מראיהן כו'. ר"ל התרשישים דכאן עליהן נאמר ודמות החיות מראיהן כו' שהן דמות החיות כנ"ל והחיות עצמן הן כלל החיות של כל הששה היכלין ורוח א' להם כמש"ל והתחלקות החיות אינן אלא בפניהם כמ"ש ודמות פניהם כו' לכן חשיב ד' החיות בהיכל הששי]:

מאן היא דא כו'. ר"ל הרוח הולך בין החיות כמש"ו:

ונגה לאש. ר"ל הרוח מאיר לאופנים שהן אש כנ"ל מראיהן כגחלי אש וכמ"ש בפ' פקודי אופנים דמלהטא אשא כו' [ובפ' פקודי אמר כד אתא לאתכללא רוח' כו'. עמש"ש]:

כד אתכליל רוחא ברוחא נפיק מינייהו נהירו דחד חיותא כו'. ר"ל כד נכללו הרוחין עצמן זה בזה וכמו שהרוח ע"ג נהורין כן החיותא ע"ג האופנים וענין החיות ואופנים וכל מה שחשיב בההיכלות כולם עומדים בארץ של היכלות כי בכל עולם שמים וארץ והן נפש של ההיכלות כי הנפש בארץ כידוע ונהורין הן הנפש של ההיכלות והחיות ואופנים הן תולדות הרוחין ונהורין וכולם תחת הנהורין ועיקר הנפש הוא הנהורין וכן בארץ הזה וד"ל והרוחין הן באוירא של ההיכלות והרוחין הן רוח של ההיכלות ועד כאן הן גבול עולם הפירוד אבל מנשמה ולמעלה הוא אלקות כידוע בכל עולמות בי"ע אפילו בארץ הזו התחתונה ואפילו באדם הנשמה שלו למעלה חלק אלוק ממעל. והענין כי ה' פרצופים א"א או"א זו"נ שהן ע"ס הן בכל עולם ועולם וכן בנשמת האדם נרנח"י וג"ר אין מושגין כלל וכלל בכל עולם ועולם והתחלת העולם אינו אלא מזו"נ והן נקראין עולם כמ"ש עולם חסד יבנה וכן האדם נפש ורוח וכן פרצופי אדם זו"נ דו"נ וג"ר של האדם אינן כלל בעולם הזה והן בשמים כמ"ש בז"ח וס"י כי נפש בארץ לכן תשוב אל הארץ בקבר ורוח באוירא לכן הרוח מתלבש באוירא דג"ע והנשמה בשמים והיא צרורה תחת כסא הכבוד שהן הרקיעין כמ"ש לעיל ואף שהם ה' מדריגות הן רק ג' כי כל ג"ר חשובין כא' ואין מתפרדין כידוע לכן אין נחשבין רק נר"ן וכן בספירות רק א"א זו"נ כידוע בינה כוללת ג"ר והאדם במקום ז"א כידוע וג"ר אינן מושגין אף לז"א כמ"ש באד"ר על פסוק אלקים הבין דרכה כו' רק ג"ר של ז"א הן תולין במעשה התחתונים כידוע והם ג"ר נח"י שמשיג ז"א וכן באדם נח"י שכללם הנשמה היא ג"ר של הרוח של האדם אבל הנשמה עצמה שהיא ג"ר עצמן אינן באים באדם כלל והן אלקות וז"ס איש האלקים והן בחטאי האדם מסתלקין בסוד המוחין וכן ט' תחתונות של הנפש מחכמה ולמטה רק שג"ר של הרוח עולין למעלה ואין פגם נוגע בהן רק סילוקן מאדם בסוד שיחת לו לא כו' אבל תשעה תחתונות של הנפש יורדין לקליפה ואין נשאר רק כתר שלה שהיא מלכות של רוח כידוע בכל כתר שהיא בחי' מלכות עולם שלפניו והוא עטרת היסוד דדכורא שלכן נקרא עטרת כידוע וראשיתה מחכמה ולמטה כולה יכול להסתלק שלכן כל החטאים והעונשים נזכרים בנפש ונפש כי תחטא והאבדתי את הנפש כו' וסוד האבדון לקליפה וכן הכרת כשכל הט' בחי' מסתלקים אז ונכרתה הנפש מלפני שהן אחוריים וז"ס וחטאי חומס נפשו בכל החטאים מסתלק מעט מעט מנפש אבל ג"ר של הרוח מסתלקין בבת אחת והן נקראין חיי האדם כידוע בסוד מוחין שלכן הרשעים בחייהן קרואין מתים כלל העולה כי הנשמה עצמה של כל עולם היא אלקות ואינן עולם רק זו"נ של אותו העולם וע"ז נאמר בנים אתם לה' אלקיכם ואמר בזוהר כמו דאית אב ואם לגופא כן לנשמתא וידוע שג' שותפין באדם וכן לנשמתא והן ג"ר או"א חיה נשמה הן אב ואם לנשמתא ואריך שותף השלישי והכל על הנשמה שבאדם נפש רוח של האדם שכללם נק' נשמה וכמה מינים בארץ בנפש הכללית של העולם והן בהמות וחיות והם מתחלקים לנפש ורוח של הנפש וכן ברוח של העולם והן מין אדם שלכן רוח האדם היא העולה למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ וכ"ה בכל העולמות וכאן הנהורין כלל הנפש והרוחין כלל הרוח וזה בארץ וזה באוירא ובהם כמה מינים האופנים וחיות וגלגלים ומלאכים וכל הבחי' שהן בעולמות ובאדם והמשכיל יבין. וכן בכל הנהגות העולם בעולם שנה נפש כי ששת ימי השבוע הן רוח ו"ק של ז"א וששה הלילות של נוק' כידוע ושבת נגד ג"ר ואינן ג"ר