יהל אור ר

כככבים כו'. ר"ל זהו כככבים לעולם ועד:

ודאי ההוא דאתטמר כו'. ר"ל כ"מ וע' פ' תצא רע"ט:

דבי' מתיישבא כו'. וזהו מושבך ור"ל בו נתיישבה הלכה כמש"ו א והיא שכינה:

דאיהו כו'. ר"ל ר"מ:

(רלט ע"א) ומסט' דעאלת. צ"ל דעלת כו'. ור"ל דכלא כליל בה ומסט' דעלת שהוא אינו מושג נאמר לא ראיתם אבל מסט' דשאר דאתכלילו בה נאמר ותמונת כו':

דבאתר דשכינתא כו'. דכ"ב אותיות הוא בשכינה עילאה זהו יש כ"ב:

והיינו כו'. ראיה שאהבה בחסד מימנא שלם [נצ"ל ששם. דוד] חכמה כמש"ו וכתיב אוהבי יש לראי' שיש הוא בחכמה והוא של"ב נתיבות א' אינו מושג וכ"א כלול מעשר שבו יו"ד הרי י"ש שמושגים וזהו יש שמושג ומסט' נק' חסד אל (ל"א נתיבות):

(רמ ע"א) בזוהר [מגכי"ק שת"י הר"א ק"מ נ"י] צו את בני כו' כתיב החפץ כו'. ור"ל ז"ש צו כו' את קרבני כו' שתצוה אותם שאין רצוני בקרבנות על חטא כי אם בקרבן זה שאינו על חטא ומביא ראיה משלמים שעל כן נקרא שלמים. ומפרש והולך ר' אבא פתח כו'. ששם ר' כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה זבחי כו' ומפ"ו ומסיים מאי צו דא עכו"ם שמצוה שלא יחטאו ויביאו קרבן כי אם בתמיד וכמ"ש (חגיגה ז' א') ר"ל רמי כתיב הוקר רגלך כו' וכמ"ש החפץ לה' בעולות וזבחים כו' וז"ש כי לא צויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם כו' וקאמר ואע"ג דמכפר על חובין כמ"ש (במדרש איכה) מעולם לא לן אדם כו' מ"מ עיקרו לא בא על חטא:

דלא אתגאי ולא אתענג כו'. ר"ל ז"ש לב נשבר ונדכה נשבר דלא אתגאי ונדכה דלא אתענג וכן מ"ש ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים שאלו ב' תאוה וגאוה הן כלל כל העבירות וכל המדות והן ברוח ונפש רוח גבוהה ונפש רחבה מס"ם ולילית מאדים ונוגה עשו וישמעאל. ואמר ביקרא איהו לגביה. ר"ל דקאמר לא תבזה מה"ת לבזות אלא דר"ל ביקרא איהו לגביה שהוא מגביה שפלים והוא משמש במאנין תבירין והוא הרוח והנפש שהן נשברין וכנ"ל. [ע"כ]:

(ע"ב) פני שור אתפשט לבעירי כו' ואלין קיימין לקרבנא כו' פני נשר אתפשט לעופי כו' וקרבנא דעופי כו' רמא ע"א בשעתא דקרבנא שלים אריה נחית כו' ואתהני מתמן כו' ואדם עילאה אתהני מאדם תתאה כו'. [ז"ל הגר"א בתיקונים נ"ט ב' בהג"ה בד"ה ואמר לקבל אריה כו' ואמר שם דשור ונשר הוא בקרבנא אבל אדם ואריה אינן אלא מקבלי הקרבן. והענין כי השור הוא בצפון וצריך הוא להתקרב ולכן כל הקרבנות שחיטתן בצפון ולהכלל בחסד. וכן הנשר במערב להכלל ג"כ באדם וכן התקיעות של המסעות לא היו אלא במזרח ובדרום. ומערב וצפון נכללין בהן כמ"ש ותקעתם תרועה ונסעו כו' ותקעתם תרועה שנית כו' ואף שי"ח בספרי. ועי' בזוהר פ' בהעלותך קנ"ה א ת"ח שתי חצוצרות בגין דאינון מתרי סטרי דקאמרי ממזרח ומדרום כו'. ואף לדעת י"ח לא נזכר בכתוב. עכ"ל]:

(רמב ע"א) ומגכי"ק שת"י הר"א ק"מ נ"י) וילפינן מדוד כו' כהניך ילבשו כו'. הענין כי חסדי דוד הנאמנים בנו"ה שהן דנוק' שם הוא בהיפוך דנצח נתקשר בשמאלא והוד בימינא והטעם כי כשהנוק' פנים נגד פנים הן בהיפוכא וכן באחור באחור וידוע שנה"י הן עיקרן לנוק' שמהם נבנית ולכן צריך לשנות בשבילה. וע"ל רמ"ד א' ובתבורא קדמאה אריתי מורי כו' ואמאי שני מדות כו'. (ע"כ):

(רמב עא) רע"מ. רשות היחיד. שהוא כלל כל הספירות שהן גבוהין עשרה שמא מפרש ורחבו ד' הוי"ה פשוטה:

פייס לי'. יעקב פייס לקוב"ה:

(ע"ב) ואי תימא דיעקב כו'. ר"ל שפייס לשכינה ג"ז הפי' שפיר כמ"ש בד' רפ"ה ב' ע"ש:

הה"ד חי ה' כו'. ר"ל חי הוא סוד בקר חסד:

שלוחה לאדוני. ליסוד כמש"ו:

והנה גם הוא אחרינו. יעקב כמש"ל דעד"א נטיר לה בגלותא:

דאיהו אדון הארץ. של מל' שלכן כתיב ביוסף האיש אדוני הארץ כו':

מתמן יוסף כו'. ר"ל בדרגא דיצחק שור ולכן במנחה תפלת יצחק שלוחה. וזהו אותיות יצחק ק"ץ ח"י סיומא דגופא זהו קץ:

דעתיד לנפקא כו'. שהוא בשמאל כמש"ל:

ובגיני' כו'. בגין משיח בן אפרים:

ובצדיק כו'. שלכן ישתחו למשיח בן אפרים:

ויקח משה כו'. שע"י יבא משיח בן אפרים:

והנה רבקה כו'. כנס"י מסט' דיצחק נק' רבקה:

דשם ה' מוכתר כו'. ר"ל זהו כה' כ' כתר על ה'. שה' הוא מחכמה ולמטה וכ' כתר עלייהו:

כתר יתנו כו'. שהשם מוכתר כנ"ל:

אבל לכל כו'. והכל בכתר:

(רמג ע"א) דבה ימלוך כו'. ור"ל וכל מלוכה הוא בכתר. וז"ש דבה ימלוך ר"ל בכתר ימלוך השכינה כמ"ש אלקיך ציון כו'. וזהו בשויו"ט אבל לע"ל מלך ברוח וז"ש ה' רוח כו':

ואיהו כליל כו'. ר"ל ה' רוח דעד"א כליל כל השם כידוע:

והאי איהו כו'. ר"ל כתר:

דחדינא באהרן. ע"ס וצ"ל להיפוך:

מכל אבקת רוכל כו'. נ"ל דסלקא מנייהו דלית אבק בשוי"ט דאית לה נייחא. וזהו מי זאת עולה כו' שהיא התפלה מור ולבונה בחול מכל אבקת רוכל בשוי"ט:

ארבע שעות. דכל הלילה בהוד אלף החמישי ושחר תחלת הגאולה הוא**(נ"ל שצ"ל הוא בנצח. ש"ל:

)** כמ"ש בפ' משפטים ובקר הוא בחסד שלכן הוא ד' שעות מנצח עד חסד:

דבי' אנת כו'. שבאלף החמישי אין נבואה וזהו נגיעה בירך שמאל דיעקב וזהו גיד הנשה כידוע:

(ע"ב) ויסוד חי כו' בדדגא דילך. ר"ל יסוד בעד"א:

לקבל אבהן כו'. ט"ל דיק"ו כנ"ל נגד חג"ת:

על גבי חרשו כו'. סט"א והאומות אלא אשר לא עלה כו' כמש"ו:

אבן ישראל. של כד"א:

שבעה עינים. בת שבע:

בדירתם. זהו לדורותם כנ"ל:

(רמד ע"א) שהן ארבע. נשג"ז ד' ראשין:

*בתר דזמינת לי כו'. שבזיווגא דשכינתא ימינא דידי' לקבל שמאלא דידה וכן שמאל לימין:

פני נשר שתי כו'. שהן ג"כ ד':

די יהוי ישראל עיקר. כמ"ש (ברכות י"ג א') לא שיעקר יעקב ממקומו אלא שישראל עיקר ויעקב טפל לו. ובישראל מרומז שיר ואל חו"ג ובשם זה סליק לאפרשא מחלוקת דקודשא בין חו"ג כידוע וכן בו שיר ואל שיר דלוים בגבורה ואל בחסד. ובו כלילת כל הספירות. ישראל גי' תקמ"א וכן גי' ר"ת של כל הספי' כח"ב גג"ת נהי"ם. וזהו תורת אמ"ך גי' תקמ"א [כי ך' של מנצפ"ך הוא ת"ק הרמ"ש]:

*דאינון קוצי אתוון כו'. שהן כמו פרורים מן הלחם:

דתגא. ר"ל תגין:

אלה כ"ב כו'. מנין חטה:

ובחבורא קדמאה לא כו'. ר"ל בזוהר בזה העמוד לא כ' אלא פרורין דנהמא ממש:

(ע"ב) וארח רזא אח כו'. ר"ל א"ח מן אחד הוא ט' ספי' וד' מן אחד הוא מל' עשירית לא"ח ט"ס ורביעית. שהט' ספי' הן ג' בכל צד והיא רביעית וז"ש עשירית האיפה סלת רביעית כו' שהיא עשירית ורביעית והכל בשם הוי"ה פשוטה רביעית ובמילוי עשירית כמש"ו:

תלת מן ד' רביעית עשר איהו שלימו כו'. כצ"ל ור"ל שהט"ס כלילין בג' מן ד' ורביעית מן ד' משלמת לעשר ולד' ומפרש בזה הפסוק עשירית האיפה שבזוהר בחיבורא קדמאה:

איהו ד' שלימו כו'. שהיא משלמת לעשר בזה נשלם אדם מ"ה ומשלמת לד'